"אני היום בת 38, מדובר בדברים שקרו כשהייתי ילדה" בהתייחסה לסרט הדוקומנטרי "כביסה מלוכלכת", "אני מנהלת היום ארגון אדבוקציה שעוסק בשינוי מדיניות וחקיקה, אבל הוא בעצם מתבסס על הניסיון והחוויות שלי ועוסק בייצוג של נפגעי ונפגעות אלימות מינית בגוף ראשון" הוסיפה על עצמה.
כשנשאלה על המורכבות בתהליך הפגיעה המינית, כשהמטריד לא יכול לעמוד לדין מסיבה כזו או אחרת, ענתה: "בגלל שאני מובילה היום ארגון שעוסק בהשמעת קול הנפגעים והנפגעות בגוף ראשון, חשוב לי להגיד – חשוב לשמוע אותם בגוף ראשון. אני בשום פנים ואופן לא יכולה לייצג לא את אלה שחושבים ככה ולא את אלה שחושבים ככה. אני מניחה שהדעות חלוקות".
שרר תיארה את האטימות המערכתית שהיא עצמה נתקלה בה בעת הגשת תלונתה: "אני הייתי ילדה, התלוננתי על אבא שלי שהוא פוגע בי מינית ומיד אח"כ אושפזתי בבית חולים. צוות בית החולים ידע שיש לי את הרקע הזה והתלוננתי, זה צוין בכל התיקים שלי, ועדיין כשהוא הגיע לבקר אותי ואני לא רציתי לראות אותו אז צוות בית החולים הסביר לי – ילדה, קטינה, שאי אפשר לעשות כלום.
"הוא האפוטרופוס וצוות בית החולים לא יכול למנוע מהם להגיע ולבקר אותי והם לא מתכוונים לעצור בעדו. ובזמן שאני מנסה להחלים מהנזק שהבן אדם גרם לי, הוא מגיע לבית החולים, עומד על מפתן החדר ונועץ בי מבטים כשאני מאושפזת במחלקת הילדים", אמרה.
עוד ציינה: "שמועות או לא שמועות, אני לא מכירה מקרים שבהם עלה תחקיר על אדם בעל שיעור קומה שמבוסס על שמועות. אני מכירה את העיתונאים בארץ שעוסקים בנושא הזה ואין מה לעשות, משי זהב זה משהו מאוד מתועד, מאוד נרחב וידוע. אנחנו כולנו במין מעמד כזה שבו בעצם יש הגנה על הקוזק הנגזל, ואני באמת בצער גדול על האקט שהוא עשה".
התרעות פיקוד העורף