רק אתמול נודע ליהושע על זהותם של המושתלים. "שמעתי בתקשורת מי המושתלים, ושביניהם גם אישה ערבייה", היא אומרת. "לא ידענו למי איבריו של יגאל הולכים. באופן כללי, אומרים לך שזה מגיע למי שהכי מתאים ומי שהכי זקוק. אני מקווה שזה יציל את החיים של האנשים שהאיברים הגיעו אליהם ושהם ימשיכו לחיות".
"במותו הטרגי הציל יגאל ז"ל חמישה אנשים", אומרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות. "בני משפחתו מסרו למתאמת ההשתלות בבית החולים אסף הרופא כי זה היה רצונו, לו אפשר היה לשאול אותו".
המצב הידרדר
אלמנתו אירה, 50, מתכנתת במקצועה, יושבת כעת שבעה בבית המשפחה בחדיד. השניים הכירו כשעבדו באותו מפעל, לפני שאירה החלה את לימודיה. הם היו נשואים 25 שנים והורים לשני בנים בגילים 22 ו־8 וחצי.
אירה לרגע לא דמיינה שהזוגיות שלהם תסתיים בצורה כל כך טרגית. "בהתחלה בכלל לא הבנתי מה קרה", היא משחזרת את היום שבו בעלה הותקף. "יגאל הגיע עם רכבו ממש לפתח הבית, אבל כבר לא הצליח לחנות והשכנים הזמינו אמבולנס. חשבנו שאם הוא כבר הגיע עד הבית, אז הוא בטח יצא מזה. כל הזמן היינו בבית החולים, מקווים שיחזור לעצמו, אבל זה לא קרה. בהתחלה היו סימנים של תגובות, אחרי זה כבר לא היה כלום, והמצב הידרדר יותר ויותר. מאוד עצוב לנו. אני מבינה שקברנו אותו והוא לא יחזור, אבל אני חושבת שרק יותר מאוחר אעכל באמת את גודל האסון, כשנרגיש את חסרונו ביומיום".
אירה הוסיפה ואמרה כי "ייגאל לא חשב שמשהו יקרה לו. הוא אמר לי: 'אני רק אוציא את הראש מהאוטו, יראו שזה יגאל ולא יקרה כלום'. ביום שבו הותקף, יגאל נסע להכנסת ספר תורה באחד המושבים ליד רמלה. דיברתי איתו לפני שיצא משם, והוא אמר שהוא נוסע לכיוון הבית ובתוך כמה דקות יגיע. זו נסיעה של כ־20 דקות, לא דאגתי אפילו. פתאום קראו לי לחניה ואמרו שהוא חסר הכרה".
ברגעים אלה, לדבריה, "אנחנו אפילו לא במקום של להגיד שאנחנו כועסים או משהו כזה. אנחנו לא חיים בימי הביניים, לא עוסקים בנקמות, פשוט רוצים את החיים השקטים שלנו, הרגועים. אני צריכה עכשיו לדאוג לשני ילדים שנשארו בלי אבא, ואני לא חושבת שיעזור לי אם עוד מישהו ייפגע. זה הלם בשבילנו, אני מקווה שהמצב יירגע, כי בימים אלה אנשים בלוד פוחדים לצאת בערב. זו בעיה גדולה גם ליהודים וגם לערבים. זו פגיעה באנשים, בעסקים, כל הצדדים הפסידו בעימות הזה".
"לא חשנו אף פעם מאוימים, לא חשבנו שדבר כזה עלול לקרות. כרגע אנחנו נמצאים עם המשפחה של בעלי. זו משפחה מאוד גדולה, ואנחנו עטופים. על היום שאחרי השבעה אני לא חושבת עדיין. אני מניחה שנלך צעד־צעד, נראה עם אילו בעיות נצטרך להתמודד ונפעל בהתאם", הוסיפה יהושע.
משפחה אחת
"אמא חיכתה כמעט עשר שנים להשתלה הזאת", מספרת פיירוז עויס, בתה של רנדה עויס משכונת תלפיות בירושלים, שבגופה הושתלה כלייתו של יהושע ז"ל. "היא מאוד סבלה, ומצבה הבריאותי הלך והידרדר. התקשרו לאמא ואמרו לה שיש תרומה, והיא צריכה להגיע להכנת ניתוח. לא ידעתי שזה של יגאל, לא ידעתי כלום. ראיתי לפני כן את החדשות על יגאל, הלב שלי כאב כששמעתי על המקרה שלו. הצטערתי בשבילו".
התרעות פיקוד העורף