"אבא שלי פגע בי מינית, הוא הורשע בשנת 2001 בביצוע מעשים מגונים וישב בכלא" סיפרה בפתח דבריה שרר, והזכירה את עברה הקשה, שעומד במרכז סרט תיעודי אותו יצרה, "הוא ריצה שנתיים מתוך שלוש, וזאת בגלל שקיבל קיצור שליש על התנהגות טובה. העונש שלו נחשב בזמנו עונש מחמיר".
"בבגרותי, במהלך לימודי הקולנוע שלי יצרתי את הסרט התיעודי 'כביסה מלוכלכת'. בסרט הופעתי בפנים גלויות, משהו שלא היה לפני כן, וכמות הפניות שהגיעו אליי מאז שהסרט יצא הייתה מטורפת. משם יצאתי לעבודה ציבורית וחברתית, ניסיתי לעזור לאנשים שהיו דומים לי, ונתקלתי בכל העוולות של המערכות האלה – שלא רק אותי הן הפקירו. חייבים לשנות את השיטה".
לאחר מכן, כשפרופ' כרמית כ"ץ דיברה, היא סיפרה על הליך עבודת הוועדה: "אספנו 400 עדויות של נפגעים ונפגעות שמספרים לנו סיפור אחד, קשה וחמור. שמענו על ההתעללות של המערכת בהם, שנכשלה לזהות אותם ואת הזעקה שלהם כילדים, את הניסיון שלהם לאותת לעזרה ולסיוע, בין אם במסגרת החינוך ובין אם במסגרת הבריאות. שמענו את סיפורה של ילדה שחזרה פעם אחר פעם עם דלקות בשתן ובטן מתנפחת, ושוב ושוב החזירו אותה הביתה, אף אחד לא בדק מה עובר עליה, עד שלבסוף גילו שהיא בהריון כי הנפיחות בבטן לא ילדה. היא הייתה בת 12 וחצי כשהייתה בהריון".
פרופ' כץ סיפרה בסוף הראיון על מקור תופעות הפגיעה המינית הרווחות: "רוב הפגיעות נעשית בתוך המשפחה, או על ידי מעגל קרוב של שכנים, מורי ומדריכים. רוב הפגיעות הן מתמשכות וקשות מאוד, ועל-ידי אנשים שהילד או המשפחה שלו סומכים עליהם מאוד".
התרעות פיקוד העורף