הלוויתו של אלי קיי, שנרצח בפיגוע הקשה בעיר העתיקה בירושלים, תתקיים היום (שני) ב-11:00 בהר המנוחות בעיר. אחיו, חנן קיי, שוחח הבוקר עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM וסיפר על התחושות הקשות: "אלי היה אחי הגדול, שלוש שנים מעליי. הוא עלה לארץ לפני בערך שש שנים מסיבות מאוד עמוקות, הוא הרגיש מאוד מחובר לארץ ולמדינה הזאת והיה לו חשוב לגור פה ולהתיישב פה ולשרת פה".
"הוא הכיר ממש טוב את ההיסטוריה, נהנה ללמוד את זה. זה התחיל מהעניין של החיבור ההיסטורי של העם שלנו עם הארץ, וגם מהצד הציוני הוא הבין שאנחנו עם שצריך לגור בארצו ובמדינה שלנו", הוסיף.
לדבריו, למרות שהוא היה האח האמצעי הוא עלה לארץ ראשון, למד שנתיים בישיבה בקרית גת ולאחר מכן התגייס לחטיבת הצנחנים לגדוד 202. "אני עליתי לפני ארבע שנים, אחי הגדול לפני שלוש שנים, וההורים ואחותי עלו לארץ לפני פחות משנה", אמר.
"הוא הגיע לפה ראשון, תמיד רציתי להגיע לפה וכשראיתי איך הוא חי פה הבנתי שגם אני יכול לעשות את זה ואחי הגדול ראה את זה והבין שזו גם המשימה שלו. כששלושתנו היינו פה ההורים הבינו שאו שהם עולים לארץ ונהיה ביחד או שנגור בשתי מדינות שונות וזה לא משהו שרצינו", שיתף.
לטענתו, המעבר היה קשה להוריו, "אני חושב שהיה קצת קשה לכולנו כל אחד מהסיבות שלו אבל במיוחד כי יש לנו שם הרבה משפחה, ההורים והאחים של אבא שלי גרים שם. אבל יש לנו ערך במשפחה שמבינים שלפעמים משהו קשה ומסובך אבל אם זה מספיק חשוב אנחנו מוותרים על דברים מסוימים ועושים את זה".
על בחירתו של אחיו לעבוד בכותל שיתף: "אחרי הצבא הוא עשה עבודה מועדפת בחקלאות, גם משהו שהיה מאוד קרוב לליבו, לעבוד את הארץ עם הידיים שלו. הוא עבד עם השומר החדש, עשה עבודה מועדפת כמה שנים, גר בקיבוץ בעוטף עזה שנחשב להתיישבות. אחרי שהוא סיים שם הוא החליט לעבור למשהו אחר והתחיל לעבוד בכותל ולהסביר לאנשים למה זה חשוב לנו. מה זו החומה הזאת, למה אנחנו עומדים פה, למה אנחנו מתפללים ואיך".
כשנשאל אם לאחר הפיגוע הנורא הם מתחרטים על הבחירה לעלות ארצה, השיב קיי כי "בשום פנים ואופן לא. לגור פה זה לא פשוט, זה לפעמים מסוכן אבל אני יכול להגיד במאה אחוז שאיך שאלי נרצח הוא נפטר כלוחם במלחמה שלו לחיות פה, שהתחיל בצבא והמשיך ביום יום שלו. זה שהוא נפל כגיבור היום ונרצח, הוא לא היה בוחר דרך אחרת, שמישהו יהרוג אותו כדי לקחת לו את הכסף".
"זה שהוא נהרג כי הוא יהודי גאה שחי ועובד במדינה שלו זו הדרך היחידה שהוא היה בוחר. אמרנו שאנחנו מוכנים לעשות הכול למדינה הזאת אפילו להקריב את חיינו ואלי עשה את זה. הוא עמד במילה שלו", המשיך.
בהמשך דבריו, התייחס קייי לדרך בה שמע את ההודעה הקשה: "היו לנו כמה חששות, אנחנו יודעים שהוא עובד שם, לקח לנו די הרבה זמן לגלות את זה. לא ידענו בהתחלה שהוא נהרג, היינו בטוחים שהוא נפצע". על כך שקיבל את הבשורה בזמן שנסע בתחבורה ציבורית משום שהצבא נתן לו טרמפ רק עד תחנה מרכזית בערד, אמר: "אני לא רוצה להאשים אף אחד, נסעתי הביתה והגעתי הביתה".
"זה לא חשוב לי עכשיו. כרגע זה לא חשוב, איך שנסעתי זה לא חשוב, אני בקושי זוכר את הנסיעה. בקשה אחרונה, שכל אחד כל מי ששומע ייקח על עצמו משהו להביא עוד אור לעולם ועוד קצת שמחה ומשמעות לחיים שלנו. ככה שאלי לא יהיה סתם עוד שם, שהוא ימשיך איתנו", אמר.
הוא הוסיף כי הם מקפידים להיות שמחים למרות הבשורה הקשה: "אנחנו מאמינים שכל אחד מגיע לעולם הזה עם משימה ויש סיבה שהוא פה ויש לו משהו שהוא צריך לבצע, איזושהי משימה. אחרי שסיימנו עם זה אנחנו עוזבים את העולם הזה וממשיכים לעולם הבא. זו שמחה מאוד גדולה שהצלחנו לבצע את המשימה".
"בכיתי היום לא מעט, אני יודע שאני אבכה עוד הרבה אבל זה לא בור של דיכאון, ואומר 'למה? למה?'. אנחנו משפחה דתית, מאוד חזקה, לכל דבר יש תועלת ויש משמעות. להיות שמחים זה להבין שמשהו עצוב קרה וקשה לי עכשיו ואני בוכה ומתגעגע אליו אבל אני לא נאבד. אני יכול לדעת שהוא חי חיים מלאים, באמת מלאים. אנחנו לא רק גוף, אנחנו נשמה בגוף", סיפר.
הוא הסביר כי "אלי לא אהב להיתקע בלהיות עצוב. הוא אדם שהיה מאוד קשור לרגש שלו, היה מבין את הרגש שלו ושל אחרים. הוא אהב להיות עם אנשים אחרים, לדבר איתם ולהבין אותם. אנחנו לא פה לסבול. עלינו לארץ, עברנו דברים מאוד קשים אבל בסופו של דבר אנחנו מגשימים את החלום שלו ואת המשך העם שלנו. זה שהוא נפל כגיבור, למה שנכנס לבור של דיכאון?".
בהמשך דבריו, נשאל על התחושות בעקבות השימוש הפוליטי בנפילתו של אחיו: "אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, זה לא מעניין אותי, אלי נהרג כי היה יהודי בדרך לעבודה שלו, עבודה שהוא אהב. הלך לעבודה, לעשות משהו שהוא אוהב, להסתובב עם חברה שלו, חיים רגילים שלא קשור לפוליטיקה, לא קשור ימין ושמאל. חשוב שאנשים יבינו מי זה אלי קיי ומה היה חשוב לו".
מצה"ל נמסר בתגובה לעניין נסיעתו של חנן כי "צה"ל מצר על האירוע וימשיך ללוות ולתמוך בחייל ובמשפחתו. בעת היוודע האירוע, הוקצה רכב מהיחידה על מנת להסיע את הלוחם לתחנה מרכזית סמוכה לבסיס ומשם נסע בתחבורה ציבורית לירושלים. בשל טעות בשיקול דעת של מפקדו, הלוחם לא קיבל הסעה עד לירושלים. מפקד הבסיס ערך שיחת הבהרה למפקד, שוחח עם הלוחם והביע את תנחומיו. אנו מצרים על עוגמת הנפש. בעת קבלת ההחלטה לא היה ידוע בוודאות שאחיו נפצע בפיגוע".
סייעה בהכנת הכתבה: עופרי גליכמן, 103fm