"אין תחום שבו נושא השמירה על כדור הארץ לא בא לידי ביטוי אצלנו", אומרת לורליי קרבס־ויסמן, 42, מפרדס חנה, רכזת מיחזור במועצה האזורית מנשה. "יש לנו שני ילדים, בני 3 ו־6, וכמעט כל הבגדים, הריהוט והצעצועים שלנו הם יד שנייה: מחנויות יד שנייה, דרך מסיבות החלפה, או דברים שעברו מאחד לשני. גם הבגדים שלי הם יד שנייה. אנחנו לא רוצים לקחת חלק בתרבות הצריכה, שגוזלת משאבי טבע וכוח עבודה וגם גורמת לזיהום".
את השינוי הדרמטי באורח החיים החלו בני משפחת קרבס־ויסמן לפני כשלוש שנים. "מאז ומתמיד היינו מחוברים לתחום הקיימות", היא אומרת. "כשהילד הבכור נולד חיתלנו אותו בחיתולי בד, אבל באותה תקופה עדיין לא הקפדנו על כך ברמה היומיומית. כשהבת שלי נולדה, נחשפתי לקבוצת הפייסבוק 'אפס פסולת - ישראל', ואז, התחלנו לצמצם את כמויות הפלסטיק שאנו מכניסים לבית והתחלנו לאמץ הרגלים חדשים. אפילו דאודורנט אני קונה עכשיו באריזה מתכלה. מברשת השיניים היא מבמבוק או מחומרים ממוחזרים. כמובן שאנחנו גם עוטים מסיכות רב־פעמיות מבד".
בזמן שמנהיגי העולם מתכנסים בימים אלה בוועידת האקלים בגלזגו שבסקוטלנד ומצהירים שם על יעדיהם להפחתת פליטות גזי החממה במטרה להאט את ההתחממות הגלובלית ולהתמודד עם משבר האקלים, יש מי שכמו קרבס־ויסמן, שינו את אורח חייהם באופן דרמטי, הלכה למעשה, על מנת לייצר שינוי בשטח.
"בשלוש השנים האחרונות הפחתתי מאוד צריכת בשר", מספר ד"ר יובל ארבל, 52, מחיפה, רכז ים וקשרי ממשל בעמותת "צלול" - להגנת הים, האדם והסביבה. "אני לא קונה לעצמי בשר ולא מזמין במסעדה. רק לילדים אני קונה. הלוואי שהייתי נגעל מבשר כמו חלק מהצמחונים והטבעוניים, אבל זה לא המקרה. במקרה שלי זו החלטה שכלתנית בלבד מתוך הידיעה שתעשיית הבשר היא אחת המזהמות. אני גם משתדל להפחית בכלל בצריכת מזון מן החי ולא שותה חלב יותר. כמו כן, עשינו בחירה אסטרטגית לגור בדירה בעיר גדולה ולא בפרברים, מה שהיה דורש מאיתנו להחזיק שתי מכוניות. המחשבה כאן הייתה על פליטת גזי חממה, וגם בכלל על טביעת הרגל האקולוגית שלנו בכדור הארץ. בחרתי להפחית את הצורך בנסיעות. אני גם משתדל לנוע כמה שיותר בתחבורה ציבורית, וככה גם חינכתי את הילדים שלי. היום אנו מחזיקים רכב אחד, והחלפנו אותו להיברידי, כי הוא חסכוני יותר בדלק. אם הייתה אפשרות לשקע חשמלי ליד הבית - מה שכיום לא מתאפשר כי אין לי חניה פרטית - אז הייתי עובר לרכב חשמלי. בנוסף, אנחנו גם לא משתמשים בשקיות הרגילות מהסופר, אלא בשקיות בד שאנחנו שמים בהן גם את הירקות והפירות".
"אני מצמצמת מאוד צריכה, משתדלת לא לקנות דברים, לשמור על מינימליזם, להשתמש בדברים הרבה פעמים", מספרת יעלה קרקובר, 23, ממודיעין, סטודנטית לביולוגיה. "אם אני קונה בגד, למשל, אני משתדלת שיהיה יותר איכותי כדי שיחזיק יותר זמן. בשנתיים האחרונות 80% מהבגדים שלי הם בגדים יד שנייה".
הרגלים של שנים
"בשנים האחרונות אני כמעט כבר לא קונה בגדים לילדים", מספרת איה אחימאיר, 44, יועצת אסטרטגית, מרמת גן. "הילדים יותר מתרגשים מכך שהם מקבלים בגדים מאחרים ונותנים לאחרים מאשר להיכנס לחנות ולקנות בגד חדש. גם אני עצמי צמצמתי את קניית הבגדים ואני מחליפה בגדים עם חברות או בנות משפחה. בעולם הצעצועים זה מאוד מאתגר, אבל גם פה החלטנו שאם אנחנו קונים צעצוע חדש, אז נותנים צעצוע ישן, כלומר מכניסים ומוציאים".
בימים האחרונים אחימאיר ובן זוגה, איתמר כהן, החליטו אף לקחת את המחויבות לסביבה צעד קדימה. "ישבנו בארוחת ערב עם הילדים, דיברנו על ועידת האקלים והגענו למסקנה שכל אחד מאיתנו יכול לקחת בזה חלק ולשנות את המציאות", אומרת אחימאיר. "זה לא רק התפקיד של המנהיגים, אלא של כל ילד וילדה, מבוגר ומבוגרת, בישראל ובעולם.
"חשפנו את ארבעת הילדים (בני 3.5, 5.5, 11.5, 14.5 – א"ש) לסכנה ולמה יקרה אם לא נקפיד על הדברים. ואז יצרנו רשימת דברים שהתחייבנו להם: חיסכון במים ובחשמל; צמצום משלוחים; שימוש רב יותר ברכב ההיברידי שלנו מאשר ברכב מונע הבנזין שברשותנו; וגם הקמת גינת ירק שתספק לנו את הירקות. למחרת הבן כבר תלה כביסה במקום להכניס למייבש, הילדה לקחה דגנים לבית הספר בקופסה במקום בשקית ניילון, וילדה נוספת כתבה מכתב לגננת שלה על כך שהיא רוצה שגם בגן ידברו על הנושא הזה".
התרעות פיקוד העורף