השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, בשיתוף פעולה עם עמותת יד עזר לחבר, מסייעת בהעלאת ניצולי שואה מכל קצוות העולם.

בימי מלחמה סוערים אלה באוקראינה אנשי המשלחת מישראל פועלים מסביב לשעון כדי לסייע לניצולי שואה ומשפחותיהם להיחלץ מהתופת, ואחד מהם הוא גרגורי ליטמנוביץ' מחרקיב.

בנו פבל ליטמנוביץ' הוא יהודי־אוקראיני שנאלץ להישאר במדינה המוכה עם רעייתו בשל האיסור על גברים צעירים לעזוב את גבולות המדינה. אבל בדירה קטנה וצנועה בחרקיב, מהערים המופגזות ביותר, התגוררו איתם עד פרוץ המלחמה גם אביו, ניצול השואה גרגורי בן ה־81 ורעייתו.

"לא חשבנו שהמלחמה תגיע עד לביתנו", שחזר פבל. "כבר ביום השלישי למלחמה הגיעו הטילים לחצר הבית והביאו הרס לבניינים בסביבה. אני ואשתי הלכנו בלילה למקלט, אבל אבא שלי סירב לבוא איתנו. המקלט היה מרתף של בית ספר, ושם באמת היה נורא - ללא חשמל, ריח של טחב, תקרה נמוכה והרבה צינורות. היו שם הרבה אנשים, ונראה שהם גרו שם מיום הלחימה הראשון.

"לאחר כמה ימי שהייה במרתף אשתי ואני החלטנו ללכת לתחנת מטרו שבה ארגנו מקלט מקומי", המשיך פבל. "הבאנו שמיכות, מעט בגדים, גרביים ואוכל. המטרו היה שיפור בתנאים מלבד העובדה שאנשים רבים שכבו על הרציפים מחוסר מקום".

בשיחת טלפון שקיים פבל עם אביו, שנשאר במרתף, הוא קיבל את הבשורה על כך שדירתם הופצצה ונשרפה כליל, וגרגורי ניצל בנס. לאחר כשבועיים החליט פבל לפנות לחבריו על מנת למצוא סיוע לאביו.

"מצאנו משלחת מתנדבים מישראל של עמותת יד עזר לחבר והשגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, שארגנו לאבא חילוץ דרך רומניה תוך יום בלבד, ומשם סייעו לו לעלות לישראל תוך מענה מלא על כל הצרכים שלו עד להשתקמות בארץ", סיפר פבל.

"אני ואשתי נשארנו להתגורר אצל קרובי משפחה. העמותה קלטה את אבא בדירה במגדל העמק, ושם הוא שוהה כרגע. בזכות המשלחת אני יכול להיות רגוע שאבי במקום מוגן ובטוח שבו לא יחסר לו דבר".