עליזה עבדה במעון כבר לפני שמונה שנים, ולטענתה נחשפה להתנהלות דומה לזו שנחקרת כעת: "התחלתי ביוני 2013, ידעתי שזה לא בשבילי והיה לי קשה לראות, אבל לא הייתה לי עבודה ורציתי לצאת מהבית אז נשארתי ב'בני ציון' שלוש שנים. בהמשך העבירו אותי לשלוחה בפתח תקווה. כל פעם העבירו אותי לביתן אחר, היה אחד קשה של החוסים שצועקים ובורחים. יש שם 15 בני אדם בערך, בתוך ארבעה חדרים".
"הייתי צריכה להיות בהסתכלות עליהם, ביום השני העבירו אותי לדירה שם, כדי לראות איך מטפלים. מהרגע הראשון זה נראה לי בלתי סביר. הייתה מטפלת ומטפל, אני רואה שהמטפלת סוחבת מישהו לתוך האמבטיה עם היד, ממש גוררת אותו, היא החזיקה כף של מרק ביד והכניסה אותו לשם. הוא יצא גמור, לא ראיתי שהכתה אותו, הבנתי את זה. הוא צעק ויצא חסר יכולת", חשפה עליזה.
בנוסף, המטפלת שראתה מקרוב את ההתעללות סיפרה על מקרה מרכזי, שקרה חצי שעה בלבד לאחר המקרה הראשון: "הייתה ילדה בת 15, מרותקת לכיסא, קשורה. היא יצאה מהחגורה וירדה לרצפה והתחילה לזחול. אני רואה את המטפל נכנס אחריה לחדר ומגבת מתעופפת. לא הבנתי, חשבתי שהוא מנגב אותה. אחרי זה ראיתי גם אגרופים באוויר, היא ברחה לו, אז הוא תפס אותו על הרצפה, החזיק את השיער שלה ודפק לה את הראש ברצפה. קמתי מהמקום ואמרתי לו 'אתה לא מתבייש? מה עשית?', הוא הגיב לי ב'לא עשיתי כלום, היא לקחה לי את המפתחות".
עליזה טענה כי בשלב זה היא קיבלה עצה להתחיל לתעד את האירועים, ולכן היה בידה סרטון של האלימות נגד הילדה: "מצד אחד אמרתי שאני צריכה פרנסה, מצד שאני אמרתי שאני חייבת לדווח. הסתובבתי בחוץ בוכה, ופגשתי מישהי שעבדה ברחבת האמנות. בקושי הכרתי אותה, והיא שאלה אותי מה יש לי. אמרתי לה שראיתי משהו ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. היא אמרה לי שאם ראיתי אלימות - שאלך לדווח. הלכתי לעובדת הסוציאלית, סיפרתי לה הכל, והיא הכניסה אותי למנהלת, ששאלה אותי אם אני בטוחה שראיתי".
לדבריה, המנהלת והעובדת הסוציאלית לא היו מודעות לאלימות, לאור כך שהעובדים מטייחים את האירועים. את הסרטון המדובר. "בלילה הם הבינו שיש סרטון. בהסעה הביתה התחילו לדבר עליי, אמרו לי שזה המעון הכי טוב, אז הראיתי להם את הסרטון ולמחרת הם כבר היו אצל המנהלת. באמצע היום היא ניגשה אלי, הכניסה אותי לחדר וביקשה ממני למחוק את הסרטון".
המטפלת לשעבר סיפרה כי למרות מה שראתה, היא בחרה למחוק את הסרטון, בו רואים לטענתה את החתך במצח שספגה הילדה ואת הסימנים הכחולים על גופה: "אמרתי שאני לא רוצה כלום. רק שלא יקרו דברים כאלו יותר ומחקתי את הסרטון".
"שנאתי את כל האנשים שעובדים עם הילדים האלו. לא הייתי חברה שלהם, בכל פעם שהיו שולחים אותי לאחד הביתנים, הם פחדו ממני. למה עזבתי? כי היו לי עימותים עם מטפלים ומטפלות סביב הנושא הזה", הוסיפה.
בסיום השיחה, עליזה חשפה כי משפחתה של הילדה המוכה הגיעה למעון ואף ניסתה לדבר איתה על הנושא: "הם ניסו לדבר איתי, אסרו עלי לדבר איתם. המשפחה ראתה הכל".
עוד ציינו כי "העובדים הללו, אינם מייצגים את כלל הארגון שמונה מאות עובדים מסורים שרואים בעבודתם שליחות אמיתית. יחד עם זאת, אין אנו מקלים ראש במעשה זה - מדובר בפגיעה חמורה בלתי נסלחת. אנו נפעל למיצוי הדין מול העובדים הפוגעים".