סגן דובר מד"א: "לא הערכנו בשניות הראשונות את סדר גודל האירוע"

עוד הוסיף: "הוצאנו אנשים ששכבו על הרצפה, חלקם מחוסרי הכרה, חלקם פצועים בדרגות פציעה שונות ומתחילים לעשות הערכה ראשונית של סדר גודל האירוע. הבנו מיד שזה אירוע קשה עם מספר פצועים קשה, אבל לא הערכנו בשניות הראשונות את סדר הגודל של מה שעוד לא חילצו לנו החוצה מהשביל. לאט־לאט הוציאו אנשים והבנו שאנחנו מתמודדים עם משהו מאוד גודל, העברנו דיווח לחפ"ק, 'תכריזו על אירוע רב נפגעים'".

הדוחק הרב הקשה על פינוי הפצועים, אך מצנר עדכן כי "הצלחנו להעביר אלונקות מעל, העמסנו את הפצועים; עשינו בדיקה מהירה של מצבו של כל פגוע, תוך כדי פעולות החייאה בלא מעט נפגעים. התחלנו להוציא אלונקות החוצה לשטח שהוא טיפה יותר פתוח. העברנו את הפצועים למרפאות או לאמבולנסים, כל אחד לפי חומרת פציעתו, ומשם התחלנו את כל ההערכה והפינויים החוצה מהר".

מצנר הסביר כי מדובר באירוע מסובך, "זה לא אירוע של תאונה קשה במרכז תל אביב, מדובר על צירים צרים, רובם חד סטריים, גם ליציאת הכלים וצריך באותם צירים להכניס עוד אמבולנסים. המשטרה עזרה לנו מאוד בפתיחה ובסגירה של צירים, להכניס את הצוותים, להעביר את הדיווחים". ככל שהצליחו כוחות מד"א להתקדם במעלה הציר, כך עלו גם מספר הפצועים. "אני 20 שנה במד"א, מאז הייתי נער בן 15, אני למוד פיגועים ואירועים מאוד קשים שעברו במדינה, הטרגדיה ואסון מירון שהיה פה בלילה, לא ראיתי כמותו. ראינו נעליים, כיפות, בגדים, תיקים זרוקים על הרצפה".

כשהפינוי הושלם, התחיל מצנר לעכל את ממדי האירוע הטרגי: "כשאתה עומד בסוף האירוע ומסתכל אחורה, אתה אומר – 'אני צריך להבין מה עשיתי בזמן העבודה עצמה'. אתה מבין את הטרגדיה שעם ישראל יגלה בעוד כמה שעות, ואתה אומר 'זה אסון'. הורים הולכים לאבו כביר כי הם לא איתרו את יקיריהם. הם כרגע עוברים את הרגעים הקשים ביותר בחיים שלהם, כי הם לא יודעים אם היקיר שלהם נמצא כרגע באבו כביר או שהוא מאושפז במצב קשה ומחוסר הכרה בבית החולים. הרופא והאחות שנלחמים על החיים שלו לא יכולים להקל על בני משפחה ולהגיד 'היקיר שלכם אצלנו במחלקה, הוא חי', כי הם לא יודעים מיהו. זו טרגדיה, המשפחות, פשוט, ליבם נשבר".

עוד סיפר בוקצ'ין: "איך שהתחיל האירוע התחלקנו לשני חלקים. צוות אחד טיפל בנפגעים ובהרוגים וזיהוי ואיסוף ממצאים וצוות נוסף באיתור נעדרים. בעצם כל מי שהיה בהר היה צריך לקבל תשובות. הקווים קרסו פה, המרכזייה שלנו נתנה לאנשים להתקשר הביתה שהם בסדר. מחזה מאוד מאוד קשה. אי אפשר להגדיר אותו במילים. עכשיו אין פה כלום, אנשים פה כמו בתשעה באב. זה אסון לאומי, אסון שאתה לא יכול לקום למחר להמשיך את החיים. אנשים באו לחגוג וחוזרים בשקיות של זק"א. לא ניתן לתפוס את זה בשכל האנושי".

כמו כן, הוא עדכן כי "קרוב ל-150 פצועים פונו על ידי צוותי הרפואה לבתי החולים בנהריה, צפת, הדסה עין כרם. באשר לנפטרים או ההרוגים, הגענו מהר מאוד להבנה שאנחנו חייבים לזהות כמה שיותר מהר ולעשות מקסימום פעולות הזיהוי בשטח כדי להקל על אי הוודאות של אותם עשרות ומאות אנשים שלא ידעו מי אותם אנשים שנהרגו. עדיין לא זיהינו את כולם. 44 אנשים שקיפחו את חייהם, ראיתי צעירים בתוכם, ואנשים מבוגרים".

עוד אמר הלר, "בנפגעים היו גם ילדים וצעירים. המראות היו קשים - גם לצוותים שלנו", והוסיף: אמרתי לעצמי - רק בנס זה לא יסתיים בנפגעים הפעם".

"הייתי 40 מטר מהאירוע עצמו, אבל אני חייב להגיד 'הודו לשם כי טוב'. רציתי לפנות לכיוון הזה אבל אחד העוזרים שלי אמר 'לא, יש דוחק'", סיפר למשעל. הוא תיאר את ממה שראה כ"סרדינים, אנשים נדחפים ונדחקים", והוסיף: "אי אפשר היה לא להימחץ שם".

לדבריו, "בשלב הזה צריך רק לבדוק ולא להטיל האשמות - אבל יש דברים שאסור שיקרו. המשטרה לא יכולה לחקור את עצמה, נקודה. היו שם שוטרים פנטסטיים שעשו מלאכת קודש, ועדיין, חייבים לבדוק את כל האירוע הזה. חייבת להיות ועדת חקירה פרלמנטרית, ואם המדינה לא תורה על כך זה יהיה הפרויקט שלנו בכנסת".

עוד הוסיף בן גביר, כי "צריך לבדוק את הדברים באופן יסודי, אבל אסור לשפוך את התינוק עם המים. האירוע הזה הוא אירוע נדיר, אירוע של אחדות. חייבים לעשות הכול שהאירוע הזה ימשיך. השטח כרגע לא מסוגל לקלוט את הכמויות האלה, אז אולי את הכסף צריך להשקיע בלפתח את המקום וליצור בו מרחבים גדולים, לא לעשרות - אלא למאות אלפים".