חווה (שם בדוי), שעברה אלימות קשה מבן זוגה, שוחחה היום (חמישי) עם ענת דוידוב בתכנית "איפה הכסף" ב-103FM ושיתפה בתחושות: "אני שמחה להיות בחיים. לאור הנושא שאנחנו מציינים היום ולאור הרבה סיפורים של הרבה נשים, והסיפור שלי, אני ממש שמחה שאני חיה, שנשארתי בחיים".

חווה סיפרה על האלימות שחוותה: "היינו משפחה נורמטיבית לחלוטין, מעמד בינוני, חיים טובים - הכול היה רגיל. אני לא לגמרי יכולה להגיד לך מה קרה כי הדעת עוד לא תופסת את מה שקרה. הגברים האלימים יש ביניהם חלוקה, יש את האימפולסיביים שקמים ורוצחים את האישה ויש גם גברים שמתעללים".

"המטרה שלהם היא אותה מטרה - שתמותי. אבל בדרכים שונות, להביא אותך למקום הזה. להרוס לך את החיים בכל אספקט אפשרי שיש, אם זו אלימות כלכלית, נפשית, פיזית, דיגיטלית. אלימות דיגיטלית זה שיימינג, להפיץ עלייך שקרים מוחלטים באמצעי תקשורת. הכול פרוץ, הכול פתוח - הכול אפשרי", המשיכה. 

כשנשאלה איפה נדלקה הנורה האדומה הראשונה, השיבה כי "אי אפשר להגיד שהייתה נורה אדומה אחת, זה היה מצב מתעתע מאוד. אתה מכיר את הניסוי עם הצפרדעים בסיר? עשו שני ניסויים, הרתיחו מים בסיר גדול והשליכו צפרדעים לתוכו והן קפצו. בניסוי השני הכניסו את הצפרדעים לתוך המים ולאט לאט הרתיחו אותן עד שהן מתו. ככה הרגשתי, זה היה מאוד לאט".

"כל מקרה וכל סיפור הוא קצת אחר, אנחנו גרנו בדירה שהוריי רכשו לנו לפני הרבה שנים והיא הייתה רשומה על שנינו. הייתי אשת קריירה ועבדתי לאורך השנים, אבל הוא שלט בחשבון הבנק מא' ועד ת'. זה היה חשבון בנק משותף והוא אמר לי שאני לא מבינה את זה. ככה זה התקבע. הוא השתמש במניפולציות שאומרות שאם אני מתקרבת לחשבון אני לא סומכת עליו. אני ידעתי מה הכנסתי, אבל לא ידעתי מה נשאר", שיתפה.

עוד סיפרה: "אני בת יחידה ולפני כמה שנים שניהם נפטרו. כשירשתי את הירושה הכנסתי את הכסף לחשבון המשותף. הסתבר שכל הכסף נעלם והופיעו חובות. הוא התחיל להתעלל בי, כבר לא הייתי שווה כי לא תהיה עוד ירושה. הוא התחיל לעשות פעולות כדי להעיף אותי. הוא אמר לי 'אני חושב שהדבר הכי טוב שתעשי זה להתאבד, אולי תמותי'. וזה החלק הקל".

"התחיל שיח של השפלה, של אלימות שהפכה להיות פיזית, של התעללות, לנסות להוציא אותי מדעתי ביד אמן. פניתי לנעמ"ת וויצו, אמרתי שאני חושבת שאולי אני חווה אלימות. הסבירו לי שאני חווה אלימות והתחלתי להשתתף בקבוצה של נשים שנמצאות במעגל האלימות ולהיחשף לעולם הזה", אמרה. 

חווה שיתפה כי ברגע שהייתה אלימות פיזית היא פנתה למשטרה: "התחלנו עם צווי הרחקה וכו', אבל המשטרה לא עזרה לי. בית המשפט לא עזר לי. בצו ההרחקה הראשון הוא הפר אותו, נכנס וגנב לי את המעט כסף שעוד היה לי. אמרו לי שזה בית משותף, רכוש משותף והם לא מתעסקים בזה. התשובות היו שאו שאני אלך למקלט או שבפעם הבאה שיש אלימות שאני לא אהיה בבית כמה ימים. התשובה הגורפת הייתה שאין איך לעזור".

"הייתי בבית קצת והייתי בורחת, התגלגלתי בכל מיני מקומות, יום אחד אני חוזרת הבייתה - הוחלף צילינדר, אני לא יכולה להיכנס, לקח כמה ימים לקבל צו בית משפט שמאפשר לי להיכנס הבייתה. נכנסתי הבייתה ולא היה זכר לרכוש שלי, כאילו לא הייתי קיימת. אין לי שום דבר מהעבר, כל מה שיש לי זה מהחודשים האחרונים", אמרה בכאב. 

בהמשך הראיון, הסבירה חווה כיצד היא ממליצה לאישה שחושדת שהיא מתחילה להתגלגל לכיוון הזה לפעול: "מאוד חשוב לסמוך על תחושות הבטן, כשמשהו מתחיל להיות לא בסדר לא מרוח ולייפות את זה. לא לעצום עיניים, להתחיל לצבור ידע ולהתעניין".

בסיום הריאיון התייחסה חווה לפנייתה לקו החירום של ל.א, ממנו קיבלה סיוע: "אני הייתי במצב, אני בטוחה שנשים רבות במצב, שנפשית את כל כך מוקטנת, נעלם כל הביטחון העצמי, האמון בבני האדם. החוויה הזו זו בגידה נוראית. מצאתי באינטרנט את המספר והתחילו להדריך אותי, לקחו אותי יד ביד. יצאתי עם הבגדים שעליי ודאגו לי לחיים בכבוד. לצערי הרשויות שהיו אמורות לעזור לא עזרו ומתנדבות, שלא חייבות דבר, עשו מעל ומעבר".

אלימות במשפחה (אילוסטרציה)  (צילום: אינגאימג')אלימות במשפחה (אילוסטרציה) (צילום: אינגאימג')

ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת ל.א לאלימות נגד נשים, עלתה לשידור לאחר מכן וסיפרה על פעילות העמותה: "לצערי יש הרבה נשים שנמצאות במצב שחווה תיארה. הן פונות לקו החירום שלנו, יש נשים שנמצאות עוד בשלב שלפני הפנייה וההבנה שהן צריכות לעשות משהו. הקו שלנו מאויש על ידי מתנדבות מאוד מנוסות, המקבלות הכשרה בעמותה שלנו. הן הולכות יד ביד עם הנשים שפונות".

"זה נורא משתנה מאישה לאישה, הסיפור הוא אחר והיכולות אחרות, אנחנו נותנים את כל המידע. זה מה שעושה את ההבדל, הפנייה לקו החירום שלנו זה הצעד הראשון שאישה עושה כדי לקבל את הידע והתמיכה ולהתחיל את התהליך. במקרים מסוימים אנחנו לא עוזבים את הפונות עד שאנחנו יודעות שהן טופלו", הוסיפה. 

לדבריה, "הפנייה היא אנונימית, זה יכול להקל על הרבה נשים שמתלבטות ולא רוצות להיחשף. בשלב הראשון להתקשר, לקבל את המידע, ואז להחליט איך מתקדמים. לפעמים רק לדעת מה האפשרויות נותן איזו שהיא נקודת בסיס ממנה אפשר להתחיל".

עוד אמרה כי היא ממליצה לכל מי שמתלבטת לעשות זאת, "זה יכול לעשות את ההבדל. לפעמים יש מקרים שמאוד דחופים, באותו רגע המתנדבות שלנו מלוות את מי שצריכה עד שהיא מקבלת את העזרה מרשויות החירום, הקו פעיל 24/7. רוב מקרי האלימות לא מסתיימים ברצח, המקרים שמגיעים לתקשורת לצערנו נגמרים ברצח או בניסיון לרצח. אחת מארבע נשים מתמודדת עם זה".