לאירה יהושע, אלמנתו של יגאל יהושע ז"ל שנרצח במהלך הפרעות בלוד, לא היה ספק לגבי ההחלטה לתרום את איבריו לאחר מותו. "יגאל לא היה חתום על כרטיס אדי, אבל דיבר על כך שאם הוא ימות, אז לא אכפת לו מה יקרה עם הגוף שלו", היא מספרת כעת. "הוא אמר: 'תעשו מה שאתם רואים לנכון ותעבירו למי שאתם חושבים לנכון'. במהלך כל החיים שלו יגאל עזר לאנשים, אז החלטנו שלתרום את איבריו יהיה הדבר הנכון לעשות וזה מה שהוא היה רוצה".
 
יהושע נרצח בשבוע שעבר בידי תושבים ערבים במסגרת גל הפרעות ששטף את העיר בעשרת הימים האחרונים, ומותו נקבע ביום שני האחרון. המשטרה מנהלת מצוד לאיתור המעורבים באירוע.

ההשתלות של איבריו בוצעו בארבעה בתי חולים: במרכז הרפואי שיבא תל השומר הושתל הלב בגבר בן 49; בבילינסון הושתלו הריאות בגבר בן 69 והושתלה כליה בגבר בן 67; במרכז הרפואי איכילוב הושתל הכבד באישה בת 22; ובבית החולים הדסה עין כרם הושתלה כליה בראנדה עויס, אישה ערבייה בת 58. את ההשתלה הזו ביצעו ד"ר עבד חלאילה וד"ר אשרף אמאם.

רק אתמול נודע ליהושע על זהותם של המושתלים. "שמעתי בתקשורת מי המושתלים, ושביניהם גם אישה ערבייה", היא אומרת. "לא ידענו למי איבריו של יגאל הולכים. באופן כללי, אומרים לך שזה מגיע למי שהכי מתאים ומי שהכי זקוק. אני מקווה שזה יציל את החיים של האנשים שהאיברים הגיעו אליהם ושהם ימשיכו לחיות".

אירה יהושע  (צילום: יוסי אלוני)אירה יהושע (צילום: יוסי אלוני)

איך הרגשת כשזה נודע לך?
"יש בזה משהו כל כך אירוני, אבל אלה החיים שלנו, אנחנו חיים פה בין ערבים ויהודים, ואני בכלל לא מבדילה בין יהודים לערבים. זה היה בסדר גמור מבחינתי. אני מקווה שהאישה הזאת תבריא, שהם אנשים טובים ושהתרומה שלו לא הייתה לשווא".

 יצא לך כבר לשוחח עם בני משפחתה?
"דיברתי עם אחת הבנות שלה בטלפון שיחה קצרה. הם מאוד מודים לנו ונשמעים אנשים טובים. הם הביעו כמובן צער, ואני לא חושבת שיש מישהו שמרגיש משהו אחר חוץ מצער. כולם מצטערים מאוד על מותו של יגאל".

"במותו הטרגי הציל יגאל ז"ל חמישה אנשים", אומרת ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות. "בני משפחתו מסרו למתאמת ההשתלות בבית החולים אסף הרופא כי זה היה רצונו, לו אפשר היה לשאול אותו".

המצב הידרדר


 יהושע ז"ל, חשמלאי מוסמך והנדסאי מכונות, נפצע אנושות לאחר שהותקף במהלך נסיעה לביתו. תחילה יידו אבנים לעבר מכוניתו, ושמשת הרכב נופצה. לאחר שהתקדם מעט בנסיעה, הגיעו התוקפים לרכבו והכו אותו. יהושע הצליח להגיע עד לחניית ביתו, שם התמוטט. הוא הקורבן היהודי הראשון במהומות בלוד, שבהן נפצעו עשרות אנשים. מותו נקבע לאחר שאושפז במצב אנוש, כשהוא מונשם ומורדם, במשך שבוע במרכז הרפואי אסף הרופא. ביום שלישי האחרון הוא הובא למנוחות בבית העלמין במושב חדיד שליד מודיעין.

אלמנתו אירה, 50, מתכנתת במקצועה, יושבת כעת שבעה בבית המשפחה בחדיד. השניים הכירו כשעבדו באותו מפעל, לפני שאירה החלה את לימודיה. הם היו נשואים 25 שנים והורים לשני בנים בגילים 22 ו־8 וחצי.

לווייתו של יגאל יהושע ז''ל (צילום: אבשלום ששוני)לווייתו של יגאל יהושע ז''ל (צילום: אבשלום ששוני)

אירה לרגע לא דמיינה שהזוגיות שלהם תסתיים בצורה כל כך טרגית. "בהתחלה בכלל לא הבנתי מה קרה", היא משחזרת את היום שבו בעלה הותקף. "יגאל הגיע עם רכבו ממש לפתח הבית, אבל כבר לא הצליח לחנות והשכנים הזמינו אמבולנס. חשבנו שאם הוא כבר הגיע עד הבית, אז הוא בטח יצא מזה. כל הזמן היינו בבית החולים, מקווים שיחזור לעצמו, אבל זה לא קרה. בהתחלה היו סימנים של תגובות, אחרי זה כבר לא היה כלום, והמצב הידרדר יותר ויותר. מאוד עצוב לנו. אני מבינה שקברנו אותו והוא לא יחזור, אבל אני חושבת שרק יותר מאוחר אעכל באמת את גודל האסון, כשנרגיש את חסרונו ביומיום".


לדברי יהושע, יגאל לא חשב על החיים בלוד כדו־קיום. "הוא לא אהב סיסמאות גדולות", היא אומרת. "יגאל היה בן אדם שעבד בתוך העיר, בתוך השכונה, כולם הכירו אותו כיגאל החשמלאי. הוא עשה תיקונים בבתים של אנשים ולא התעניין אף פעם מי זה, יהודי או ערבי. הוא עזר למלא אנשים, היו לו חברים מכל צד ומכל דת. היינו מודאגים מהאירועים בלוד, אבל לא חשבנו שזה יגיע לכאלה ממדים. פעם היו פה בעיות כשערבים חסמו כבישים ולא נתנו לאנשים לעבור והיו פקקי ענק, אבל לא חשבנו שיפגעו באנשים".

אירה הוסיפה ואמרה כי "ייגאל לא חשב שמשהו יקרה לו. הוא אמר לי: 'אני רק אוציא את הראש מהאוטו, יראו שזה יגאל ולא יקרה כלום'. ביום שבו הותקף, יגאל נסע להכנסת ספר תורה באחד המושבים ליד רמלה. דיברתי איתו לפני שיצא משם, והוא אמר שהוא נוסע לכיוון הבית ובתוך כמה דקות יגיע. זו נסיעה של כ־20 דקות, לא דאגתי אפילו. פתאום קראו לי לחניה ואמרו שהוא חסר הכרה".

ברגעים אלה, לדבריה, "אנחנו אפילו לא במקום של להגיד שאנחנו כועסים או משהו כזה. אנחנו לא חיים בימי הביניים, לא עוסקים בנקמות, פשוט רוצים את החיים השקטים שלנו, הרגועים. אני צריכה עכשיו לדאוג לשני ילדים שנשארו בלי אבא, ואני לא חושבת שיעזור לי אם עוד מישהו ייפגע. זה הלם בשבילנו, אני מקווה שהמצב יירגע, כי בימים אלה אנשים בלוד פוחדים לצאת בערב. זו בעיה גדולה גם ליהודים וגם לערבים. זו פגיעה באנשים, בעסקים, כל הצדדים הפסידו בעימות הזה".

"לא חשנו אף פעם מאוימים, לא חשבנו שדבר כזה עלול לקרות. כרגע אנחנו נמצאים עם המשפחה של בעלי. זו משפחה מאוד גדולה, ואנחנו עטופים. על היום שאחרי השבעה אני לא חושבת עדיין. אני מניחה שנלך צעד־צעד, נראה עם אילו בעיות נצטרך להתמודד ונפעל בהתאם", הוסיפה יהושע.

יש לך מסר כלשהו להעביר?
"אני לא אדם פוליטי, אבל מאוד קל לקחת חיים, ומצד שני מאוד קשה ליצור חיים או להחזיר בריאות לאדם חולה. אנשים צריכים לחשוב לפני שהם עושים משהו".

משפחה אחת

"אמא חיכתה כמעט עשר שנים להשתלה הזאת", מספרת פיירוז עויס, בתה של רנדה עויס משכונת תלפיות בירושלים, שבגופה הושתלה כלייתו של יהושע ז"ל. "היא מאוד סבלה, ומצבה הבריאותי הלך והידרדר. התקשרו לאמא ואמרו לה שיש תרומה, והיא צריכה להגיע להכנת ניתוח. לא ידעתי שזה של יגאל, לא ידעתי כלום. ראיתי לפני כן את החדשות על יגאל, הלב שלי כאב כששמעתי על המקרה שלו. הצטערתי בשבילו".

מתי זה נודע לך?
"אמא נותחה ביום שלישי בעשר בבוקר, ורק בצהריים הבנתי מי תורם הכליה. ברגע שהבנתי, עוד יותר כאב לי על מה שיגאל חווה ועבר. אנחנו נוצרים, אני בן אדם של שלום, שגדל עם יהודים. אני לא שונאת אף אחד. החלום שלי הוא שיהיה שלום בין שני העמים, שנחיה באהבה ובתקווה, כמו שהיינו בקורונה יד אחת. בקורונה כולם קיבלו את החיסון, לא הסתכלו מי ערבי ומי יהודי. החלום שלי שזה ייראה ככה גם כעת ואני מייחלת לשלום. אני מודה למשפחה של יגאל ומשתתפת בצערה. אני רוצה להכיר את בני משפחתו, להיות משפחה אחת ולהוות תקווה לדו־קיום ולשלום".