על רקע שריפות הענק שפרצו בחודש האחרון ברחבי העולם במדינות כמו יוון, טורקיה וקליפורניה, במסגרת משבר האקלים, התמודדה מדינת ישראל בימים האחרונים עם שריפה גדולה בהרי ירושלים, שבה פעלו כוחות הביטחון וצוותי כיבוי רבים יומם ולילה, בשטח ובאוויר, כדי לחלץ תושבים ולהשתלט על גובה הלהבות.

אלפי תושבים פונו מבתיהם בימים האחרונים, ומעבר לנזק שנגרם לרכוש ולבתים, השריפה, שהתחוללה בעיקר בשטחים פתוחים, העלתה באש 20 אלף דונמים וגרמה הרס רב למרחבים הפתוחים, לחורשים הטבעיים וליערות, לחי ולצומח.

“אם יש נקודת אור עיקרית אחת, היא שלשמחתנו עוצמת האש הגדולה הזו לא כללה פגיעות בנפש”, אומר עמיר בלבן, מנהל תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע.

“אבל הפגיעה בטבע חמורה מאוד כי מדובר באחד המרחבים הטבעיים הפתוחים החשובים ביותר במרכז מדינת ישראל. זהו חבל ארץ הררי ויפה, שהכלכלה שלו מתבססת על תיירות. זו מכה מאוד קשה לאזור. מרבית החיות הקטנות באזור נשרפו, ואלו שהצליחו לברוח מהלהבות, יהיה להן מאוד קשה לחזור למקום שאין בו אוכל ומסתור. צפויות להן כמה שנים מאוד קשות ומאתגרות”, הוסיף. 

מהן החיות הנפוצות באזור זה שנמצאות בסכנה?
“יש שם הרבה מאוד יצורים קטנים: זוחלים כמו זיקיות וצבים, ציפורי שיר, עופות דורסים גדולים, נחשים, חזירי בר, איילים, צבאים וצבועים. אם השריפה לא פגעה בהם ישירות, היא תפגע בהם באופן עקיף, שכן היא גורמת לצמצום בכמות המרעה, צמצום במזון, ובכללי לתוהו ובוהו לעולם החי”.

השריפה בהרי ירושלים (צילום: גבי חכמון עובד קק''ל)השריפה בהרי ירושלים (צילום: גבי חכמון עובד קק''ל)

התחדשות טבעית


השריפה בהרי ירושלים מצטרפת לסדרת שריפות גדולות שפרצו בשנים האחרונות. הבולטת בהן הייתה אסון הכרמל בדצמבר 2010, שבו האש התפשטה במשך ימים, גרמה למותם של 44 בני אדם וכילתה 25 אלף דונמים של שטח שחלקו מיוער. בין היתר, ב־2016 פרץ גל שריפות נרחב ברחבי הארץ, שהגיע גם להרי ירושלים, ובמאי 2019 פרץ גל שריפות נוסף, שכלל את אזור יער בן שמן, שפלת יהודה ויהודה ושומרון.

לדברי גורמים, השריפה הנוכחית מתקרבת בממדיה לאסון הכרמל וגרמה כבר נזק עצום לטבע ולסביבה. “זה סדר גודל דומה למה שקרה בכרמל”, אומר בלבן. “מדובר בשטחים מאוד נרחבים, מבית מאיר ועד הדסה. הפגיעה היא במאות אלפי עצים, גם עצים שנטע אדם, ובהם המון אורנים שניטעו בשנות ה־50 וה־60, הרבה מאוד עצי חורש שהתפתחו וגם שמורות טבע מאוד חשובות נשרפו כמעט כליל”.

“מה שאפיין את השריפה בהרי ירושלים הוא שהעוצמה של האש כל כך גבוהה עד שהפגיעה בצומח ובבעלי החיים היא טוטאלית, ולפעמים אף מרקם הקרקע והסלע מתבקע ונאפה מהטמפרטורות הגבוהות שנוצרות במהלך סופת אש כזו”, אומר ד”ר עמרי בונה, מנהל מרחב הצפון של קק”ל.

“מטבע הדברים השיקום של פגיעה בעוצמה כזו הוא יותר קשה וארוך. בקריירה שלי חוויתי די הרבה מהשריפות הגדולות. סופת אש משמעותה קיר של להבות שעולה לגובה של עשרות מטרים. בתחילת השבוע, בשיא סופת האש מעל הר איתן, גובה הלהבות הגיע למעל 30 מטר וזה מאוד מזכיר מראות דומים שראינו בכרמל. אפשר להגיד שאולי בגלל שינויי האקלים, יש סבירות גבוהה להתרחשות סופות אש לעתים יותר קרובות, וזה משהו שצריך לקחת אותו בחשבון ברמת המדיניות. אנחנו רואים שאנחנו לא לבד, אלא גם מדינות אחרות, טורקיה, יוון ופורטוגל למשל, מתמודדות עם זה. זו תופעה רחבה שקורית בכל העולם, ולא רק בארצנו הקטנה”.

כבאי בשריפה בהרי ירושלים (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)כבאי בשריפה בהרי ירושלים (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)


“זו שריפת יער כל כך גדולה, ויש לה המון השלכות”, אומר גלעד אוסטרובסקי, יערן ראשי ומנהל אגף הייעור בקק”ל. “נצטרך לאמוד את הנזקים בכמה מישורים: קודם כל הצומח ומידת הפגיעה בעצים. שנית, צריך לבחון את תחום הבטיחות, לבדוק ולמפות את כל המפגעים הבטיחותיים בדרכים, באתרים קולטי קהל, באזורים שאנשים מסתובבים בהם, בשבילי סיור ואופניים. יכולים להיות שם עצים שנפלו או עלולים ליפול, והפעולה המיידית היא מיפוי וטיפול בטיחותי כדי למנוע פגיעה בנפש. אנחנו צריכים לבחון את התשתיות שנפגעו - מדרכי יער לרכב ושבילים להולכי רגל ורוכבי אופניים ועד מצפורים, אתרי הנצחה ושולחנות פיקניק - ולטפל בכך בטווח המיידי”.

כמה זמן לוקח טיפול כזה?
“הטיפול יכול להתפרש על פני שנים רבות. במישור התשתיות יש לגבש תוכנית, להתקין מחדש ציוד ומתקנים. בכל הדבר הגדול של חידוש היער אנחנו בשנים האחרונות נותנים עדיפות להתחדשות טבעית: אנחנו בוחנים את השטח, מחכים קודם כל שנה, עד שיחלוף החורף, ועושים סקרים לאחר שנה כדי לבחון אם היו נביטות של אורנים והתחדשויות של עצים ישראליים כמו אלונים ואלות.


לפי רמת ועוצמת ההתחדשות, אנחנו מקבלים החלטה איך לחדש את הצומח. לפי תורת ניהול היער, אנחנו ממתינים כמה שנים, עושים סקר נוסף וממקדים מאמץ, אם צריך, בנטיעה בעיקר באזורים אינטנסיביים שבהם אנחנו רואים שההתחדשות היא לא בקצב הרצוי או שהגענו למסקנה שצריך לשנות את תצורת הצומח ביער. כך אנחנו מחזירים את היער למצב טוב. זה יכול לקחת 20־30 שנה ולפעמים אף יותר”.


פעילות מנע


מבחינת ד”ר יהושע שקדי, המדען הראשי ומנהל חטיבת מידע ברשות הטבע והגנים, מה שחשוב הוא למנוע את הנזקים הבאים. “יש שני צעדים חשובים שצריך לעשות בנידון”, הוא אומר.

“ראשית, להקים קווי חיץ שיוכלו לסייע בחילוץ אנשים הנלכדים בשריפה, יפחיתו את עוצמת נזקה ויסייעו גם לכוחות כיבוי האש וההצלה לקבל גישה בטוחה ונוחה לאזור הבעירה. למרבה הצער, נכון לעכשיו, יש קווי חיץ רק באזורים של רשות הטבע והגנים וקק”ל, אך לא ביישובים רגילים, מה שמסכן אותם. זה כבר כמה שנים שוועדות שמטפלות בנושא שריפות ממליצות על קווי חיץ ביישובים רגילים, אך עדיין זה לא מיושם כמו שצריך וזה מסוכן”, הוסיף. 

לדבריו, הדבר השני, והלא פופולרי כנראה, שיש לעשות הוא לעקור עצים. “ברגע שאנחנו נוטעים עצים, אנחנו מוסיפים שמן למדורה”, הוא אומר. “במדינה הזו יש יותר מדי עצים. אנחנו צריכים להתאים את הצומח במדינת ישראל לתנאים האקלימיים שבהם אנחנו נמצאים, ולכן דילול הצומח, בייחוד עצי האורן שלהם יש נטייה להישרף מהר ולהתפשט, יכול להקטין את ההתפשטות ולמנוע את הקטסטרופה הבאה. נטיעת עצים בערים היא מעולה כי הם עושים צל, מורידים טמפרטורה ועוזרים להקטין את ההתחממות הגלובלית, אבל בשטח הפתוח זה הרסני ויכול לגרום לשריפה ולזיהום אוויר. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הטבע שסובב אותנו, אבל אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה”.

השריפה בירושלים (צילום: אריאל קדם, רשות הטבע והגנים)השריפה בירושלים (צילום: אריאל קדם, רשות הטבע והגנים)


“מה שחשוב הוא לתת לטבע לעשות את שלו ולא לפגוע בקרקע בחפירות ובנטיעות כי זה יכול להזיק לה”, מוסיף בלבן. “חשוב לזכור כי החומר שנשרף הוא דשן שישמש את תהליך השיקום. חלק מהזרעים ינבטו טוב יותר אחרי השריפה. עצי החורש מתוכנתים לשריפה, וכבר בימים הקרובים יצמיחו ענפים חדשים מתוך הקרקע. התהליך הזה יכול לקחת 20־30 שנה כדי שהיער יחזור לקדמותו, אבל טיפול לא מבוקר יכול לגרור את אותם אסונות שוב”.

בלבן גם מזכיר את חשיבות החינוך כחלק מפעולת המנע של השריפות הבאות. “השריפות מגיעות בדרך כלל כתוצאה מפעילות אדם, זה יכול להיות הצתה, ויכול להיות רשלנות. לכן גם האספקט הזה צריך לקבל מענה כמו חינוך, פיקוח בשטח. אנחנו נכנסים לעידן שבו כל האירועים הופכים להיות יותר קיצוניים, ולכן אנחנו צריכים להיערך בהתאם. היום טבע וסביבה נחשבים כמותרות, וחבל שכך. צריך להעלות את רמת ההתייחסות לסיכוני סביבה”.

ניתן היה לצמצם את עוצמת השריפה הזו?
אוסטרובסקי: “היער שנשרף הוא יער שהושקע בו בעשור האחרון טיפול אינטנסיבי מוכוון מניעת שריפות. עשו אזור חיץ בתוך היער ומסביב ליישובים, דיללו את העצים הדליקים. אין נפגעים בנפש וגם אין פגיעות משמעותיות של יישובים שלמים שנשרפו - אלו שני דברים שמעידים שהצעדים עזרו. אנחנו צריכים לחשוב מה ניתן לעשות בעידן של שינוי אקלימי והתארכות התקופה היבשה. יש סימנים מדאיגים שמראים כי כמות השריפות רק תגדל, אז אנחנו צריכים לאתר שריפות מהר ולהגיב בכל האמצעים, ידניים, רכובים ואוויריים, לתפעל את כל המערך הגדול של הכיבוי ולחשוב במה ניתן להשתפר ואיך לכוון ולעצב את היער באופן שיקטין את העוצמה ואת ההתפשטות של השריפה. זה עסק קשה ללא ספק”.

בלבן: “בגדול ניתן היה לצמצם את עוצמת השריפה הזו. אם אין מספיק מטוסי כיבוי, צריך להגדיל את כמות המטוסים. אם אין מספיק אנשי פיקוח ויערנים, צריך להגדיל את הכמות, כמו גם את כמות התצפיתנים ואת כמות המכשירים הטכנולוגיים שיכולים לאתר שריפות בזמן. יכלו להקדים תרופה למכה אם היו מייחסים לנושא חשיבות מספקת. אנחנו יודעים שמאמצע הקיץ עד דצמבר פורצות השריפות הכי משמעותיות, אז עדיף שהפעילות תהיה פעילות מנע ולא פעילות תגובה. התחושה היא שאנחנו עוד לא על זה”.


פעולות כיבוי השריפה בהרי ירושלים (צילום: אלביט מערכות)פעולות כיבוי השריפה בהרי ירושלים (צילום: אלביט מערכות)

בונה: “אני קצת פסימי. אני חושב שאפשר לצמצם את מספר הפעמים ששריפה כזו פורצת על ידי איתור מוקדם יותר, שיפור מערך הכיבוי, אבל אי אפשר למנוע לחלוטין שריפות כאלה. אחד הפרדוקסים של השריפות קובע שככל שאתה מצליח לכבות שריפות קטנות ובינוניות, ככה אתה מקרב את היום שבו עלולה להגיע שריפה גדולה, שתבלע את כל המאמצים שלך שנים אחורה".

"צריך לעשות את הכל כדי למנוע שריפות ולהשקיע את עיקר המאמץ בשטחים הפתוחים שסובבים יישובים כי שם אפשר להקטין בצורה דרסטית את הפגיעה האפשרית ברכוש ובנפש. בין היתר, צריך להקפיד על חומרי הבניין, דילול הצומח באזור הבתים, אמצעי הגנה על הבתים, ממטרות שיוכלו לצמצם עוצמת אש אם תגיע לאזור הבית. אי אפשר היה למנוע את השריפה, אבל אפשר היה לצמצם את ההרס בעזרת טיפול ותכנון נכון”, סיכם. 

בהכנת הכתבה השתתפה סיגל בן דוד