השלג הראשון שירד ברביעי האחרון בחרמון ריגש מאוד את מנכ"ל האתר רפאל נוה. "תמיד כשאנחנו רואים שלג, האדרנלין עולה", הוא אומר.

"אי אפשר להישאר אדיש אליו. אני נמצא באתר החרמון 11 שנים, מתוכן שנה וחצי בתפקידי הנוכחי. גם בתור מי שחי בחרמון וגדל בנווה אטי"ב, גם אחרי 34 שנות חיי, זה מרגש אותי. השלג הראשון בחרמון התחיל בחלק העליון של האתר לקראת אחרי הצהריים, וירד בגובה של כ־5 סנטימטרים. בחלק התחתון עדיין לא ירד שלג".


אתר החרמון, המשתרע על שטח של 2,434 דונם, בגובה 1,600 עד 2,040 מטר מעל פני הים, מציין החודש 50 שנים לתחילת פעילותו. הוא נפתח בדצמבר 1971, ו־300־400 אלף איש מבקרים באתר מדי שנה.


מה צפוי לרגל חגיגות ה־50?
“שדרגנו את הרכבל של המבקרים, בנינו רכבל קרוניות חדש, נוח הרבה יותר. יש לנו גם תוכנית לבניית רכבלים חדשים, להגדלת אתר הסקי וגם תכנון של בניית מלון במקום. יהיו הרבה פעילויות סביב השנה הזאת, כנסים ועוד. האתר כידוע פתוח כל השנה, ואנחנו מנסים בשנים האחרונות לעודד את נושא תיירות הקיץ ולמצב את החרמון כיעד תיירותי בכל עונות השנה ולא רק בחורף, כי ברגע שיורד שלג - לא צריך לשווק, כולם מגיעים".


מתי אפשר להגיע לגלוש?
"תיירות החורף בדרך כלל מתחילה בסוף דצמבר, ויש שנים שכבר באמצע דצמבר. קשה מאוד להצביע על התאריך המדויק כי זה תלוי במזג אוויר. החודשים המרכזיים של פעילות החורף הם ינואר־פברואר. מרץ הוא בונוס. ניסיתי להבין מכלל החזאים תחזית שנתית, אבל כאמור קשה מאוד לדעת. ההשערה שלי היא שעונת החורף תיפתח בסוף דצמבר, תחילת ינואר".


איך התמודדתם עם נזקי הקורונה?
"בשנה שעברה ספגנו הפסדים מטורפים בגלל הקורונה, נזק של עשרות מיליונים. המדינה נתנה לנו סכום זעום, שבקושי כיסה את עלות הביטוח. השנה אני מקווה להיות 'בין הגלים', זו התפילה שלנו. אנחנו פועלים לפי התו הסגול, וממשיכים עם הזמנות כרטיסים מראש. אדם שיגיע ללא הזמנה מראש, לא יוכל להיכנס. תיירות הפנים התחזקה בתקופת הקורונה, אבל מצד שני חסרה לנו תיירות חוץ, שקרסה לגמרי, וזה היה נתח גדול מאוד אצלנו. האוונגליסטים, למשל, היו מגיעים אלינו אפילו בתקופת הקיץ וגם חבר'ה של תוכניות 'תגלית' ו'מסע'. אומנם הם חזרו להגיע, אבל עדיין לא באופן מלא".

רפאל נוה (צילום: אתר החרמון)
רפאל נוה (צילום: אתר החרמון)


מגיל שש


"שלג זה כמו ילד שיוצא לחו"ל בכל שנה, ואתה מחכה לו שיחזור", מתאר נביה אבו סאלח (42), שעובד בצוות חילוץ ("סקיפטרול") באתר החרמון זה 25 שנים. "כל הלילה חיכינו לשלג, וכשהחל לרדת הלכתי לראות".


במסגרת תפקידו אמור אבו סאלח בין היתר לפנות את הגולשים הפצועים מההר לכיוון המרפאה, לאשר פתיחת ותקינות מסלולים ולוודא שהם מוכנים במלואם לטובת הגולשים. "תמיד כשרואים את המראה הלבן, נהנים ממנו", הוא אומר. "כשאף אחד עוד לא דרך על השלג הראשון, אנחנו כבר רואים אותו, חווים אותו. יש שמחה, תמיד יש פה אווירה טובה".מתוקף שגרת יומו, אבו סאלח עד ללא מעט פציעות של גולשים.

"יש הרבה אנשים שלא מודעים לרמת הגלישה שלהם", אומר אבו סאלח. "במקום להתחיל לגלוש עם מדריך, הם ישר הולכים למפלס הגבוה. זה בדיוק כמו ללמוד נהיגה בלי מורה. אז הם נתקעים למעלה, ואנחנו אמורים לחלץ אותם. יש הרבה טראומה בסיפור הזה, הרבה פצועים קשה".

אתר החרמון (צילום: אתר החרמון)
אתר החרמון (צילום: אתר החרמון)


"כל מי שלא יודע לגלוש ולא לוקח שיעורי סקי, עלול להיפצע. אני אומר לכולם: 'חבר'ה, קחו שיעורי סקי, אל תעלו לבד למסלולים מסוכנים, אם אתם לא מיומנים בכך'. אני גם קורא לחבר'ה המקצוענים שיהיו ממושמעים להנחיות ולא ייצאו מחוץ למסלולים. לפעמים הם לא מקשיבים", הוסיף.


מהו המקרה שהכי זכור לך?
"החוויות הכי זכורות הן אלו שבהן הצלחתי לעזור לבן אדם. היה לנו, למשל, מישהו שהיה רגע לפני התקף לב. האבחנה המהירה שלנו וההורדה המהירה שלו לפרמדיק ולצוות הרפואי המקצועי הצילו את חייו. יש סיפוק בלהציל ובלעזור. אני גולש מאחד לאחד, לכל משימת חילוץ אנחנו מגיעים עם מגלשי סקי. כל חברי צוות הסקיפטרול הם גולשים ברמה טובה. אני גם מדריך לפעמים קבוצות בחו"ל. התחלתי ללמד את הילדים שלי לגלוש כבר בגיל 6. הם אוהבים מאוד את החרמון, רוצים לבוא בכל יום, אבל בסופו של דבר באים רק בשישי־שבת כי יש בית ספר".

אתר החרמון 1972 (צילום: משה מילנר, לע''מ)
אתר החרמון 1972 (צילום: משה מילנר, לע''מ)


העצמה אישית


גם יואב אלימי (43), מדריך סקי ונהג חתולי שלג (כלי הרכב שנע בשלג – א"ש) באתר החרמון, לא פספס את החוויה של השלג הראשון. "אחרי הצבא התחלתי לעבוד באתר", הוא מספר. "שלג תמיד מרגש אותך מחדש, זה לא משהו שאפשר להתרגל אליו. העובדה שהוא נתפס על האדמה, האוויר היבש, הריח, ובעיקר כשמדובר בשלג ישראלי זה הכי כיף. אני גם מדריך סקי באירופה של כל מיני קבוצות. כשיורד שם שלג, זה לא כיף כמו שלג שיורד פה. שלג זה לא משהו במיינסטרים הישראלי. כאן כל פתית הוא פתית עם תו תקן ישראלי".


אלימי מדריך ילדים, מבוגרים וזקנים, אך לדבריו הוא הכי נהנה להדריך מקרים מיוחדים. "למשל במסגרת שיתוף פעולה שלנו עם עמותת 'ארז' - שבה מתנדבים יוצאי יחידת האלפיניסטים עם נכי צה"ל וילדים עם צרכים מיוחדים. הם מגיעים אלינו להדרכות סקי", הוא מספר.

"אחד הסיפוקים שלי הוא לקחת אנשים עם נכות ולתת להם את הכלים לגלוש בעצמם. לראות אדם עיוור גולש זה הסיפוק הכי גדול שיש לי. אני אוהב לקחת ולהעצים את כל מי שיש לו איזשהו קושי. בשבילי הדרכת סקי היא סוג של העצמה אישית. אני מצפה בקוצר רוח שהאתר כבר ייפתח לגלישה. לדעתי, יהיה הרבה שלג השנה".