"בחג אפסח על ארוחות כדי שבערב נאכל ותהיה תחושה מדומה של שפע לבתי"

גם בחג הזה מאות אלפי ישראלים יקבלו סלי מזון. בעמותת חסדי נעמי מדווחים על עלייה לקראת החג של 23% בפניות לסיוע בקרב קשישים או עבור קשישים משכניהם ומבני משפחתם בהשוואה לתקופה שלפני הקורונה.כמו כן, מצביעים בעמותה על תופעה נוספת שגם היא התגברה מהמשבר החברתי־כלכלי - גניבות לצורך הישרדות. מאז הקורונה עדים בעמותה לעשרות מקרים של גניבות קטנות של מוצרי מזון. אבל אנשי העמותה מסבירים: "נראה כי בעלי מכולות מתגלים כאצילי נפש, מפני שכשנזקקים שנתפסו מספרים להם על מצוקתם, לרוב הם מוותרים להם".

בעמותה מסייעים גם למי שנתפס גונב מזון ומצא עצמו נאלץ להתמודד עם תלונה במשטרה. הוא יכול לקבל סיוע מהמחלקה המשפטית של חסדי נעמי, שאף מפצה בעת הצורך את בעלי המכולות והרשתות. א', נכה מאזור אור יהודה, רהוטה ומרשימה, חיה בדירת חדר עם בתה ולא נעזרת במשרד הרווחה מחשש ש"ייקחו את הילדה". "גניבת מזון מבישה, אבל לפעמים אין לי ברירה, כי לתחושת הבטן שמקרקרת לא מתרגלים", היא מספרת. "אני מוכנה להישבע שאני גונבת רק דברים הישרדותיים. ברחתי מהגרוש שלי שהכה אותי ופצע אותי, והבנתי שגם הילדה בסכנה. מאז אני נזקקת. יש לי תואר אקדמי ואפשר לנגב איתו את הרצפה, אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות לבד".

א' מדגישה: "לפני הנכות הרווחתי 8,800 נטו בחודש, אבל הנזק הפיזי גזל ממני גם את הפרנסה. החלום שלי הוא להחזיר את הביטחון העצמי, כדי שאוכל לעבוד ולהיות גאה בעצמי וגם להראות לילדה שלי שאפשר להתגבר על קשיים ולהישאר אנושי. הדבר הכי חשוב לי הוא שהיא לא תצטרך לדאוג לי. שתדאג לעצמה ושלא תגדל להיות דור שני לעוני, אלא תממש את הפוטנציאל שלה".

גם י' מירושלים מספר על מצבו הקשה: "אבא היה מכה את אמא, והוא כבר לא בתמונה. עם האחים אני כבר לא ממש בקשר, ומאז שאמא הלכה לעולמה אני גר במעין מחסן. את כל הכסף מהתמיכה הממשלתית אני משלם על שכר הדירה, החשמל והמים ומקבל מחסדי נעמי מזון. אני מתקשה למצוא עבודה בגלל הנכות שלי. לפעמים בעל הדירה נותן לי לעשות דברים קטנים, ובתמורה משלם לי את החשבונות. בשאר הזמן אני מקבץ נדבות".