"אין תחום שבו נושא השמירה על כדור הארץ לא בא לידי ביטוי אצלנו", אומרת לורליי קרבס־ויסמן, 42, מפרדס חנה, רכזת מיחזור במועצה האזורית מנשה. "יש לנו שני ילדים, בני 3 ו־6, וכמעט כל הבגדים, הריהוט והצעצועים שלנו הם יד שנייה: מחנויות יד שנייה, דרך מסיבות החלפה, או דברים שעברו מאחד לשני. גם הבגדים שלי הם יד שנייה. אנחנו לא רוצים לקחת חלק בתרבות הצריכה, שגוזלת משאבי טבע וכוח עבודה וגם גורמת לזיהום".

נפתלי בנט בוועידת האקלים (צילום: חיים צח לע''מ)נפתלי בנט בוועידת האקלים (צילום: חיים צח לע''מ)

הדאגה לכדור הארץ באה אצלכם לידי ביטוי בדרכים נוספות?
"אני משתמשת במוצרי היגיינה נשית רב־פעמיים. בתחום המזון אנחנו קונים מוצרים בתפזורת, כלומר אנחנו לא קונים אורז או קטניות באריזות, אלא מביאים כלים מהבית וקונים בחנות שמוכרת את המוצרים האלה לפי משקל. אני שוקלת את הכלים שלי לפני שאני מגיעה, ואז שוקלים בקופה את הכלי עם המוצר ומפחיתים את משקל הכלי. את הפירות והירקות אנחנו אורזים בחנות בשקיות מבד. אנחנו גם משתדלים כמעט לא להזמין אוכל במשלוחים, להזמין אוכל זה ממש אירוע אצלנו. ואם כבר מזמינים, אז תמיד מציינים שלא יביאו סכו"ם חד־פעמי. בנוסף, אנחנו משליכים את שאריות האוכל שלנו לקומפוסטר בחצר, וכך יוצרים דשן מהפסולת במקום לשלוח להטמנה ולתרום לייצור של גז חממה. אנחנו גם משתדלים לנקות את הבית בחומרים טבעיים ולא מזיקים לאדם ולסביבה, כמו סודה לשתייה, חומץ ולימון".

את השינוי הדרמטי באורח החיים החלו בני משפחת קרבס־ויסמן לפני כשלוש שנים. "מאז ומתמיד היינו מחוברים לתחום הקיימות", היא אומרת. "כשהילד הבכור נולד חיתלנו אותו בחיתולי בד, אבל באותה תקופה עדיין לא הקפדנו על כך ברמה היומיומית. כשהבת שלי נולדה, נחשפתי לקבוצת הפייסבוק 'אפס פסולת - ישראל', ואז, התחלנו לצמצם את כמויות הפלסטיק שאנו מכניסים לבית והתחלנו לאמץ הרגלים חדשים. אפילו דאודורנט אני קונה עכשיו באריזה מתכלה. מברשת השיניים היא מבמבוק או מחומרים ממוחזרים. כמובן שאנחנו גם עוטים מסיכות רב־פעמיות מבד".

מה החזון שלכם?
"המטרה שלנו היא לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלנו, את הזיהום שאנו יוצרים ואת הפלסטיק שאנו צורכים, להיטיב עם כדור הארץ ולא להרע לו. לשמור על כדור הארץ זה לשמור על חיי האדם בסופו של דבר".

אנשים לא מסתכלים עלייך קצת מוזר לפעמים?
"אני דווקא מרגישה שאני משפיעה לטובה על אנשים. קורה גם לפעמים שאנשים מפחדים ממני כמו משוטר, אומרים: 'אל תיקחו לידה כוס חד־פעמית', אבל בעיקר אנשים מאוד מעריכים אותי והרבה פעמים גם עושים שינויים. פתחתי בפייסבוק דף בשם 'אמא אקולוגית' והתחלתי לשתף בו את מה שאנו עוברים בתוך המשפחה מהבחינה הזו. הדף הזה צמח לכ־1,800 עוקבים. פתחתי גם אתר ועסק בשם 'מושג ירוק' להעלאת מודעות, ייעוץ וליווי לאורח חיים אקולוגי. אני גם חברה בארגון 'הורים למען האקלים' שעושה המון להעלאת מודעות ויצירת שינוי כדי שלילדים שלנו יהיה אפשרי לחיות כאן. אם אנחנו רוצים שהמין האנושי ימשיך להתקיים כאן, חייבים לעשות שינוי".

יובל ארבל איסוף בקבוקים  (צילום: יאיר גיל)יובל ארבל איסוף בקבוקים (צילום: יאיר גיל)

החלטה שכלתנית

בזמן שמנהיגי העולם מתכנסים בימים אלה בוועידת האקלים בגלזגו שבסקוטלנד ומצהירים שם על יעדיהם להפחתת פליטות גזי החממה במטרה להאט את ההתחממות הגלובלית ולהתמודד עם משבר האקלים, יש מי שכמו קרבס־ויסמן, שינו את אורח חייהם באופן דרמטי, הלכה למעשה, על מנת לייצר שינוי בשטח.

"בשלוש השנים האחרונות הפחתתי מאוד צריכת בשר", מספר ד"ר יובל ארבל, 52, מחיפה, רכז ים וקשרי ממשל בעמותת "צלול" - להגנת הים, האדם והסביבה. "אני לא קונה לעצמי בשר ולא מזמין במסעדה. רק לילדים אני קונה. הלוואי שהייתי נגעל מבשר כמו חלק מהצמחונים והטבעוניים, אבל זה לא המקרה. במקרה שלי זו החלטה שכלתנית בלבד מתוך הידיעה שתעשיית הבשר היא אחת המזהמות. אני גם משתדל להפחית בכלל בצריכת מזון מן החי ולא שותה חלב יותר. כמו כן, עשינו בחירה אסטרטגית לגור בדירה בעיר גדולה ולא בפרברים, מה שהיה דורש מאיתנו להחזיק שתי מכוניות. המחשבה כאן הייתה על פליטת גזי חממה, וגם בכלל על טביעת הרגל האקולוגית שלנו בכדור הארץ. בחרתי להפחית את הצורך בנסיעות. אני גם משתדל לנוע כמה שיותר בתחבורה ציבורית, וככה גם חינכתי את הילדים שלי. היום אנו מחזיקים רכב אחד, והחלפנו אותו להיברידי, כי הוא חסכוני יותר בדלק. אם הייתה אפשרות לשקע חשמלי ליד הבית - מה שכיום לא מתאפשר כי אין לי חניה פרטית - אז הייתי עובר לרכב חשמלי. בנוסף, אנחנו גם לא משתמשים בשקיות הרגילות מהסופר, אלא בשקיות בד שאנחנו שמים בהן גם את הירקות והפירות".

אתה מאמין שאם כל אחד מאיתנו יתרום למאמץ, יתחולל שינוי אמיתי?
"כל אחד צריך לעשות שינוי בביתו ובמשפחתו ולשנות את ההרגלים, אבל חייבים גם ללחוץ על המנהיגים כדי להשפיע על מעבר לאנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית. כמו כן, יש אנשים שעדיין לא מספיק מודעים לנושא, וזה תפקיד הממשלה לעשות מסעות הסברה וגם לתמרץ. למשל לדאוג לנקודות הטענה ברחוב לרכבים חשמליים, או לתמרץ אנשים לבנות בתים ירוקים".

"אני מצמצמת מאוד צריכה, משתדלת לא לקנות דברים, לשמור על מינימליזם, להשתמש בדברים הרבה פעמים", מספרת יעלה קרקובר, 23, ממודיעין, סטודנטית לביולוגיה. "אם אני קונה בגד, למשל, אני משתדלת שיהיה יותר איכותי כדי שיחזיק יותר זמן. בשנתיים האחרונות 80% מהבגדים שלי הם בגדים יד שנייה".

מה הגביר את המודעות שלך לנושא?
"בכל הקשור לבגדים, נחשפתי למידע על כל ההשלכות של תעשיית הטקסטיל שצורכת הרבה מאוד משאבים של אנרגיה גם בייצור שלה וגם בשינוע, ולכן החלטתי לצמצם בצריכה. יש עוד דברים שאני עושה למען כדור הארץ: עברתי להשתמש במוצרי היגיינה נשית רב־פעמיים. כמו כן, יש לי תמיד שקית רב־פעמית בתיק לכל מקרה שאני הולכת לסופר, וגם יש לי סכו"ם רב־פעמי בתיק למקרה שאני קונה טייק אוויי, שגם בו אני מנסה לצמצם. לרוב אני נוהגת להביא איתי קופסאות אוכל. המודעות גברה עם הזמן בעקבות דברים שקראתי. הבנתי כמה חשוב לשמור על כדור הארץ. אני מבינה כיום ש'קיימות' היא דרך חיים שהרבה יותר מכבדת את הסביבה - גם בין האדם לטבע וגם בין אדם לאדם. ייצור טקסטיל, למשל, פוגע בהרבה אנשים שמנצלים אותם בעולם השלישי לצורך כך, ובמקביל גם מזהם אוויר, מקורות מים ועוד".

שופינג לא חסר לך?
"לא, כי הבנתי שכל הקניות האלה שהייתי עושה פעם בקניונים או כשהייתי חוזרת עם מזוודות מלאות בגדים מחו"ל - לא שוות את הפגיעה שזה גורם לטבע. בעבר גם לא הייתי לובשת את רוב הדברים שהייתי קונה. היום אני קונה חכם יותר, וגם משתמשת במה שקונה".

יעלה קרקובר (צילום: פרטי)יעלה קרקובר (צילום: פרטי)

הרגלים של שנים

"בשנים האחרונות אני כמעט כבר לא קונה בגדים לילדים", מספרת איה אחימאיר, 44, יועצת אסטרטגית, מרמת גן. "הילדים יותר מתרגשים מכך שהם מקבלים בגדים מאחרים ונותנים לאחרים מאשר להיכנס לחנות ולקנות בגד חדש. גם אני עצמי צמצמתי את קניית הבגדים ואני מחליפה בגדים עם חברות או בנות משפחה. בעולם הצעצועים זה מאוד מאתגר, אבל גם פה החלטנו שאם אנחנו קונים צעצוע חדש, אז נותנים צעצוע ישן, כלומר מכניסים ומוציאים".

מה הניע אתכם?
"כבר לפני כמה שנים הבנתי שמשבר האקלים ממש דופק לנו בדלת, אבל נורא קשה לשנות הרגלים של שנים. בקיץ האחרון החלטנו שלא יוצאים יותר לטיולים בטבע עם כלים חד־פעמיים. רכשנו כלים רב־פעמיים לטיולים והוצאנו את רוב הכלים החד־פעמיים מהבית. בנוסף, כשאנחנו מטיילים עם הילדים, אנחנו לוקחים שקית ולאורך הטיול מנקים את הסביבה".

בימים האחרונים אחימאיר ובן זוגה, איתמר כהן, החליטו אף לקחת את המחויבות לסביבה צעד קדימה. "ישבנו בארוחת ערב עם הילדים, דיברנו על ועידת האקלים והגענו למסקנה שכל אחד מאיתנו יכול לקחת בזה חלק ולשנות את המציאות", אומרת אחימאיר. "זה לא רק התפקיד של המנהיגים, אלא של כל ילד וילדה, מבוגר ומבוגרת, בישראל ובעולם.

"חשפנו את ארבעת הילדים (בני 3.5, 5.5, 11.5, 14.5 – א"ש) לסכנה ולמה יקרה אם לא נקפיד על הדברים. ואז יצרנו רשימת דברים שהתחייבנו להם: חיסכון במים ובחשמל; צמצום משלוחים; שימוש רב יותר ברכב ההיברידי שלנו מאשר ברכב מונע הבנזין שברשותנו; וגם הקמת גינת ירק שתספק לנו את הירקות. למחרת הבן כבר תלה כביסה במקום להכניס למייבש, הילדה לקחה דגנים לבית הספר בקופסה במקום בשקית ניילון, וילדה נוספת כתבה מכתב לגננת שלה על כך שהיא רוצה שגם בגן ידברו על הנושא הזה".