"החברות המשולשת של רוני, אלון ושלי, נצרבה באינסוף שעות שעמדנו מעל אוטובוסים מפויחים בפיגועים הגדולים של האינתיפאדה השנייה, בשמש מטורפת של יולי-אוגוסט בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה או בגשם של עופרת יצוקה ברצועת עזה", סיפר לימור. "כשאתה נמצא במקומות האלה, אין באמת תחרות בינינו", קבע.
לימור הסביר: "אם מישהו צמא, דואגים לו לשתות, ואם מישהו רעב דואגים לו לאכול, מחפים אחד על השני, עוזרים אחד לשני, וכשמסיימים בדרך כלל בלילה, הולכים ביחד לאכול. במקרה של שלושתנו, זאת הפכה להיות חברות אישית". אלון בן דוד הצטרף ואמר: "רוני הוא סמל של ישראל שאולי הולכת ונעלמת. הוא היה הילד מעיראק שגר במעוז חיים, אבל הוא לא היה ישראל השנייה שגדלה בתוך ישראל הראשונה – הוא היה פשוט ישראל, נקודה".
"גם כשזה לא היה פופולרי וגם כשהוא חטף בגלל זה באופן אישי, רוני הלך בדרך שלו, ובגאווה גדולה", המשיך לימור והוסיף: "הוא עשה כבוד גדול להרבה מאוד מגזרים. הוא היה השגריר הכי טוב של אנשי החקלאות, הוא נלחם על החקלאות וחשב שהחקלאות היא הציונות". בן דוד סיכם ואמר כי ייתכן והיה ניתן להציל את רוני דניאל ממותו הפתאומי: "אם היה מישהו שיגרור אותו באוזן לרופא, כמו שאנחנו עשינו מדי פעם, אז לא היינו מדברים עליו עכשיו".