איש התקשורת הוותיק, ירון לונדון, שוב עורר סערה ציבורית, כאשר כתב בפוסט בפייסבוק כי לא חש צער כלפי האסון הכבד בהר מירון, וכי החרדים שחגגו בהילולה במירון והוא אינם בני אותו עם.

"אסונם של אהובי מרעיש אותי. הרעש פוחת ככול שהקורבן רחוק מהסיסמוגרף המסמן את עוצמת רגשותיי. צרותיהם של ילדיי ונכדיי מחוללות בקרבי  רעש בשיעור עשר בסולם ריכטר ואילו אסונם של אלפים בבנגלדש כמעט לא מזיז נים מנימי ליבי. בקצה המרוחק של הסקאלה נמצאת השמחה לאידו של הקורבן ומעבר לו – האדישות הגמורה. אם אומנם מסמנת עוצמת התגובה לאסון את המרחק שביני לבין ציבור האבלים, מה גודלו של המרחק הזה?", כתב לונדון.

"חלף במוחי הרהור שמא ייפגעו הצליינים מגירסה כלשהי של אסונות גשר המכביה, פסטיבל ערד ואולמי וורסאי, אבל השתקתי את הצפירה במוחי, כי אני לא פטרונם של החרדים ולא מחנכם, ואם הם בזים לסכנה וכה מתענגים על גרירת מזרנים וסלים גדושי מזון, דחוקים באוטוסים פולטי עשן הגונחים בעליות הגלילה, מתייזעים בקרונות רכבת מתפקעים, ואם נפשם מתרחבת הודות להצטופפות והתחככות, וילל תינוקות וגז מחלפותיהם של פעוטים מצווחים, ומתרועת שופרות ומהשתנקות מעשן מדורות, וכל זה לשמו של חכם קדמוני אשר את הלכותיו רק מעטים מהם מבינים, אבל בכוח כישופיו כולם מאמינים, למה אדאג להם?", הוסיף.

כמעט כלום. ממקומי כישראלי, יהודי, אתאיסט, ליברלי, שמאלן, רציונליסט, תל אביבי, אני מנסה לבחון בכנות את הלך נפשי משעה...

Posted by ‎ירון לונדון‎ on Sunday, May 2, 2021

"לשיכוכה של תחושת הסכנה המיידית תרם היעדרם של סימני ייחוד בקרב הפרטים בתמונת ההמונים. הם דמו זה לזה כפי שדומים התאואים הנופלים למלתעות התנינים השורצים בנהר מארה בעונת הנדידה הגדולה במישור סרנגטי. העדר ברבבותיו שועט אל הנהר, כתף מתחככת בכתף. התואים גולשים מן הגדה כאשד וחוצים את פס המים החומים שתנינים אורבים בהם ואין הצופה מבדיל בין תאו לתאו ולכן אינו נקשר לתאו מסוים, אלא אם כן בוחר הצלם להתמקד בעגל מתקשה שדינו נחרץ. לו, נניח, היה אחד הנקהלים במירון לובש חולצה אדומה, או חובש כובע רחב תיתורת של קאובוי, או שהיה מתבלט בגובהו, או שהיה נושא רטייה של פיראט על אחת משתי עיניו, הייתה נפשי נאחזת בו בדרך כלשהי, אבל לא הרגשתי שום קירבה לצלליות נעדרות הייחוד, אלפי צלליות זהות המתנועעות בקצב אחיד על מסך הטלוויזיה. מה איכפת לי אם כמה עשרות מהם ייפלו כמו דמויות קרטון זהות במטווח?", המשיך לונדון.

"אסכם: בינתיים אני מביע צער לשם נימוס, חש בערך כפי שחשתי בספטמבר 2015 , כאשר 2411 אנשים נמחצו למוות בעת העלייה לרגל בחג' במכה, מין "אוי" קלוש שכזה. אני מנסה להפנים את הצער, להנשים אותו, לעורר אותו, להפוך אותו לחוויה אישית, אותנטית, במקום שיהיה מצוות אנשים מלומדה, והמאמץ אינו עולה יפה. בינתיים אני חש כלפי האסון הזה וכלפי קורבנותיו בערך כפי שחשתי למשמע הידיעות על צונאמי באי אינדונזי. כמעט כלום", סיים לונדון את דבריו.

ח"כ איילת שקד (ימינה) צייצה בתגובה: "האסון הנורא במירון הזכיר לנו כמה סולידריות ואחווה יש במדינה, חבל שירון לונדון מתעקש להזכיר שיש לנו עוד עבודה לעשות".

יו"ר יהדות התורה, ח"כ משה גפני, אמר בתגובה לדבריו של לונדון: "על היהודים נאמר שהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. מכיוון שאין לו את התכונות הללו רצוי לבדוק האם אדון לונדון בכלל יהודי".

עורך המגזין החרדי "במשפחה", העיתונאי אריה ארליך, צייץ בתגובה: "אני די נמנע מלעסוק בפוליטיקה בימי האבל הללו, אבל ירון לונדון הוא התשובה למה הציבור החרדי לעולם לא ימצא שיחה משותפת או שותפות פוליטית עם בני דמותו המחזיקים בדעות כמוהו. "החרדים האלה אינם בני עמך, זה כמו אסון בסין מבחינתי", הוא אמר, והמחיש במשפט אחד את כל תיאוריית אבישי בן חיים".