א' בת ה־10 מספרת: "כולם קוראים לי סנובית, פרחה, ילדה מלאה חצ'קונים. נשבר לי. אני מחזירה להם ועושה כאילו לא נעלבתי, אבל אני בוכה בלילות. הייתה תקופה שרציתי להתאבד, ואני רק בת 10. אומרים לי ללכת לחפש חברים, באמת אין לי כאלה. אף אחד לא יודע מהמצב... כי כולם, כולל ההורים שלי, חושבים שאני ילדה חזקה, כי תמיד יש לי מה להגיד לאנשים שאומרים לי דברים".
ילדה אחרת מעידה: "הגעתי לבית ספר חדש אחרי שההורים שלי התגרשו. 'מלכת הכיתה' לא התחברה אליי והחליטה להגיד לקבוצת בנות לא להתקרב אליי. היא המשיכה לפגוע ולהעליב אותי, בבית הספר וגם בטיק טוק. אפילו נהיה לי קשה לסמוך על אנשים ועל עצמי, התחלתי לפחד מכל אחד שמנסה להתקרב, ואני מרגישה שאני חייבת להרחיק כל מי שמתקרב כדי שלא אפגע". נער נוסף מספר: "אני לא הכי מקובל. שופטים אותי לפי המראה שלי ולא היו לי הרבה חברים. מי שחשבתי שהיה חבר תקע לי סכין בגב. אני לא אוהב את איך שאני נראה, והאחרים מרגישים בזה ויורדים עליי. פשוט נמאס לי, אף אחד לא יודע מה עברתי ואף אחד לא יבין".
אחים גדולים שמה לה למטרה להיות "הכתובת הראשונה" עבורם, ומטרתה היא להעניק קשר אישי אמין ומתמשך להפגת הקושי והבדידות, תוך שימת דגש על יצירת קהילה תומכת ומעצימה עבור הילדים ובני הנוער.
כעת יוצאת עמותת אחים גדולים בגיוס כספים על ידי מימון המונים בפלטפורמת giveback מבית הדסטארט, וזאת על מנת להרחיב ולהעמיק את פעילותה ולסייע לבני נוער נוספים. דור ליפץ, בן 30, הוא המנהל המקצועי של העמותה בהתנדבות ואחד ממקימיה ומספר: "התפקיד שלי מהווה סגירת מעגל מושלמת עבור הילד שהייתי בכיתה ד', שגם בגיל 30 זוכר את החרם שעבר אז, כשבכל יום היו מקללים אותי או מרביצים לי. הבדידות מאוד הפריעה לי אז, ומה שמעניין אותי היום זה שמי שחווה בריונות חברתית לא יהיה לבד, כי הצלקות האלו נשארות".
התרעות פיקוד העורף