"קודם כל זה באמת אירוע מזעזע ומצמרר. באופן כללי חשוב ליידע ילדים, גם צעירים, במותם של בני משפחה. יש כמה עקרונות מנחים לעשות את זה, איך לעשות את זה ומתי. קודם כל על פי השאלות של הילד. במקרה הזה חשוב מצבו הרפואי. אם הוא כרגע לא יכול לתקשר אז בפירוש הייתי מחכה עם הידיעה הזאת עד שהוא יוכל לתקשר עם בני משפחתו שסביב מיטתו. בינתיים הייתי מסבירה לו את מה שהוא רואה, למה אמא ואבא לא נמצאים על ידי מיטתו".
"לא מומלץ ישר להגיד כי הם נהרגו באסון", הסבירה ד"ר ויסמן. "מכיוון שמצבו הרפואי קשה עדיין לפי מה שהבנתי אני חושבת שהייתי אומרת שאמא ואבא לא ליד מיטתו כי הם לא יכולים להגיע, הם נמצאים במקום אחר, לא הייתי אומרת את הבשורה הקשה והמרה ומתקדמת לפי השאלות שהוא שואל כאשר הידיעה המלאה שכמובן צריכה לבוא תבוא לפי מצבו הרפואי והיכולת שלו לעבד את הבשורה".
"זו באמת בשורה קשה ביותר, אין קשה ממנה", ציינה וייסמן והוסיפה: "אני חושבת שהדבר החשוב ביותר לבני משפחתו שליד המיטה זה לומר לו מי ידאג לו כי ילד דבר ראשון חושב מי ישמור עליי וידאג לי. להגיד לו שקרה דבר קשה ואיום, ומי יטפל בו באותה נשימה, מי ידאג לו. לאט־לאט, לספר לו מה קרה, כמובן בהתאם למצב הרפואי וליכולת שלו לעבד את זה. אם הוא לא יכול לדבר לא הייתי מספרת לו, לא הייתי משאירה אותו לבד עם הבשורה הזאת בלי יכולת לתקשר אותה. דבר נוסף, מבחינת עיבוד הטראומה שזו באמת טראומה איומה ונוראה, חשוב לשחזר בשבילו את רצף האירועים מהזמן, כמובן כשהוא יוכל לעשות את זה, מהזמן שיצאו מהבית ועד שמצא עצמו במיטה בביה"ח, זה דבר מאוד חשוב לעיבוד הטראומה".
בכל הנוגע לליווי פסיכולוגי קבוע לאחר הטרגדיה אמרה ויסמן כי "אני חושבת שקודם כל בני המשפחה שיטפלו בו, שידאגו לו מכאן ואילך צריכים להיות מלווים על ידי פסיכולוגיים כי כרגע בהיותו בן 5 הוא נושא עיניים למי שמטפל בו, אז הם צריכים את הייעוץ הצמוד. בהמשך כשהוא יירפא ויתחזק ובהדרגה הייתי משלבת איש מקצוע לעבד איתו בדרכים שונות את מה שקרה".
"לסיום אמרה ד"ר ויסמן, כי "בכל עשרות השנים שאני עובדת לא שמעתי על מקרה נוראי כזה, זה קשה מלהכיל. אני חושבת עליו ויודעת שהסיפור מצמרר כל כך הרבה אנשים בגלל עוצמת הטרגדיה. אבל, נפש האדם היא חזקה ואני שומעת שיש משפחה מלוכדת סביבו ומאמינה שיעזרו לו להתמודד עם זה. אבל אין ספק שזו טראומה שתשנה את מהלך חייו".
התרעות פיקוד העורף