במהלך 14 השנים שהוא נמצא בארגון ההצלה מד"א, ראה הפרמדיק ישראל אוזן מתחנת אופקים אין ספור אירועים קשים ומורכבים. אבל שלשום, כשהוזעק לזירה שליד מרכז ביג בבאר שבע, שבה מחבל בדואי מחורה ביצע פיגוע משולב של דריסה ודקירה, אוזן לא יכול היה לשער מה מצפה לו. שם גילה כי דודתו, דוריס יחבס ז"ל, 49, אם לשלושה ילדים ממושב גילת, היא אחת מארבעת נרצחי הפיגוע, שבו גם שתי נשים נפצעו באורח קשה.

"הייתי בפיגוע הרצחני בתחנה המרכזית בבאר שבע באוקטובר 2015, בצבא גם הייתי במספר פיגועים, הייתי באירועי פח"ע, ראיתי מראות קשים בחיי", אומר אוזן כעת. "לצערי, אני שבע מאוד מאירועים מורכבים מאוד - אם זה תאונות קשות, פיגועים, אירועים מזעזעים, גם אירועי רצח שנכחתי בהם. אבל שלשום זה היה אירוע מאוד קשה עבורי".

באותה שעה הביא אוזן חולה מאופקים למרכז הרפואי סורוקה והתכוון לצאת חזרה לכיוון אופקים, כשקיבל את ההודעה על הפיגוע: "כולנו נסענו לשם, הגענו לזירה עצמה. אחרי שפרקנו את הציוד מהרכב, אני והפרמדיקית שאיתי רצנו מהר לכיוון אישה מחוסרת הכרה ששכבה ליד חנות בגדים. הגענו אליה, מישהו כיסה אותה בבד שחור. הרמתי את הבד השחור, המראה היה מזעזע. רציתי להתחיל לטפל בה. בשתי הדקות הראשונות בכלל לא העליתי על דעתי שזו מישהי שאני מכיר. היא הייתה עם מסיכה שחורה על הפנים, אז בהתחלה לא זיהיתי אותה".

מתי הבנת שזאת דודה שלך?
"הורדתי את המסיכה כדי לטפל בה, ואז גיליתי שאני מכיר אותה. בלב אמרתי לעצמי שאני מכיר אותה, יודע מי זאת, אבל באותו רגע התאפסתי על עצמי. המשכתי בטיפול, חיברתי לה מוניטור, לצערנו היא הייתה בלי דופק ובלי נשימה ונאלצנו לקבוע את מותה בשטח".

איך בכלל הצלחת לתפקד ברגע שהבנת במי מדובר?
"אנחנו בעבודה שלנו חייבים לעשות את הסוויץ' הזה בין משפחה לבין אזרח שאני לא מכיר ולטפל בכולם באותה צורה. גם אם זה מישהו מהמשפחה שלי, אני חייב לעבוד בצורה אינטנסיבית ולהיות קר רוח על מנת להצליח להמשיך בטיפול. הנפש שלי כבר יודעת לעשות את ההפרדה הזאת, אחרת במצבים מורכבים לא אצליח לתפקד".

באותם רגעים, מספר אוזן, "שמעתי את יוסי, בעלה של דוריס, איש שב"ס, צועק לי מאחור: 'ישראל, ישראל, איפה דוריס?'. בלמתי אותו, אמרתי לו: 'אתה לא מתקרב לפה, הזירה לא פשוטה, תתרחק מכאן'. הוא לא האמין לי, ניסה להתקרב, כיסיתי אותה, ביקשתי מהפרמדיקית שתטפל בנושא הטפסים, הלכתי אליו ותמכתי בו".

אתה בישרת לו על הירצחה של אשתו?
"הוא כבר הבין לבד שדוריס לא בחיים, כי הוא ראה שהפסקנו לטפל בה, שניתקנו ממנה את הכבלים. נודע לו על הפיגוע כי הבן שלהם התקשר לדוריס, הטלפון שלה צלצל, ואיזה אזרח שהיה באזור - אנחנו בכלל לא יודעים מיהו - ענה לו ואמר: 'דקרו את אמא שלך, בוא מהר'. הבן התקשר לאבא שלו, ואז האבא הגיע מהר לזירה. הוא ראה אותי וישר התקרב אליי ואמר: 'איפה דוריס? איפה דוריס?'. הוא כאמור רצה לראות אותה, אבל המראה היה מזעזע, לא אפרט לך אפילו. הוא התפרק עליי, תמכתי בו".

דוריס יחבס ז''ל  (צילום: באדיבות המשפחה)
דוריס יחבס ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)


לעשות את ההפרדה

הקשר בין אוזן לדודתו, אחת מתוך שבעת אחיה של אמו דינה, היה קרוב. "עבור דוריס תמיד הייתי כמו רופא המשפחה שלה, יועץ כזה", הוא מספר. "בכל דבר שהיה קשור בבריאות, היא תמיד הייתה מתייעצת איתי. כל הזמן הייתי נותן לה תשובות, מכוון. אתמול בזירה עמדתי מולה ואמרתי לה: 'דוריס, מצטער, הפעם אני לא יכול לעזור לך'. דוריס הייתה כמו אמא בשבילי. היא הייתה זוכרת את כל תאריכי ימי ההולדת של כל בני המשפחה, את כל השמחות של כולם, הייתה תמיד כמו אמא שדואגת, שאכפת לה. היא הייתה גאה שאנחנו, האחיינים שלה, מתקדמים בחיים. כל יום שישי היא הייתה שולחת לי הודעה 'שבת שלום ומבורך'".

אוזן, 37, נשוי ואב לחמישה מאופקים, היה גם מי שהודיע לאמו על מות אחותה. "הודעתי לה בטלפון", הוא מספר. "במשפחה שלנו וגם במשפחה של אשתי אני זה שמבשר את הרעות. התקשרתי לאמא שלי, אמרתי לה שאני נמצא בזירת פיגוע דקירות בבאר שבע, ו'אני מצטער להגיד לך שדוריס מעורבת בזירה, ולצערנו היא נפטרה'. אמא שלי לא האמינה בהתחלה, לא עיכלה את זה. שלחתי לשם את גיסי. הוא הלך אליה, דיבר איתה. בסיטואציות כאלה אתה צריך להיות חד וחלק, להגיד את האמת, את המציאות. אין מה להסתיר, הרי אי אפשר להחזיר אחורה את המצב. חייבים להיות חדים ולהתקדם הלאה. אחר כך, בהמשך היום, באתי לאמא, הייתי איתה, תמכתי בה ואני ממשיך לתמוך בה".

הצלחת להירדם בלילה שאחרי הפיגוע?
"כן. כאמור באירועים כאלה אני יודע לעשות את ההפרדה בין הרגש, הנפש, המשפחה - לסיטואציה שראיתי. ראיתי בחיים שלי הרבה אירועים מזעזעים ומורכבים. אני יודע לעשות את ההפרדה הזאת, אחרת לא הייתי שורד נפשית. כדי להיות חסין לאירועים האלה ועל מנת להצליח לתפקד, צריך לדעת להפריד בין הדברים".


עמוד התווך

אתמול בבוקר הגיע אוזן לבית המשפחה שבמושב גילת בצפון הנגב ליד העיר אופקים, על מנת לסייע בכל הסידורים הקשורים בקבורה ובלוויה, וגם להעניק תמיכה נפשית. "הילדים של דוריס מפורקים לגמרי", הוא אומר. "הבן הגדול שלה גם הגיע לזירה אחרי הפיגוע וקיבל זאת מאוד קשה. ניסיתי להיות עמוד תווך בשבילו. הכנסתי אותו לניידת של מד"א, חיבקתי אותו, אמרתי לו שאנחנו איתו לאורך כל הדרך. בתור פרמדיק במד"א אתה לא רק מטפל בחולים, אתה גם צריך להיות הפסיכולוג אחר כך, כי זה מאוד מורכב. סיפרתי לבני המשפחה מה קרה, הסברתי להם מה היה בזירה, אבל לא פירטתי מה ראיתי כדי לא לזעזע. עכשיו אני מתמקד בלתת תמיכה נפשית למשפחה".