דני דיין הוא אושיית טוויטר. עוד לפני שהתמנה ליו"ר “יד ושם" היה מכור לציוצים. “אני פותח את הבוקר במעבר על המיילים, הוואטסאפ והטוויטר", הוא מעיד, “ובערב בדיוק הפוך: קודם הטוויטר, אחר כך הוואטסאפ ובסוף המייל". גם כשדיין כיהן כקונסול כללי בארצות הברית הוא המשיך לעקוב באדיקות אחרי הציוצים מישראל. עד שנקלע לחוויה ששינתה את תפיסת עולמו.
“ואני עקבתי אחרי הטוויטר הישראלי וראיתי המון אנשים שמעלים צילומים וסרטונים של שחורים שפוגעים בלבנים ומפתחים כל מיני תיאוריות גזעניות על השחורים בארצות הברית", משחזר דיין. “מאוד חרה לי מה שראיתי שם, ולמרות שכקונסול כללי של ישראל ניסיתי להתנזר מוויכוחים פוליטיים, חשבתי שמדובר בעניין מוסרי יותר מאשר פוליטי, ולכן צייצתי מה שצייצתי בטוויטר על הנושא הזה".
ולמרות כל זאת, דיין עדיין לא לגמרי מתנזר מהרשת. “יש לי שני חשבונות טוויטר, 53 אלף עוקבים בעברית ומעל 10,000 עוקבים באנגלית", הוא מצהיר בענווה. “אני מה שנקרא אושיית טוויטר, לא ברמה של עמית סגל, אבל כן ברמה המקומית. השבוע גיליתי שעמית סגל, גדול צייצני ישראל, עוקב רק אחרי 25 אנשים, ואני זכיתי להימנות עם הנבחרת הזאת. זה מאוד הפתיע אותי, אפילו החמיא לי במידה מסוימת. אולי זה נובע מהעובדה שהציוצים שלי פחות צפויים משל רבים וטובים אחרים וקשה להכניס אותי למשבצת מסוימת".
"גם הדברים של גולדברג על כך שהיה מאבק בין שתי קבוצות לבנות מופרכים מיסודם. בין הנאצים ליהודים לא היה מאבק. היה צד אחד שראה את הצד השני כגזע נחות ועשה כל מאמץ להשמיד אותו. זה לא היה מאבק. זו הייתה רדיפה גזענית".
"עשרות מיליוני אמריקאים בארצות הברית ובעולם שותפים לחוסר ההבנה הזה. ההתקפות על יהודים בארצות הברית שבמהלכן נרצחו 15 יהודים בשנים האחרונות הן מעשה גזעני. וגם את זה וופי גולדברג מגדירה כענייני פנים של גזע לבן. זאת כמובן שטות מוחלטת".
אל־חוסייני השפיע יותר מכל מנהיג אחר על עיצובה של האידיאולוגיה השוללת את זכות קיומה של המדינה הציונית והיה אחראי לפרעות ולמתקפות על היישוב היהודי בארץ ישראל ובארצות ערב. אין ויכוח גם על העניין שגילה בהשמדת היהודים בשואה ובנכונותו לשרת את הנאצים כתועמלן וכמגייס מתנדבים מוסלמים לצבא הרייך.
אל־חוסייני אף הגדיל לעשות ושלח מכתבים לשרי החוץ של רומניה, בולגריה והונגריה בדרישה שלא לאפשר לילדים יהודים לעלות לישראל ולהימלט מאימת המלחמה, והציע להשאיר אותם בפולין תחת “פיקוח הדוק".
מכאן חלוקות הדעות לגבי המשקל של המופתי במכונת ההשמדה הנאצית. הטענה שהוא היה זה שיזם את השמדת היהודים במזרח אירופה הועלתה בעבר על ידי כמה היסטוריונים בשולי מחקר השואה, אך נדחתה על ידי רוב חוקרי השואה המקובלים. כשדוד בן־גוריון האשים את המופתי בסיוע ליוזמת ההשמדה, הם טענו שהתבסס על עדויות שלא ניתנות להוכחה.
כשראש הממשלה לשעבר נתניהו סיפר בקונגרס הציוני שהיטלר לא רצה להשמיד את היהודים אלא רק לגרשם, אבל המופתי שחשש שהמגורשים יגיעו לישראל הציע להיטלר לשרוף אותם, אנשי אקדמיה מכל העולם הודיעו שאינם תומכים באמירות הללו.
עם מינוי היו"ר החדש למוזיאון “יד ושם" שבה ועלתה הדרישה לתלות את תמונת המופתי עם היטלר במקום בולט במוזיאון, בין השאר גם כדי להצביע על הקשר בין השואה לסכסוך היהודי־פלסטיני. למרבה ההפתעה, דווקא דיין, איש הימין המובהק, יו"ר מועצת ישע לשעבר, סירב לכך, בנימוק שחלקו של המופתי בשואה זניח. מאז, לדבריו, הוא נתון למתקפה פוליטית פרועה.
"שטח המוזיאון מוגבל, ומי שמתעקש לשים את התמונה של המופתי במרכז התצוגה של ‘יד ושם', במקום, למשל, התמונה של שליטי הונגריה ורומניה ששיתפו פעולה ברצח יהודים בשואה ושחלקם במלאכת ההשמדה היה גבוה פי כמה וכמה, לא באמת מתעניין בשואה אלא בסכסוך הישראלי־פלסטיני. אולי אפילו בסכסוך היהודי־אסלאמי.
"דעותיי בנושא הישראלי־פלסטיני ידועות. לא שיניתי אותן, אבל כשאני מגיע ל'יד ושם', אני משאיר אותן בשער. המוזיאון הוא מוסד ישראלי, יהודי וציוני, שמוקדש אך ורק לזכר ששת המיליונים ולכל מה שקשור ברציחתם. אני לא אהפוך אותו לכלי הסברה ותעמולה, ושום נושא אחר, חשוב ככל שיהיה, לא ייכנס בשעריו".
"אני די נדהם שיש אנשים שכדי להאשים את המופתי בשואה, אפילו במשתמע, מנקים את היטלר מאחריות. כאילו המופתי הוא זה ששכנע אותו לבצע את השמדת היהודים. הניסיון להשחיר את האיש הרע הזה משיקולים זרים שלא קשורים לשואה, יביא בסוף לכך שנלבין את היטלר. זה דבר שלא אתן לו יד, כי הוא מנוגד לחלוטין לאמת ההיסטורית".
"אני חושש שיש קבוצה של אנשים שחושבים שזיכרון השואה צריך להיות כלי להסברה הישראלית בסכסוך הישראלי־פלסטיני ושל מדיניות החוץ. אני לא שותף לזה. בעיניי, ששת המיליונים שנרצחו בשואה זכאים שיהיה להם מוסד שיעסוק אך ורק בהם. לא במופתי ולא באבו מאזן ולא בנושאים חשובים אחרים כמו רצח העם ברואנדה או משבר הפליטים בעולם".
“אנשים באמת מופתעים שאני לא דתי וטועים לחשוב שהעיגול של הקרחת שיש לי על הראש זו כיפה", מחייך דיין. “אבל אני לא יו"ר מועצת יש"ע הראשון שאינו דתי. גם היו"ר לשעבר בני כשריאל לא חבש כיפה, ושליש מהתושבים ביהודה ושומרון אינם דתיים".
"למעשה, הגעתי אל נתניהו הביתה לבלפור במוצאי שבת ונתתי לו תשובה שלילית. אבל נתניהו הסביר לי את החשיבות הלאומית של התפקיד הזה, ולכן ביקשתי כמה ימים לחשוב על זה. למחרת בבוקר נתניהו התקשר וביקש תשובה. אמרתי לו, אדוני ראש הממשלה, ביקשתי כמה ימים, לא יום אחד.
"למחרת שוב נתניהו התקשר. אמרתי לו, אדוני ראש הממשלה, כמה ימים זה לא בהכרח יומיים. בסופו של דבר, אחרי ארבעה טלפונים, נשברתי ונתתי תשובה חיובית. ואז קרה מה שלא צפינו מראש: נשיאת ברזיל סירבה לקבל את המינוי. הם לא נתנו תשובה שלילית, אבל גם לא נתנו תשובה חיובית".
"נסעתי אליו לפגישה במשרדים של טראמפ וישבנו בחדר שעל אחד הקירות שלו הייתה תלויה תמונה של טראמפ עשויה כולה מקפסולות אספרסו בצבעים שונים. את יכולה לדמיין באיזה צבע היו הקפסולות של השיער שלו.
"ניסיתי לפתח שיחה עם גרינבלט ולמשוך אותו בלשון כדי להבין מה התוכניות שלו לגבי ישראל והמזרח התיכון, אבל גרינבלט התעניין רק בדבר אחד: לאיזו ישיבה כדאי לו לשלוח את הבנים התאומים שלו כדי שילמדו בישראל. אני לא יודע עד היום אם זה היה בגלל שגרינבלט דיפלומט מנוסה ורצה להתחמק מהשאלות שלי, או שזה באמת היה הנושא היחיד שעניין אותו".
"זה התחיל בהדרגה כשנסעתי לכמה בתי קברות יהודיים שחוללו, אבל שום דבר לא הכין אותי לפיגוע הירי בבית הכנסת ‘עץ חיים' בפיטסבורג שבפנסילבניה, שבו נהרגו 11 מתפללים ונפצעו שניים. זה היה פשע שנאה על רקע אנטישמי, וברגע שהגיעו הדיווחים הראשונים - היה לי ברור שאני צריך להגיע למקום.
"קצין הביטחון אסר עליי לטוס לשם בהתחלה, אבל אחרי כמה שעות אמרתי לו שאין לו ברירה ושאני פשוט קם ונוסע. הגעתי לבית הכנסת כאשר הגופות עוד היו מוטלות על הרצפה. זו הייתה אחת החוויות הקשות של חיי, שהזכירה לי את הרצח של משפחת פוגל מאיתמר, אירוע שונה ודומה. לא מתרגלים לדברים כאלה.
"השתתפתי בהלוויות, בביקורי השבעה, בפגישות עם ראש העיר ורב בית הכנסת. זה היה השבוע הכי טעון רגשית בכל תקופת כהונתי בניו יורק. ובסיומו נערכה תפילה גדולה בבית הכנסת עם אלפי מתפללים ובהשתתפות הנשיא יצחק הרצוג, שהיה אז יו"ר הסוכנות. תפילה מאוד ארוכה עם נאומים ושירים שהסתיימה בשירת 'התקווה'. זה המחיש לי עד כמה מופרכים הדיבורים על ניתוק הקהילות היהודיות בארצות הברית מישראל".
המינוי של דיין ליו"ר “יד ושם", שאושר פה אחד על ידי ממשלת בנט למרות הדם הרע שהיה בינו לבין ראש הממשלה הנוכחי, אולי הפתיע מועמדים אחרים שציפו לתפקיד הבכיר. דיין, לעומת זאת, קיבל אותו כמעט כדבר מובן מאליו.
“מי שבחר בי כנראה חשב שיש לי את החזון ואת הראייה הרחבה לעמוד במשימה כל כך חשובה", הוא אומר. “אני מאוד ישראלי, מאוד יהודי, מאוד ציוני, וההיסטוריה היהודית מאוד מרכזית בתודעתי. המשפחה שלי עזבה את אירופה לפני השואה, אבא שנולד באוקראינה ברח עם משפחתו משם בגלל הפוגרומים, היגר לפולין ומשם לארגנטינה.
"אבל הסיפור שתמיד חרוט בראשי הוא כיצד הם עברו בפעם הראשונה גבול בינלאומי כשאבי חבוי בתוך שק תפוחי אדמה. המשפחה חיכתה ללילה בלי ירח כדי להבריח את הגבול, ובגלל שאבי היה תינוק בן חצי שנה וחששו שיבכה, אז סבתא הכניסה אותו לתוך שק תפוחי אדמה וסתמה לו את הפה עם בד, וככה הם חצו בפעם הראשונה גבול בין שתי מדינות.
"כשהגיעו לפולין, סבתא פתחה את השק והוציאה את הבד מהפה ובדקה שאבא נותר בחיים, למרבה המזל. נזכרתי בסיפור הזה כשטסתי מישראל לניו יורק לכהן כקונסול כללי. חשבתי שהנה אני עובר גבול בינלאומי במטוס שצוותו, מהקפטן ועד אחרון הדיילים, מדבר עברית, עם דרכון דיפלומטי שמוטבע עליו סמל מדינת ישראל, ובניו יורק מחכה לי משטרה כדי לשמור עליי ולא כדי לרדוף אותי".
"היא נכנסה לבד, אני חיכיתי לה ביציאה, בצד הנוף של ירושלים, וכשהיא יצאה, ראיתי את העיניים שלה. למרות שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלה ב'יד ושם', ראיתי מולי אישה שעברה חוויה קשה".
התרעות פיקוד העורף