שנה חלפה מאז שבית העסק "מעבדת מחשבים לוד" שבאזור התעשייה בלוד הוצת בפרעות בערים המעורבות שהתרחשו בזמן מבצע "שומר החומות". "הודיעו לי על ההצתה בשעה מאוחרת בלילה", מספר אלי בונדר, בעל העסק. "כשהגעתי למקום, היו פה כבר חמש ניידות של כיבוי אש. המקום היה נראה זוועה".

איך התמודדת עם ההצתה?
"שבוע וחצי אחרי ההצתה עברתי לעבוד במקום אחר שנמצא ליד המקום שהוצת, על מנת שאוכל להמשיך לתת שירות ללקוחות. במקביל שיקמתי במשך ארבעה־חמישה חודשים את המקום הישן. עדיין לא חזרתי אליו. אני עדיין מתלבט אם לחזור לשם או להישאר במקום החדש. טופלתי דרך מס רכוש, ורק לפני שבוע מס רכוש סיים לשלם את הכספים שחשבו שצריך לשלם. זה אומר שבמשך תקופה ארוכה אנחנו גם מימנו הרבה דברים וגם היינו בהמתנה עד שנקבל את הכסף".

כיצד זה השפיע על יחסיך עם תושבי העיר?
"עד היום קשה לנו להאמין שאנשים מקומיים עשו את זה. אני עדיין מאמין שאלה חבר'ה שהגיעו מבחוץ. אני מרגיש כיום כמו שהרגשתי לפני הפרעות. לא מרגיש חשש, לא מפחד. אנשים מכבדים פה אחד את השני. גם שמעתי מעסקים שכנים שבבעלות ערבים שהם עצמם נתקלו במהלך האירועים בערבים שלא הכירו, שבאו מבחוץ לעיר כדי כביכול להגן על הערבים. המודעות למה שקרה קיימת, באיזשהו מקום זה נמצא ברקע ואתה כל הזמן אומר: 'הלוואי שזה לא יקרה שוב'. חבל שעדיין לא דאגו לרשת את כל אזור התעשייה במצלמות. עכשיו, לנוכח גל הטרור, יש חשש שמא יהיו מי שיתפסו טרמפ על הערים המעורבות וינסו להתסיס שוב פעם. יש הרבה פוליטיקאים שזה משרת אותם".

אלי בונדר בעסק המשוקם (צילום: צילום פרטי)אלי בונדר בעסק המשוקם (צילום: צילום פרטי)


הלקוחות חזרו?
"אני עסק ותיק בלוד, וברמת העיקרון הלקוחות חזרו. הרבה באו להזדהות, לכעוס על המצב שנוצר. ככל שהיינו קרובים לאירוע, דיברו על זה יותר, אבל לאט־לאט זה דעך. לכל אחד - אם זה יהודי או ערבי - יש זיכרון רע מהדבר הזה. אף אחד לא רוצה שזה יקרה שוב. כל העסקים פה, גם של יהודים וגם של ערבים, חוששים ולא רוצים שדבר כזה יחזור על עצמו. זה נצרב בזיכרון, זה לא מה שציפינו שיקרה".

"באמצע הלילה קיבלנו טלפון, הגענו לחנות, ראינו שמכבי אש כבר היו פה וכיבו את השריפה, והבנו שהחנות שלנו נשרפה", משחזר סמי מלוכה, הבעלים של החנות "בורקס בבא" בשוק רמלה. "זה עסק של כ־35 שנה. כל החנות לגמרי הושבתה, לא נשאר כלום, הכל הלך לזבל. אין לי מושג מי עשה זאת, לא התעמקתי בכך".

איך התמודדתם?
"התחלנו לשפץ את החנות, אפינו במקום אחר ליד ומכרנו כאן, רק בחזית. חודש וחצי לקחו השיפוצים. היום הכל חדש, מודרני".

איך זה השפיע על היחסים עם התושבים?
"עם אנשים שאנחנו מכירים, העדפנו לא לערב פוליטיקה ושיחות על אירועים שקרו. עם הלקוחות שלי - יהודים וערבים - אני לא מערב פוליטיקה. בכל עיר מעורבת יש את הקומץ שהוא לא בסדר, ויש את הרוב שהוא בסדר. זו חנות מעורבת לגמרי, אנחנו תמיד משתדלים לשמור פה על יחסים טובים, העיר עצמה היא מעורבת, אבל בפרעות האלה נוצרה אווירה של מתח".

אתה מרגיש כיום בטוח בעיר?
"אני יליד העיר, חי פה ומרגיש קצת יותר בטוח, אבל מקבל הרבה טלפונים מלקוחות ששואלים אם זה בטוח להגיע לפה. אנשים שבאים מבחוץ - זה קצת יותר קשוח בשבילם, הם לא בדיוק יודעים מה הולך פה ומה מתנהל פה".

ביקשו סליחה

נטלי דבורסון הייתה זכיינית של החנות יד שנייה "המון בגרוש" בשכונת הדר בחיפה במשך שנתיים וחודשיים. לפני כשבוע, בסוף חודש אפריל, היא סגרה את דלתותיה לצמיתות. "פתחתי את החנות במועד לא פשוט, ב־1 במרץ 2020, ואז החלה הקורונה, החלו הסגרים", היא מספרת. "ניסיתי להתמודד איכשהו, היה לא פשוט, ואז פתאום הגיע מבצע 'שומר החומות' והתחילו ההתפרעויות. באחת מהן החנות שלי ניזוקה קשות. זרקו שלוש אבנים גדולות לתוך החנות, חלון הראווה נשבר, וגם דברים שהיו בוויטרינה נשברו. למרות זאת ניסיתי להמשיך, לשקם את המקום, חזרתי לעבוד, אבל לא כל כך הצלחתי. התחושה הייתה נוראית".

מה קרה?
"היו לי הרבה לקוחות ערבים בתחילה, ולא כולם חזרו אחרי מה שקרה. אף שלא הם עצמם פגעו במקום, חלקם לא חזרו מפני שהרגישו סוג של בושה, לא היה להם נעים. אלה שכן הגיעו, ביקשו סליחה למרות שכאמור לא הם עצמם עשו זאת. לי גם לא היה נעים, וההרגשה הייתה קשה. אם עד הפרעות חשבתי וקיוויתי שאוכל לשרוד ולצלוח את הקורונה, אחרי הפרעות הגעתי למצב שמספר הלקוחות פחת. הבנתי שפשוט אין שום טעם להמשיך. כל הטראומות האלה - גם הקורונה וגם הפרעות - לא השאירו לי ברירה, אלא לסגור".

עצוב לך?
"עצוב מאוד, כי ניסיתי, השקעתי גם זמן, גם כוחות נפשיים וגם כסף. אבל הבנתי שאין לזה עתיד במצב הנוכחי. אין בי כעס או זעם, פשוט מאוד עצוב לי. זה כואב. אני כל כך מקווה שיהיה שלום ודו־קיום".

אותו תמהיל

"זו הייתה שנה מטורללת ללא ספק, שהצריכה הרבה מאמצים בכל מיני כיוונים כדי לשמר את הצוות ובמקביל לערוך שיפוץ של המסעדה ושל המלון", מספר אורי ירמיאס, שראה אל מול עיניו את מסעדתו "אורי בורי" ואת מלון "האפנדי" שבבעלותו, הממוקמים בעיר העתיקה בעכו, נחרבים בידי פורעים ועולים באש.

המלון נפתח מחדש ב־25 באוגוסט. המסעדה נפתחה שבועיים אחרי ההצתה במקום חליפי באזור התעשייה בעיר, ובינואר האחרון היא שבה לפעול במקומה המקורי. "אני גאה בכך ששימרתי את צוות העובדים שלי, שזה א"ב של עסק", אומר ירמיאס. "בסיכומו של דבר, גם שימרנו את הלקוחות שבאו והצביעו ברגליים אף שהמקום החליפי היה באזור פחות אטרקטיבי מהקבוע. אני מאוד שמח על הגיבוי שקיבלתי מהאוכלוסייה".

מסעדת ''אורי בורי'' בעכו, שנהרסה בפרעות במהלך ''שומר החומות'' (צילום: עומרי שטיין)מסעדת ''אורי בורי'' בעכו, שנהרסה בפרעות במהלך ''שומר החומות'' (צילום: עומרי שטיין)


תמהיל הלקוחות נותר כיום כפי שהיה בעבר?
"נשארנו באותו תמהיל. נוספו עוד הרבה לקוחות חדשים שבאו לחזק אותנו, וגם הרבה מבקרים מחוץ לארץ מגיעים אחרי שהגבולות נפתחו. יצאנו מעודדים מהדבר הזה. ראינו גם את התמיכה של השכנים, אנשי הדת השונים, המוסלמים, הנוצרים. אנשים מבינים את הצורך בשיתופי פעולה ובחיים משותפים. גם מרקם היחסים בין העובדים שלי - יהודים וערבים - רק התחזק. כולנו נשארנו ביחד".

בכל זאת, נשארה טראומה אחרי שהצוות ראה את שני העסקים עולים באש?
"את כל העובדים שעבדו ביום ההוא לקחנו לטיפול משותף, וזה עזר מאוד. הדבר היחיד שאי אפשר להחזיר הוא מותו של אל"ם אבי הר־אבן (חתן פרס ביטחון ישראל ומנהלה לשעבר של סוכנות החלל הישראלית, בן ה־84, שהתארח במלון, נפצע באורח אנוש בפרעות וכעבור שלושה שבועות נפטר מפצעיו - א"ש). זו נשארה המכה הקשה של אותם האירועים בלילה ההוא בעכו".

יש חשש שאירועים כאלה עלולים לקרות שוב?
"אם לא נדע לטפל בדברים ונעמיק את הקרע עוד, אז יש סיכוי. לכן צריך לפעול בכל מקום בארץ, ולא רק בעכו - לא רק להעמיק את שיתוף הפעולה שקיים כבר שנים רבות בין הקבוצות המובילות, אלא להעמיק אותו גם בשכבות הנמוכות, ובעיקר למצוא פתרון לכל הנערים והנערות - ערבים ויהודים - שהם חסרי מסגרות ובסוף נגררים לכל מיני פרובוקציות. כמובן שצריך גם כוח שיטור, שהיום הוא כבר משופר בעכו, ואנחנו מרגישים זאת בצורה רצינית".