כשאסתר כהן מקיבוץ דפנה שברה אצבע ונטלה תרופה לשיכוך כאבים, משפחתה לא דמיינה שזה ייגמר במותה. “אמא הייתה אישה בריאה בת 76, שמורה ומטופחת, שצעדה כמה קילומטרים סביב הקיבוץ בכל יום, רכבה על אופניים ועבדה במשרה מלאה”, אומר כעת רז, בנה. “היא הייתה מאוד פעילה והתנדבה לכל הוועדות וקיבלה אותות התנדבות. כולם אהבו אותה. אנחנו בשוק מוחלט. מנפילה על האצבע, נאלצנו להביאה למנוחת עולמים”.
לאחר מותה כתבו בני משפחתה פוסט שהפך ויראלי. “אמא שלי כבר לא בעולם הזה, אבל אולי המילים האלו יצילו אחרים ממוות מיותר כמו שלה”, כתבו בו ובין היתר תיארו רצף של כשלים לכאורה מצד הגורם שטיפל בה, בית החולים זיו בצפת. “אמא נדרשה לניתוח קל יחסית ועלתה בבוקר לבית החולים זיו”, מספר בנה. “שם חיכתה בצום עד 19:30 ואפילו לא אושפזה. היא נשברה וביקשה ללכת הביתה. בדקתי איתם, והם אמרו שאין להם צפי מתי יתקיים הניתוח. לכן החלטנו לנתח בבית חולים פרטי. לאחר הניתוח, החלו לה כאבים והיא לקחה אופטלגין נוזלי. מאחר שמוכרים את התרופה בתחנות דלק, היא לא חשבה שצריך לשאול אף אחד. קנתה בסופר־פארם. זה נגיש לחלוטין. אלא שאם אתה נופל בסטטיסטיקה, זו סכנת חיים של ממש. היא הייתה חלשה מאוד ועם פטרייה בפה, והבנו שזה מידרדר. חזרנו לבית חולים זיו ב־5 במאי, ולאחר בירור גילו שני זיהומים בדם ומיד אבחנו: הרעלת אופטלגין. אז החלה סאגה של כמה כשלים קשים. אני מעריך שאם אמא הייתה מגיעה לבית חולים במרכז, היא הייתה מקבלת טיפול מתאים ונשארת בחיים”.
במה התבטאו הכשלים?
“היא הגיעה למחלקה הפנימית של בית החולים עם כשל חיסוני ופטרייה בפה. לא הייתה מסוגלת לאכול כלל. הצוות הרפואי ידע זאת ורק ביום השביעי לאשפוזה היא חוברה להזנה. זה גרם להידרדרות נוספת במצבה. במשך כל הימים הללו נתנו לנו מזרקים ודרשו מאיתנו להאכיל אותה, אבל היא לא הייתה מסוגלת לבלוע, ואנחנו לא אנשי מקצוע מיומנים. לא הצלחנו להאכיל אותה ולא ידענו איך לפעול, אם להזין בכוח או לא”.
ב־14 במאי הידרדר משמעותית מצבה של האם. “התגלה בפניי מחזה מחריד”, מתאר הבן רז. “הרגל שלה, שהייתה מחוברת לעירוי, הייתה נפוחה. הסתבר שהעירוי לא הוכנס טוב. אמא גם סבלה מחום גבוה מאוד שלא ירד. ביקשנו כמה פעמים שיבואו לתקן את העירוי, והצוות התעקש שהנפיחות לא קשורה לזה. התרענו שוב ושוב, ורק לאחר 14 שעות שבהן אמא לא הייתה מחוברת - חיברו אותה לעירוי חדש ומיד החום ירד”.
בלילה שאחרי, מצבה של אסתר החמיר שוב, ובוצעה בה החייאה. לאחריה חוברה למכונת הנשמה. “גם בלילה הזה ביקשנו כמה פעמים שיבוא לבדוק אותה רופא, וענו לנו שבבוקר מצבה היה גרוע יותר ולא כדאי להעיר את הרופא”, אומר בנה. “חשוב לנו לספר על הטיפול המבזה שלדעתנו אמא קיבלה, שלא ראינו בו טיפת חמלה, כי חשוב שדברים ישתנו. ב־16 במאי אמא עברה סוף־סוף לטיפול נמרץ, ושם זכתה לטיפול טוב. היא שהתה שם בסך הכל 38 שעות, וב־18 במאי נפרדה מאיתנו. אישה שהיה לה עוד כל כך הרבה מה לתת”.
מה שלום המשפחה? איך אתם מתמודדים?
“קשה לנו מאוד. זה בא בהפתעה, ואנחנו בסוג של פוסט־טראומה. היה לנו מאוד קשה בבית חולים. זו אישה שעזרה ותרמה לאנשים, והגיע לה יחס אחר לפני מותה, קודם כל ברמת האנושיות הבסיסית. והיא לא קיבלה את זה”.
הבדלים בין אוכלוסיות
אופטלגין היא אחת התרופות הנפוצות שאותן יכול כל אחד בישראל לרכוש ללא מרשם רופא. זאת בשעה שמדינות שונות, בהן ארצות הברית, אסרו על הפצתה. בחלק ממדינות אירופה, התרופה נרשמת רק לאחר ביקור ומרשם רופא. בעלון לצרכן שנלווה לתרופה מופיעות אזהרות השימוש ותופעות הלוואי האפשריות, אך לטענת חברת “טבע”, יצרנית ומשווקת התרופה, שכיחותן נדירה מאוד.
“אולי ישראל צריכה לשקול מחדש אם לאשר מכירה ושימוש בתרופה”, אומר הבן רז. “כאשר אדם נתקף כאבים, הוא פונה למה שזמין ומוכר. הדבר המינימלי שאנחנו מבקשים הוא שישב מול אותו אדם רופא, שיציג בפניו את הסכנות והסטטיסטיקות. גם אם הרעלת אופטלגין היא תופעה נדירה, היא עלולה לגרום לכשל חיסוני ולסכנת חיים. שכל אדם יחשוב עם עצמו ויעשה את חישוביו ויחליט אם לקחת או לא. אבל ברגע שזה נמכר בתחנות דלק, בחנויות נוחות ובבתי מרקחת, אין לך את הידע להבין עד כמה התופעה הזאת מסוכנת. היא מסכנת חיים והיא מתרחשת”.
"אופטלגין, או בשמה הגנרי dipyrone, היא תרופה ותיקה ויעילה לטיפול בכאב בדרגה קלה עד בינונית וקשה ולהורדת חום", אומרת ד"ר לי גולדשטיין, מנהלת היחידה לפרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית, ויו"ר האיגוד הישראלי לפרמקולוגיה קלינית. "היא ניתנת לבליעה (בכדורים או בנוזל) ויש גם אפשרות להשתמש בה בהזרקה דרך הווריד. זוהי תרופה שמשפיעה יחסית בתוך זמן קצר, ואינה ממכרת או מרדימה. היא אינה שייכת לקבוצת האופיאטים ואינה נחשבת נרקוטיקה. כמו כל תרופה אחרת יש לה יתרונות וחסרונות (תופעות לוואי), ויש לקחת אותם בחשבון כאשר נוטלים אותה, ולהשתמש בה רק במידה שיש בה צורך. בדרך כלל ניתן להסתפק בטיפול באקמול להורדת חום.
לאופטלגין יש שתי תופעות לוואי מאוד נדירות, אך מסוכנות: התופעה הראשונה היא תגובה אלרגית לאופטלגין, שעלולה להופיע גם אצל מטופל שנטל בעבר אופטלגין. אם מתפתחת תגובה אלרגית כגון פריחה, קוצר נשימה או נפיחות של הפנים או הלשון, יש לפנות מיד לטיפול רפואי, ואין להשתמש יותר בתרופה. תופעה אחרת מאוד נדירה היא פגיעה במח העצם, וכתוצאה מכך ירידה בספירות הדם שעלולה לגרום לעלייה בסיכון לזיהומים, לדימומים או חולשה. יש הבדלים מבחינת השכיחות באוכלוסיות שונות בעולם, כאשר באוכלוסייה בארץ הסיכון מאוד נמוך. עקב ההבדלים האלה בסיכון לפגיעה במח העצם, ישנן מדינות בעולם שהחליטו לא לרשום את התרופה, אך במדינות אחרות באירופה, כמו גם בארץ, התרופה רשומה ונמצאת בשימוש נרחב על רקע יעילותה הרבה והסיכון הנמוך מאוד לפגיעה. לא ניתן לצפות מראש תופעת לוואי זו, ולכן, כמו עם כל תרופה אחרת, יש להשתמש בה במידת הצורך בלבד".
המקרה הבא
בני משפחתה של אסתר חשים כיום תחושות קשות של כאב והחמצה ומעלים טענות, בין היתר, על אוזלת היד של השירותים הרפואיים בפריפריה. “ביום שבו אמא חוברה למכונת ההנשמה, הצוות נזף בנו על כך שאנחנו שולחים כל פעם מישהו אחר לדבר איתם, ודרשו שרק נציג אחד יטפל”, טוען בנה. “הסברנו שאנחנו עושים משמרות, ולכן זה לא אפשרי. באותה נשימה דאגו להגיד לנו שמצבה של אמא קשה מאוד. אני מאמין שאם אמא הייתה מאושפזת במרכז, יש סיכוי שהיא הייתה חיה היום. אנשים כמו הוריי משלמים ביטוח בריאות כמו כולם, ומגיע להם אותו טיפול איכותי כמו בתל אביב”.
היה רגע ששקלתם להעבירה?
“חמישה ימים אחרי האשפוז, כינסתי פגישה עם בכירי המחלקה ואמרתי שאני מאוד מודאג. ביקשתי שיסתכלו לי בעיניים ויבטיחו שהם מסוגלים לטפל באמא שלי. ציינתי שאם אין לבית החולים את האמצעים, אעביר אותה לבית חולים אחר. ענו לי שיעשו אותו דבר בכל בית חולים, והיא תקבל אותו טיפול. ואז ביקשתי שתועבר לטיפול נמרץ, ואמרו שאי אפשר כי היא תיחשף לחיידקים. היינו צריכים להתחנן שיכניסו אותה לטיפול נמרץ. בתחושה שלנו, כאילו ויתרו עליה”.
בני משפחת כהן מבקשים כעת, באמצעות הסיפור של האם, להעלות מודעות ציבורית לסוגיה ולחולל שינוי. “לצערי, אנחנו כבר איבדנו את אמא. אבל המסר למשרד הבריאות הוא: בואו תראו איך מונעים את המקרה הבא”, אומר רז. “חשוב לנו קודם כל ליצור מודעות ואני מבקש למסור מסר לאנשים: התרופה הזאת מסוכנת. נכון, היא תרופה טובה, וזה אירוע נדיר, אבל דיברתי עם בחור שאשתו נפטרה ב־2010 לאחר שנטלה אופטלגין, והוא אמר שהוא לא מבין למה מחכים. חשוב לייצר מודעות ואולי נציל מישהו. או לחלופין, שאדם יחשב בעצמו את הסיכונים והסכנות ויחליט. אולי נצליח לעזור למישהו. חשוב להבין שאמא הייתה אישה בריאה ופעילה. לא אישה חולה בשום צורה ולא בסיכון. היא עברה קורונה והייתה פריקית של משרד הבריאות. מה שהם אמרו, היא עשתה מיד. וגם במקרה זה, אופטלגין מותר וחוקי, והיא לקחה. וזה עלה לה בחייה”.
תגובות
מהמרכז הרפואי זיו נמסר בתגובה: "המרכז הרפואי זיו משתתף בצערה העמוק של משפחת כהן על אובדנה של אסתר ז"ל. גברת כהן הגיעה אלינו כשהיא סובלת מתגובה קשה לאופטלגין ועם זיהום חיידקי עמיד לאנטיביוטיקה. מצבה היה קשה ולצערנו הלך והחמיר. בני המשפחה התייעצו עם צוות המרכז הרפואי, כמו גם עם רופאים חיצונים, ולאורך כל הדרך ניתנה להם הבחירה היכן וכיצד לטפל, כאשר הוצגו בפניהם כלל האפשרויות. במהלך האשפוז של גברת כהן, בני המשפחה פנו מספר פעמים לצוות המחלקה ולהנהלת המרכז והם נענו בדלת פתוחה וקו ישיר למנהל היחידה לפניות הציבור, למנהל המחלקה הפנימית שבה הייתה מאושפזת ולגורמים נוספים. צוות המחלקה הפנימית נלחם על חייה של אסתר לילות כימים, וכך גם המחלקה לטיפול נמרץ, מאמץ שלדאבוננו לא צלח. בכוונת המרכז הרפואי להזמין את בני המשפחה לפגישה ושיחה ככל שירצו בכך".
מחברת "טבע" נמסר: "ראשית, נבקש להשתתף בצערה של המשפחה. חרף ניסיונותינו להבין את נסיבות המקרה, עד כה המידע היחיד שיש בידנו מקורו מהפוסט בפייסבוק, כך שבהיעדר מידע רפואי מוסמך ממשרד הבריאות, בית החולים או הרופא המטפל, אין באפשרותנו להתייחס עניינית. נבקש להדגיש כי דיפירון, החומר הפעיל באופטלגין, משווק בישראל ובמדינות רבות בעולם במשך עשרות שנים, ומיליונים רבים של מטופלים משתמשים בו, בכל שנה, לשיכוך כאבים - ביעילות ובבטיחות. אופטלגין עומדת בדרישות המחמירות של משרד הבריאות, כמו גם של רשויות בריאות מרכזיות אחרות בעולם, ואזהרות השימוש בתכשיר מופיעות בצורה ברורה בעלון לצרכן. מנתונים שנאספו במשך עשרות שנים ביחס לעשרות מיליוני מטופלים, עולה כי שכיחות תופעת הלוואי האמורה נדירה ביותר, וסבירותה מוערכת באחד למיליוני שימושים".