הכתב שיתף בסיפור אישי מחייו: "לפני יומיים אני נוסע עם אשתי ברכב, מדבר איתי איזשהו בחור פלסטיני, אסיר לשעבר, ואומר לי 'אתה מוזמן לבוא אלינו למחנה, יש לך הפתעה, מחכה לך הפתעה'. עכשיו, אני כמובן רוצה ללכת. נגה, אשתי, שומעת את הסיפור ואומרת לי 'אתה לא יוצא לשום מקום, מה זה ההפתעות האלה, אני לא מוכנה'. הדיסוננס הזה קיים כל הזמן. אבל הפחד מלווה".
כשנשאל על ידי כהן האם הוא לא חש רתיעה מהסתובבות במחנה פליטים, השיב: "דווקא מחנות פליטים זה פחות מסוכן, משום ששם אני קובע עם אנשים. יש איתי חמושים שמלווים אותי, שמאבטחים אותי, אנשי פת"ח לרוב, 15 שנה איתי בקשר. אנשים שהם המקורות שלי בעצם, סומך עליהם לחלוטין". עם זאת, חמו חשף מה באמת מפחיד אותו: "דווקא להיכנס למקום כמו רמאללה, או למרכז שכם, כשאתה נמצא לבד עם מצלמה ואתה הופך להיות מטרה, שם זה באמת נורא בעייתי, שם זה נורא מפחיד. זה דברים שעשיתי בעבר די בקלות, והיום אני מתקשה לעשות".
"אני חושב שהיום עם שלושת ילדיי, אני קצת יותר זהיר, אני פחות שש אלי סיכונים וכו'", סיפר עוד הכתב על התמהיל הקשה שבין אבא במשרה מלאה לעבודה יומיומית עם מקורות חמושים ומקורבים לטרור. אך האם הוא ירצה, על אף כל זה, להיכנס לרצועת עזה? הוא נחוש: "זה החלום שלי, זו הפנטזיה שלי, לא הייתי שם יותר מעשור. אני עכשיו הייתי נכנס לשם".
לסיכום, שאל אותו כהן האם יש דבר שהוא כבר לא יעשה, ועל כך ענה חמו: "כשאתה יודע שזה באמת, ויש סיכוי שלא תחזור משם בחיים, אני חושב שזה משהו שכבר לא הייתי עושה".
התרעות פיקוד העורף