ברקע טקסי הזיכרון לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שנערכים היום (חמישי) ברחבי הארץ, התארח הרב ישראל מאיר לאו בתוכניתם של ניסים משעל וגיא פלג ב-103FM והתייחס לשאלה האם הוא חרד ממה שעלול להתרחש לזכר השואה בהיעדר ניצולים: "אני לא מאמין שזכר השואה יצא מתוכנו גם לאחר פטירתם של אחרוני ניצולי השואה ושרידיה. הסיבה הראשית לכך נשמעת אבסורד, אבל תמיד יש מי שמזכיר לנו את נושא השואה, אם לא בהתגלמותה, אבל בעיקרון של שנאת ישראל".
"תמיד יש מי שמזכיר לך, 'תשמע, אתה כזה וכזה ואנחנו שונאים ומתנגדים', תמיד ישנם כאלה שיזכירו לנו את הסיפור של השואה", אמר לאו. "יש לנו היום בעולם כל כך הרבה מוזיאונים ובתים לזיכרון של השואה שלא היו בעבר בנושאים אחרים".
הרב, ניצול שואה שהיה בן שמונה בלבד ביום שחרור המחנה, סיפר גם על סיפורו האישי: "התורה הנאצית לא נלחמה רק נגד היהודים, אלא נגד היהדות, הם רצו להשמיד מאיתנו כל זכר יהודי". הוא הוסיף כי "הדבר הראשון שהם עשו עשרה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה ליל הבדולח, שרפו והרסו אלף 45 בתי כנסת ברחבי גרמניה, הם רצו למחוק את הזכר של היהדות מקרב האנושות".
"אני יודע דבר אחד וזה מדריך אותי", המשיך הרב לאו, "יום אחד לא טלית ולא סידור ולא חומש, אני כמו משחק לידיהם של צוררינו. אני מנסה להדגיש את העבודה כהמשך המורשת היהודית, זה ניצחון לא פחות מהנכדים והנינים שלנו. הנאציזם נלחמו ביהדות כמו שנלחמו ביהודים, ואני משתדל לשמור על הגחלת, וזה מדריך אותי כל יום".
עוד אמר, כי "אבא שלי היה הרב של העיר והוא קיבל מכות איומה מאלת גומי בגבו, הוא לא היה מוכן לזה, כמעט התמוטט, לעיניי כולם התאפק, שמר על שיווי המשקל", סיפר לאו על הזיכרון הכואב לו ביותר. "למה הוא קיבל? כיוון שהיה היחידי שלא הסכים לגזירה הנאצית אז לגלח את כל הזקנים, הוא נשאר עם הזקן כי הסביר לאמא שזה יפיל את המורל של היהודים, עוד חשבו אז שנצא מזה, אם היהודים יראו אותי בלי זקן זה יכול לדכדך אותם ואני צריך לשמור על הצורה של הרבנות שלי".
על יום שחרור המחנה סיפר: "היו הפצצות ויריות, הבחור הרוסי שהגן עליי תפס אותי הבחור הרוסי, לקח אותי ביד ואמר לי בוא נרוץ, הריץ אותי לכיוון השער. השער היה עדיין נעול, לידו הייתה ערימה של גופות ופצועים שניסו לצאת מן המחנה המופגז ולא הצליחו, נעצרו ליד השער".
"אני שוכב בערמה של גופות ואז נפרץ השער ומאחד הג'יפים יוצא אדם במדים שלא הכרתי, הצבא האמריקני, הרב הצבאי הרב שכטר נשיא ועידת הנשיאים, הוא הקיף את הערימה של הגופות וראה ילד חי הוא הבין שאני ילד יהודי", נזכר לאו ברגעים בהם ניצל מהתופת: "הוא תפס אותי בזרועותיו התחיל לבכות ושאל ביידיש מי אתה? מאיפה אתה? בן כמה אתה? אמרתי לו מה זה חשוב? אני יותר זקן ממך. הוא חשב שאני לא נורמלי, למה אתה חושב שאתה יותר זקן ממני? כי אתה מחויך אליי ובוכה כמו ילד קטן, אני כבר הרבה זמן לא צוחק ולא בוכה, אז תגיד אתה מי יותר מבוגר".
כנשאל מאיפה היכולת לשרוד כילד השיב: "היכולת הייתה אח שלי נפתלי ז"ל, נפתלי לאו, הוא היה אבא שלי ואמא שלי, אח שלי והמגן שלי, המאבטח שלי והכל. הוא החזיק אותי בתוך שק כשהיה צריך להחביא אותי, דיברנו פולנית, הוא התשובה העיקרית לכך שניצלתי".
לאו התייחס גם לדבקותו באמונה, עד לכדי הפיכתו לרב הראשי לישראל: "מול סיפור אחד או שניים שאתם מזכירים, באוזניי מהדהדות הקריאות של האימהות שנדחסו לקרונות המשא, ואנחנו נשארנו על הרציף, והזעקות היו 'זכור שאתה יהודי', לילדות ביקשו 'תזכרי להדליק נרות שבת', אני זוכר את זה מגיל שבע וחצי כפי שזה היה אתמול, הצוואות של האימהות שנלקחו למוות, הן לא דיברו על נקמה, הן רצו להבטיח שאם תישארו בחיים תזכרו את הזהות היהודית שלכם ותפעלו לפיה".
"הייתי קטן מדי מכדי לשאול שאלות של אמונה" הוסיף לאו. עוד אמר, כי "את דרכי הבורא אני לא מבין ולא אבין ודוד המלך כבר אמר את זה, 'מה גדלו מעשייך ה' מאוד עמקו מחשבותייך'. המעשים הגלויים לעין, גדלו מבינתי, אני לא מבין בחלל ולא במצולות הים, על אחת כמה וכמה מבינתי מחשבותייך, ההחלטות שלך, ואיוב אומר לאשתו, את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל? הוא משתמש בביטוי מאוד חריף".
"יש לנו ידיים ורגליים, עיניים ואוזניים זה מובן מאליו. כשמגיעה תקופה נוראה פתאום אין אלוהים? איפה הוא היה כשנוצרתי? שאני חש באיברי גופי? זה מגיע לי בחינם ועל זה אני לא שואל למה?", סיכם לאו.