שלל מפקדי מחוז צפון ומפכ"לים היו אמונים מאז קום המדינה על אבטחת הילולת רבי שמעון בר יוחאי (רשב”י) בל”ג בעומר בהר מירון, ולאורך השנים התריעו רבים מפני אסונות אפשריים.

"האירוע במירון משול למצב שבו אתה אוחז בהגה כמשטרה ואמור למנוע תאונה, אבל יש איתך עוד שבעה נהגים, וכל אחד מושך לכיוון שלו, ואתה מוצא את עצמך מוגבל מאוד מבחינת היכולת לומר לא”, אומר ניצב בדימוס זהר דביר, שכיהן לאורך 35 שנותיו במערכת הביטחון כסגן המפכ”ל, כמפקד מחוז צפון וכמפקד הימ”מ.

הרגעים לפני האסון במירון. צילום: המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים

"מפקדי המחוז והמפכ”לים לדורותיהם חזרו והתריעו, אבל אם אני כמפקד מחוז הייתי מחליט להגביל כניסה עד 20 אלף איש, והייתי מקבל גיבוי של המפכ”ל, זה היה מחזיק חמש דקות. זה מקום דתי שיש בו הרבה גורמי עניין". כזכור, יום לפני האירוע, השרים אריה דרעי ואמיר אוחנה התגאו שהשנה אין הגבלת מבקרים.

"אם בתור מפקד הייתי אומר ‘לא’, זה היה חוזר אליי כבומרנג. ואם תשים את המפתחות, ימנו אחר במקומך. זה לא היה מונע את האירוע. אז אתה אומר: אלה כללי המשחק, ועושה הכי טוב שאתה יכול. אין גורם אחד שקשוב לך. ברור לך שהסמכויות שלך כמשטרה מוגבלות. זה עובר כחוט השני מול הפוליטיקאים של החסידויות, דרך השר לביטחון פנים ועד לראש הממשלה. בסוף אומרים לך: תעשה את תפקידך וזהו".

"באירוע גדול או מופע, אתה בדרך כלל מחלק את השטח לפי תקן למספר אנשים וקובע כמה אנשים מותר להכניס, ויש לך מפיק אחד אחראי שאמור לסגור את השער ברגע שהתקן מתמלא”, מוסיף דביר, שכיהן כמפקד מחוז הצפון בשנים 2014־2016 ופרש מהמשטרה בשנת 2018. “פה זה שונה. אין בוס אחד, אלא יש כמה גורמים שכל אחד מהם מושך לצד שלו אבל אף אחד לא לקח אחריות מלאה לעניין מעולם. חלק מהתשתיות שם הן מבנים פיראטיים שהוקמו לאורך השנים בבנייה לא סדורה או בלתי חוקית, ואתה מקבל את זה כסוג של חבילה ומפעיל גורמים אזרחיים ומשטרתיים שיסייעו בבטיחות. בסופו של דבר, אתה נדרש לאשר את האירוע, אז אתה מוודא שמיצית את כל האפשרויות במסגרת הקיים".

האם אתה כמפקד הצלחת לבצע הפקת לקחים?
"הפקנו לקחים מהילולות קודמות, למשל בנושא של דרכי מילוט. במקרה אחד היה צריך לפתוח צירים ולחבר נתיב רציף, ובשנה שאחרי כן הצלחנו בכך. באירוע אחר זיהינו בעיה בטריבונות ארעיות שהוקמו, והחסידים קפצו עליהן. בשנה שאחרי כן שמו תשתיות של רצפת בטון ומתכת, והרגשנו שפתרנו עוד בעיה. משנה לשנה ניסינו לשפר, אבל זה אף פעם לא הגיע למצב האופטימלי. אתה לא יכול להגביל את האירוע, אז אתה עושה כמיטב יכולתך כדי לשלוט בו".

דביר סבור שהמשטרה נשאבה לוואקום שבו איש לא קיבל אחריות ביודעין. "המשטרה התריעה במשך שנים", הוא אומר. “אפילו חברי כנסת חרדים התריעו. הייתה הצעת מחליטים ב־2019 שחייבה לסדר את המקום, וכולם נשאו עיניהם לכך, אבל זה לא בוצע. אף אחד לא חתם ואמר ‘אני אחראי’, וזה נפל שוב על המשטרה”.

לדברי דביר, הצבתו של ראש אגף חקירות ומודיעין במח”ש בראש חקירת אסון מירון לא הייתה מהלך נכון. “טעות גדולה בעיניי למנות כעת את מח”ש לחקור כי מח”ש בשגרה חוקרת את המשטרה”, הוא אומר. “חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל הגורמים, הכשלים וההתרעות לאורך השנים. אני תומך במפקד מחוז צפון שמעון לביא, שקיבל אחריות על כך. זה לא טריוויאלי בימינו, ואסור שהוא יישאר שם לבד, כי זה היה יכול לקרות במשמרת של כל אחד מאיתנו".

מפקד מחוז צפון במשטרה, שמעון לביא (צילום: פלאש 90)מפקד מחוז צפון במשטרה, שמעון לביא (צילום: פלאש 90)

שאטלים במקום רכבים

“אני לא מעלה על דעתי שמפקד משטרה ייקח גרם של סיכון בעניין של חיי אדם כתוצאה מלחץ של חרדים, פוליטיקאים, שרים או ראש ממשלה”, אומר מצדו ניצב בדימוס יעקב בורובסקי שכיהן כמפקד המחוז הצפוני בשנים 2001־2004. “לחצים פוליטיים, כלכליים ואינטרסנטיים מופעלים על מפקד משטרה בכל דרג. אנחנו מדינת פרטאץ’, ובסופו של דבר כשמתחולל אירוע אנחנו באים בטענות".

כיצד נראה תהליך ההיערכות להילולה בתקופתך?
"מבצע מירון המשטרתי שאני מכיר החל חצי שנה לפני ל”ג בעומר, ומיד לאחריו החל מבצע הפקת לקחים, שנמשך שלושה חודשים ויושם בשנה העוקבת. כל הזמן נתקלים בהתנגדויות, אבל זה מקל וגזר. היו פעמים שלא אישרנו והפחתנו את כמות האנשים. גם למשטרה יש כוח להחליט איך האירוע ייראה מול הביצועים של משרד הדתות. אני זוכר שבתקופתי כמויות הרכבים הפרטיים גרמו לצפיפות וסכנה והחלטנו לא לאפשר כניסת רכב פרטי ולנייד את הקהל בשאטלים. כך גם היה לנו פיקוח על כמות האנשים בנקודת זמן. ביצענו גם הסטה של האירוע ממבנים רעועים וסנכרנו מערכות לצירי החירום כתרגול לאירוע רב נפגעים. תרחיש האימים היה ברור, והחיבור בין המון בהתעלות רוחנית לבין מכשול פיזי כמו קיר, גדר, מעקה או מדרגות, לצד צפיפות המקום - יצר מלכודת מוות ודאית".

דוח מבקר המדינה שפורסם כבר בדצמבר 2008, התריע על הסכנה הבטיחותית בהר מירון ועל הליקויים במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי. מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס ז"ל, התריע בדוח על התשתיות הלקויות ודרכי המילוט שאינן מותאמות לאירועי חירום, בעת שהמונים מגיעים לאזור. בורובסקי, כיום עורך דין במגזר הפרטי, היה בין המגבשים של מסמך מבקר המדינה ההוא, במסגרת עבודתו שם כיועץ. “כל יחידה וגורם שלקחו באירוע חלק צריכים כעת להיבדק. כיבוי, רישוי וכו’. צריך לקחת את כל מצלמות הגוף של השוטרים ולבדוק. אין לדעת עד שתמונה ועדת חקירה”.

"זה היה נס"

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הודיע אתמול כי יפתח בביקורת מדינה מיוחדת על אסון הר מירון ויבחן את הנסיבות וההתנהלות שהובילו למותם של 45 בני אדם ולפציעתם של כ־150 בהילולה. את מסקנותיו יעבירו ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אם יעלה חשד לפלילים.
ניצב בדימוס אליק רון, שכיהן כמפקד המחוז הצפוני בשנים 1997־2000, דווקא לא זוכר מצב שבו הנחיה שלו לגבי הילולת מירון לא בוצעה או שהונחתו עליו החלטות מגורמי ממשל ושאר בעלי אינטרסים בחסידויות. “האירוע היה שונה אז, ואני זוכר פן חיובי ושלילי”, הוא אומר. “שלילי כי היה בלגן של מאות אלפים שבאים וחוסמים צירי תנועה, אבל הפן החיובי ריכך את זה. זה היה אירוע עממי של כל עם ישראל, לא רק של העולם החרדי".

מול מי התנהלת?
"מול המארגנים בחסידויות וגם מול הרשות המקומית. עשינו סיורים בשטח, והיו קשיים בעיקר בנושא התנועה; רכבים וחסימות ואוהלים בכל מקום, בעיות חניה קשות, ובלגן שלם, אבל זה לא הוביל לאסון. אף אחד לא הפריע לי לפעול, אם זה לגרור מכוניות, לפנות אנשים. לא מצאתי מעולם שמישהו התערב בהחלטותיי. הדיווחים שהעברתי היו סטנדרטיים. החסידויות קיבלו את מה שהחלטנו, אבל אי אפשר לומר שהצלחנו להשליט סדר מופתי. אני גם מניח שעקב חשיבות האירוע, לא ניהלנו מלחמות לא חיוניות. יכול להיות שזו הייתה טעות, אבל למזלנו זה הסתיים בסדר".

רון היה בין הנחקרים בוועדת אור לחקירת אירועי אוקטובר 2000 במחוז הצפוני. הוועדה המליצה להעבירו מתפקידו. השבוע הוא התקשר לניצב שמעון לביא על מנת לחזק אותו. “אני ורבים כמותי ניצבים מאחורי שמעון, שהוא מפקד יוצא מן הכלל, ואמרתי לו את זה”, הוא אומר. “הוא התרגש מהשיחה. לי ייעצו בזמנו לקחת עורך דין טוב. ואני יכול רק להביע תמיכה כעת. הוא יצטרך להציג את הנושא ולהיערך לקראתו”.
איפה הכשל להערכתך?

"הכשל הוא ביחסי הגומלין הבלתי נסבלים בין הדרג הפוליטי למשטרה. לא ייתכן שלמפקד בכיר אין מנדט ויכולת לא לאשר כי יקרה כך וכך. פוליטיקאים לא הגבילו כניסה והכריזו זאת בראש חוצות, ואחר כך טענו שיש להטיל על מח”ש את החקירה. מח”ש היא בכלל גוף משטרתי שחוקר חשדות לעבירה פלילית שביצע שוטר. לכן יש צורך בוועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל הגופים, ואם היא תמצא שיש חשד במשרד הדתות, בגופים על ההר או במשטרה, אז יטילו את המשך החקירה על מח”ש ולא לפני. כרגע לעשות כזה דבר זו נבזות שמוציאה אותי מדעתי”.
“מי שלא היה בשטח - לא יבין מה זה מירון”, אומר גם ניסים (שם בדוי), חוקר בכיר במחוז הצפוני במשטרה שנכח אינספור פעמים בהילולה בהר במשך 35 שנות שירותו. “כל שוטר יודע להוריד ראש ולא להתעמת עם המשתתפים. זה הובהר לנו מלמעלה. כל הילולה שהסתיימה ללא נפגעים, ידענו שזה היה נס". 

ניצב בדימוס אליק רון, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־1997־2000: “עשינו סיורים בשטח, היו קשיים בעיקר בנושא תנועה; רכבים וחסימות ואוהלים בכל מקום, בעיות חניה, ובלגן. החסידויות קיבלו את מה שהחלטנו, אבל אי אפשר לומר שהצלחנו להשליט סדר מופתי".

ניצב בדימוס אליק רון, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־1997־2000 (צילום: יוסי אלוני)ניצב בדימוס אליק רון, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־1997־2000 (צילום: יוסי אלוני)

ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2001־2004: “מבצע מירון המשטרתי שאני מכיר החל חצי שנה לפני ל"ג בעומר, ומיד לאחריו החלה הפקת לקחים, שנמשכה שלושה חודשים ויושם בשנה העוקבת. כל הזמן נתקלים בהתנגדויות, אבל זה מקל וגזר".

ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2001־2004 (צילום: יחצ)ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2001־2004 (צילום: יחצ)

ניצב בדימוס זהר דביר, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2014־2016: “האירוע במירון משול למצב שבו אתה אוחז בהגה ואמור למנוע תאונה, אבל יש איתך עוד שבעה נהגים, וכל אחד מושך לכיוון שלו, ואתה מוצא את עצמך מוגבל מאוד מבחינת היכולת לומר לא".

ניצב בדימוס זהר דביר, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2014־2016 (צילום: יחצ)ניצב בדימוס זהר דביר, כיהן כמפקד מחוז צפון ב־2014־2016 (צילום: יחצ)