אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ננעלים הערב (חמישי) בעצרת שנערכת בבית לוחמי הגטאות. העצרת השנה עסקה בסימן "מורשתנו לדורות באים", שימור המורשת של שורדי השואה בעבר ובהווה. העצרת במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר החקלאות והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, עודד פורר ושר התקשורת, יועז הנדל.
"במעמד המקודש שבו אנו נועלים את היום נורא ההוד הזה, שמזכיר לנו את התהום העמוקה אליה הגיעה האנושות; אני מבקש לדבר גם על האופן שבו נוכל להפוך את השיעור למעשה. הרי היום הזה אינו עוסק רק בעבר, ואסור לו שיעסוק רק בו, אלא גם באחריות המוטלת עלינו בהווה ובעתיד וזאת הדגשתי אמש בנאומי בעצרת ביד ושם", אמר הרצוג והוסיף, "אחיותיי ואחיי, הגורל הועיד אותנו ואת ילדינו להיות למעשה הדור האחרון שיזכה לשמוע את זוועות השואה ממקור ראשון. וכן - זוהי זכות עצומה. אנחנו עם זוכר. הזיכרון היהודי, הוא מעשה אקטיבי. אבל אסור שהשואה תהפוך רק לתחום חקר היסטורי. אסור לנו להסתפק בזיכרון בלבד.
"הטקס הזה מתקיים בסימן "מורשתנו לדורות הבאים", והמסורת היהודית נותנת לנו כלים כיצד מטמיעים מורשת וזיכרון, וכיצד הופכים אותם למעשה. רק לפני מספר ימים ציינו את חג החירות, ואת סיפר יציאת מצרים. כשישבנו בשולחן הסדר, למדנו כי הפסוק "כי ישאלך בנך מחר" הוא העירבון לזיכרון. כלומר הדרך לזיכרון הדרך להטמעה של הסיפור המכונן, היא באמצעות שאלות, באמצעות דיון, ואפילו באמצעות המחלוקות - שהן הליבה של המתודה היהודית. רק כך האדם מרגיש שהזיכרון הוא גם שלו. רק כך הוא מרגיש מחוייב להפיק ממנו לקח, להפוך לימוד למעשה.
גם כאן, כמו בכל נושא - כל דור ולקחיו, כל תקופה ולקחיה, כל קהילה ולקחיה. אל לנו להיבהל מכך, מהשונות הזאת, מהפסיפס הזה. זו הדרך היחידה שבה זיכרון השואה ולקחיה ימשיכו לחיות בתוכנו מדור לדור- מתוך סיעור מוחות, מתוך דיון משתף, מתוך חשיבה משותפת, מתוך עיסוק יומיומי בהם", הוסיף.
למנעד הדעות יש ערך גדול. אבל מעל הכול ישנם מכנים משותפים ישנם קווי מתאר וגבולות, שעליהם אסור לנו לוותר בשום פנים ואופן כשאנו מדברים על לקחי השואה: הראשון, מדינת ישראל – מגוונת ככל שתהיה, שיש בה מנעד עצום של קהילות ואמונות - היא ביתו הלאומי של העם היהודי. ולכן לעולם נשמור על היכולת להגן על עצמנו בעצמנו", המשיך הנשיא, "הלקח השני, העם היהודי חייב לקדש את הערבות ההדדית ולא לוותר עליה גם בעת של ויכוחים ומחלוקות. לקחי העבר ואתגרי השעה מחייבים אותנו לדעת לפעול יחד. והלקח השלישי – מי כמו צפון הארץ מכיר אותו הוא אהבת האדם, כי חביב אדם שנברא בצלם.
עוד חובה המוטלת עלינו היא החובה לזכור ולהזכיר את רוחם הגדולה של הנספים, של חסידי אומות העולם, של הפרטיזנים ולוחמי הגטאות. אני מבקש להעלות על נס את מי שעושים לילות כימים, במסירות אינסופית, בנחישות, באהבה, ברגישות ובתחושת שליחות. הם עוסקים יום-יום, שעה-שעה, במלאכת הקודש הזו, כן – מלאכת קודש של ממש, של שימור הזיכרון והפיכתו למורשת שתעבור מדור לדור.
בית לוחמי הגטאות הפך – ובצדק – למוסד מרכזי ביותר בהנחלת זיכרון השואה, ובהקניית הערכים שעלינו להטמיע כתוצאה מהזיכרון הזה. כאן, ב'בית לוחמי הגטאות, ולא רק כאן, אנחנו זוכרים את גבורתכם - שורדות ושורדי השואה - שאזרתם עוז קמתם מעפר ואפר, ו'הלכתם קוממיות'. אתם ההוכחה שחזונם של אנטק צוקרמן, צביה לובטקין וחבריהם ממנהיגי המרד בגטו ורשה, וממניחי היסודות לקיבוץ ולמוזיאון כאן התממש, ואכן הקירות האיתנים והבתים החיים, תפסו את מקומם של ההרס והחורבן. בזכותכם, בזכות גבורתכם".
"כפי שנכתב ב"מנשר הניצולים": 'אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי, אלא נסמך לחובה המוסרית'. ואכן, זיכרון השואה ולקחיה מחייבים אותנו. מחייבים אותנו לשמור מכל משמר על שלושת הערכים אותם ציינתי: החובה כלפי מדינת ישראל ועוצמתה, החובה כלפי העם היהודי ולכידותו, החובה כלפי האנושות ומוסריותה. אך אלה חובות שהן למעשה זכויות, זכויות קדושה. זכויות שעלינו לשוב ולהחיות בליבנו, עד דור אחרון. יהי זכרם של הניספות והניספים, ששת המיליונים מבני עמנו, נצור וברוך בלב העם; מדור לדור כזיכרון חי, כואב, ויותר מכל – מלמד", סיכם.
במעמד הדלקת המשואות צוינו סיפורי חייהם של שישה שורדות ושורדי שואה - יהודית מסד, בלה פיש, פרופ' יהושע זק, מיכאל ויגאל, בניהם של בוריה ונעמי יודקובסקי ז"ל, חוה לנג, נכדתו של אברהם קורצפלד ז"ל וכן הונח זר חסידי אומות עולם - אלוזיה פלבה (פולין).
אירועי יום הזיכרון נפתחו אמש בעצרת ממלכתית בכיכר גטו ורשה בהר הזיכרון ביד ושם. השנה עומד יום הזיכרון בסימן "מסילות אל האבדון - שילוחם של היהודים בתקופת השואה". הבוקר בשעה 10:00 נשמעה צפירת דומייה בת שתי דקות. לאחר מכן התקיים ביד ושם טקס הנחת זרים למרגלות האנדרטה למרד גטו ורשה ובאוהל יזכור ביד ושם ובמשכן הכנסת נערך מעמד "לכל איש יש שם", הקראת שמות נספים בשואה.
במקביל, בפולין נערך מצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו, בהשתתפות נשיא פולין אנדז'יי דודה, אחר שלוש שנים בהם לא התקיים בשל מגפת הקורונה. בעקבות המלחמה באוקראינה המצעד מתקיים השנה במתכונת מצומצמת, 2,500 בני אדם מכ-25 מדינות. את המצעד השנה הובילו שמונה שורדי שואה ולצידם משלחות שונות, ביניהן: משלחת פליטים מאוקראינה; משלחת של הסוכנות היהודית המורכבת מנפגעי פעולות אנטישמיות, משלחות מגרמניה ואוסטריה עם בני נוער ומבוגרים לא יהודים, שאותה מוביל שורד השואה שהפך לפליט אוקראיני, בוריס זאבארקו.