"גיבור ישראל”, “סוכנות חלל של איש אחד” ו”אבידה למערכת הביטחון” הם רק חלק מהתיאורים שלהם זכה חתן פרס ביטחון ישראל אבי הר אבן ז”ל, שנפצע אנושות במהומות שפרצו בעכו בחודש שעבר, ומת שלשום מפצעיו בגיל 84. תרומתו לחקר החלל ולביטחון המדינה לא ידועה לרוב הציבור, וחלק ניכר ממנה יישאר בגדר תעלומה גם בעתיד.

“עד לרגע האחרון היו בו סקרנות ורצון להישאר מעודכן בעולמות התוכן של חלל וטילים, ממש כמו של ילד”, מספר טל ענבר, היסטוריון חלל, חבר בהנהלת DMARS, מרכז ההדמיות במצפה רמון, וחוקר ויועץ בנושאי חלל וטילים. “הוא לא היה צעיר, אבל הייתה לו תאווה לחיים ולידע. לכל תקופה היה את ההישג הגדול שלה. פעם זה הקמת חלק מההגנה האווירית, פעם בסוכנות החלל והניסויים המדעיים הקשורים, וכמובן בתחום הביטחוני - גם במדים וגם כאזרח. הציבור לא יודע על רוב הפרויקטים שלהם תרם”.

הר אבן נולד ברומניה, עלה עם הוריו לארץ ב־1950, והמשפחה השתקעה בירושלים. במסגרת לימודי עתודה בטכניון למד הנדסת מכונות, ואחר כך הנדסת חשמל, במהלך שירותו הצבאי, תוך כוונה לייסד יחידת טילים. בין היתר, הר אבן סייע בקליטת ציוד מתקדם, נשק הגנתי, תותחים נגד מטוסים ועוד. בהמשך פיקד על סוללת טילי הוק שהגנה על הקריה למחקר גרעיני, שירת במחלקת מחקר ופיתוח ועמד בראש הצוות להפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים. ב־1977 זכה בפרס ביטחון ישראל על מיזם סודי שפרטיו אסורים לפרסום עד היום.

הוא גם שימש ראש אגף אמצעים מיוחדים במשרד הביטחון, ובתפקידו האחרון כיהן כראש מחלקת מחקר ופיתוח במטכ”ל עד שחרורו בדרגת אל”מ ב־1979. לאחר שחרורו מילא שורה של תפקידים בתעשייה האווירית, שימש המנכ”ל החמישי של סוכנות החלל הישראלית וניהל את פיתוח משגר הלוויינים "שביט". בשנים האחרונות עסק רבות בפיתוח ומחקר במסגרת רפאל. על תרומתו המלאה לביטחון ישראל לא ניתן להרחיב מן הסתם.

“לאחר סיום פרויקט פיתוח משגר הלוויינים 'שביט', הוא עסק בייעוץ לחברות טכנולוגיות אמריקאיות ואז נכנס לתחום החלל האזרחי”, מספר ענבר. “בין היתר, הוא הוביל וליווה את הפרויקט של הישראלי הראשון בחלל אילן רמון. הוא היה קרוב לאילן ובילה איתו המון שעות, גם בצמתים שלא היו קלים מבחינה ניהולית, ארגונית ותקציבית. הוא הפעיל הרבה כישורים דיפלומטיים בתוך ומחוץ לישראל כדי לאפשר את המשימה הזו, והאסון היה שוק גדול”.

הר אבן וענבר הפכו לאורך השנים גם לחברים קרובים. יומיים לפני פציעתו במהומות הם נפגשו במסגרת פרויקט התיעוד של ענבר. “הוא היה אדם נחמד, לבבי ומסביר פנים”, הוא מספר. “כל האנשים שעבדו איתו עוד משנות ה־60 על פרויקטים ביטחוניים חשובים, תמיד אמרו רק דברים טובים. לא שמעתי אף מילת ביקורת עליו. כל פעם ישבנו לשיחות ארוכות וכל פעם הוא שחרר עוד קצת ניירת ותמונות, לשמחת אשתו, כי הוא שמר ואגר הרבה דברים. הוא אמר לי שהוא לא ישן טוב בלילה. סיפר שהוא מוטרד מתיעוד ההיסטוריה וממה אנשים ידעו ותהה מה יהיה אחרי שאני והוא כבר לא נהיה כדי לספר את הסיפור. היה לו חשוב מאוד לתעד את ההיסטוריה. בהיבט הביטחוני, יש דברים שלא יסופרו אף פעם, אבל לפחות יש תיעוד במערכת הביטחון. וגם בנושא תחום החלל היה לו חשוב לתעד יותר”.

אישיותו ותכונותיו סייעו לו גם בקידום פרויקט החלל של ישראל?
“בהחלט. כשהוא החל זה היה הוא ומזכירה. הוא עשה המון על בסיס קשרי ידידות אישית שרקם עם מקבילים ממדינות אחרות, ונחתמו הסכמים עם רוסיה, אוקראינה, הולנד, קנדה וכמובן ארצות הברית, שם היה חבר אישי של ראש נאס”א דן גולדין. היה לו חשוב לייסד היבט חינוכי ולהנגיש את המדע והחלל לקהילה. עם ישראל יכול לישון בשקט הודות לתרומתו. אנשים כמוהו נמוגים. הציבור לא יודע כמה החוב כלפיו הוא גדול”.

אבי הר אבן (צילום: ויקיפדיה,טל ענבר)אבי הר אבן (צילום: ויקיפדיה,טל ענבר)

מועדון אקסקלוסיבי

הר אבן נפצע בליל 11 במאי, בעת שהתארח במלון "האפנדי" בעכו, כשפורעים ערבים הציתו את המבנה. הוא הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהוא סובל מכוויות קשות ושאיפת עשן, והיה מורדם ומונשם לכל אורך זמן אשפוזו. שלשום נאלצו לקבוע את מותו, כשמשפחתו לצדו.
“התרומה הגדולה ביותר שלו הייתה בסוכנות החלל הישראלית, בפיתוח היכולת של ישראל לשגר לוויינים”, מספר ד”ר יגאל פת־אל, יו”ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה לשעבר, וכיום חבר באיגוד האסטרונומי הבינלאומי. “כבר בתקופתו של פרס רצו ליזום את זה, ואבי המשיך את זה בשיתופי פעולה עם סוכנויות חלל זרות. הוא סייע לבסס את היכולת של ישראל כמעצמת חלל. התרומה השנייה שלו הייתה לביטחון המדינה כאשר היה אחראי על פיתוח משגר 'שביט' וכל סדרת לווייני התצפית והריגול. המשגר הזה מסוגל להציב לוויין כבד במסלול סביב כדור הארץ”.

ב־1994 מונה הר אבן למנכ”ל סוכנות החלל הישראלית שהחלה דרכה כארגון קטן ודל משאבים. הוא כיהן בתפקיד במשך כמעט עשור ולדברי הקולגות, חולל מהפכות של ממש. “המיזם הכי חשוב שלו היה: ישראל בחלל”, אומר פת־אל. “לייצר ידע של מדינה שיכולה לשלח לוויין. ברגע שאתה נותן למדינה יכולת מסוימת, יש לכך הרבה נגזרות. הוא ביסס את מעמד ישראל כמעצמת חלל עולמית, ואז כולם ביקשו להצטרף. ישראל מחוזרת עוד מתקופתו ועד היום. יש לנו שיתופי פעולה עם ההודים, האמריקאים, המקסיקנים, הצרפתים, הקנדים. הוא הניח את היסודות”.

אילו אתגרים עמדו בפניו אז?
“היינו מדינה קטנה, בלי הרבה משאבים. פרס ניסה לקנות לוויין מהאמריקאים, והם סירבו. זה היה מועדון מאוד אקסקלוסיבי. זה כמו שילד בכיתה ג’ יבוא לליגת הצ’מפיונס ויבקש לשחק. האתגר לבסס מעמד מכלום - היה עצום”.

בתקופה האחרונה עבדו הר אבן ופת־אל על מיזם משותף של הקמת מרכז חלל ישראלי, שבו אמור היה הר אבן לכהן כיו”ר. “הוא היה מאוד צנוע. הציבור לא נחשף לפועלו”, מספר פת־אל. “אדם בן 84 שהמשיך להתרוצץ ולהתנדב, ושותף במיזמים רבים, זה לא מובן מאליו. תחום החלל הכי ריגש אותו. לא אחת היה מתקשר גם באמצע הלילה לשאול אותי על כוכב שראה וביקש לצבור עליו עוד ידע. המיזם החינוכי גם היה חשוב לו, בדגש על הנגשת החלל לנוער ולמבוגרים. בנימה אישית הוא יחסר לי מאוד. אנחנו בישורת האחרונה של מרכז החלל הישראלי, והוא לא יזכה לו”.

אבי הר אבן בשיחה עם אילן רמון מהחלל (צילום: פלאש 90)אבי הר אבן בשיחה עם אילן רמון מהחלל (צילום: פלאש 90)

ניצוץ בעיניים

למרות התקציב הנמוך, הביא הר אבן את סוכנות החלל הישראלית למעמד של מעצמת מחקר, ידע ויכולות. “הוא עשה המון כדי להשאיר תשתית טובה למי שיבוא אחריו הן בתחום הפרויקטים והן בתחום הקשרים הבינלאומיים”, אומר אבי בלסברגר, יו”ר סוכנות החלל הישראלית. “הוא הניח לנו תשתית שמשרתת אותנו עד היום. למעשה הוא הכניס את שני הנושאים הללו בתנופה שאפשרה לבאים אחריו להשתמש בתשתית, להרחיב אותה ולממש אותה”

איפה הוא חולל שינוי לדעתך?
“היה חשוב לו להנגיש את תחום החלל לתעשייה ישראלית אזרחית וביטחונית כאחד. כיום יש הרבה תעשיות חדשות שמצטרפות, מאחר שאופי הפרויקטים הוא דו־שימושי, והם משרתים גם תעשיות מסורתיות, לדוגמה טלסקופ אזרחי שפותח בתעשיות צבאיות. הוא רצה לפתח תעשיית חלל משגשגת, ולא רק צבאית. אחד הדברים שהיו חשובים לו זה לנהל הכל בנועם הליכות, בשיתוף פעולה והתייעצות מלאה עם כל הגורמים. הנכונות לשתף, להתייעץ ולעבוד עם כולם - היא דבר שחסר במחוזותינו היום. אני יכול לספר על פרויקט משותף עם הודו ואוניברסיטת תל אביב שלא יצא בסוף אל הפועל מסיבות שונות, אבל לולא אבי שרקם את שיתוף הפעולה עם ההודים, זה לא היה קורה. ללא סוכנות חלל, בלתי אפשרי לבצע שיתופי פעולה בינלאומיים ברמה של מדינות ומדע”.

הר אבן היה גם איש שהיטיב לחבר בין אנשים, ממשלות ורעיונות. “יום אחד הוא הרים אליי טלפון והזמין אותי למפגש במשרדו עם גורם מגרמניה שמבקש לבצע שיתוף פעולה עם ישראל”, מספר בלסברגר. “נפגשנו ולימים עשיתי המון שיתופי פעולה עם אותו אדם. צריך לזכור שבתקופתו לא היה תקציב וכל מה שהוא סלל עבורנו היה מתוך עבודה קשה, מסירות ואישיות גדולה”.

“ראיתי ניצוץ בעיניו בכל פעם שדיבר על החלל”, מסכם ענבר. “אין מישהו בקהילת החלל שלא הגיע אליו לייעוץ. הסקרנות שלו לא נגמרה. הייתי מקבל ממנו טלפונים בשעות משונות כי הוא ביקש לבדוק משהו. בהיבט אישי, מעולם לא שמעתי אותו מרים קול”.