משפחת כהן
הסיפור המשפחתי של משפחת כהן מתחיל בשנת 2012, כשגד כהן מעפולה, אז תלמיד ישיבה ביישוב עלי, הכיר את שרה מימון מקריית ארבע. “כשלמדתי בישיבה אחרי הצבא, חבר מהישיבה הציע להכיר לי את השכנה שלו, שרה, ותיאר אותה כ’מזרחית שכונה’, די כמוני”, מספר גד. “אמרתי לו: ‘אוקיי, אני לא מעוניין. על הבסיס הזה אני לא מפתח קשר’. בדיעבד זה היה קצת יהיר מצדי לומר משפט כזה. הוא לא הרפה אבל בכל פעם סיבנתי אותו בתשובה אחרת”.
אחרי שניסיונותיו למצוא זוגיות עלו בתוהו, מה שהוביל אותו אף לקחת שנתיים פסק זמן מהחיפושים אחר קשר, החליט להפסיק לחפש. “בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאין לי כוח עוד לחפש, כשבת הזוג הנכונה לי תבוא – היא תבוא”, הוא מספר. “מה שכן, החלטתי שאצא עם הבחורה הראשונה שיציעו להכיר לי. ואז מי הציע? אותו חבר מהישיבה שבעבר הציע לי את שרה, הציע לי שוב לנסות להכיר אותה. הסכמתי, אבל התברר ששרה יוצאת עם מישהו. זמן קצר אחר כך, כשהקשר שלה עם הבחור לא התפתח, צלצלתי אליה, דיברנו בטלפון וקבענו לצאת. כבר בשיחות הראשונות הרגשתי שאנחנו באותו הראש ומהר מאוד גרמתי גם לה להבין את זה. אחרי פחות מחודש החלטנו להתחתן וכעבור שמונה חודשים, ב־2013 התחתנו. אנחנו מתגוררים ביישוב חיספין שברמת הגולן ויש לנו חמישה ילדים”.
“כשאותו שכן שלי צלצל אליי ואמר לי שהבחור שהוא רוצה להכיר לי הוא בן ישיבה מעלי, אמרתי לו: ‘יצאתי בעבר עם בחורים מעלי ובגלל שהם מתנשאים החלטתי שאני לא יוצאת עם בחור מהישיבה הזו'. אמרתי לו ‘אין סיכוי’”, מספרת שרה את גרסתה. “הוא ממש ניג’ס לי וכשאמר שקוראים לו ‘גד כהן’ הסכמתי. למה? כי בתור רווקה חלמתי להתחתן עם בן למשפחת כהנים כי זה אומר שהילדים והנכדים שלי יהיו כהנים”.
לשבת חתן הוזמנו בני המשפחה, בהם דוד, אחיו בן ה־16 של גד, ורננה, אחותה בת ה־17 של שרה. “התחלנו לדבר ובשלב מסוים היא החליטה להעביר דרכי מכתבים משרה לגד אחי, כמו שנהוג אצל הדתיים בשבוע לפני החתונה. הייתה בינינו כימיה גדולה אבל היססתי כי פחדתי מה יהיה אם זה לא יצליח”, מספר דוד. “גם אני היססתי בהתחלה”, אומרת רננה, "כי אמרתי שלא אתחתן עם מישהו קטן ממני”.
משפחות בן־חור ועינצ’י
אבי עינצ’י ולירון בן־חור מחיפה נפגשו לראשונה בנובמבר 2001 במהלך בילוי במועדון “החורבה” החיפאי. “יצאתי לבלות עם חברים כמו בכל ליל שישי וכשראיתי את לירון רוקדת, לא היה לי אומץ לגשת אליה”, מספר אבי, אז חייל בן 20. “כדי לנסות למשוך תשומת לב ניסיתי להצחיק אותה בריקודים שטותיים מרחוק ופתאום חברה שלה, אלווירה, ניגשה אליי ומבלי לדבר איתי הדביקה לי נשיקה צרפתית. אמרתי לה: ‘מצטער לבאס אותך אבל הסתכלתי על חברה שלך, לא עלייך’. היא חזרה ללירון ואמרה לה: ‘הוא קורא לך’. לירון ניגשה אליי, התחלנו לדבר, החלפנו טלפונים והתחיל הקשר”.
“הייתי אז תלמידה בכיתה י”ב שהתפלחה למסיבות של גדולים ואבי הסתכל עליי לאורך כל הערב ועשה פנטומימה בכדי למשוך תשומת לב”, מספרת לירון, אז תיכוניסטית בת 17. “כשאלווירה אמרה לי שהוא קורא לי, זה לא הפתיע אותי כי הרגשתי שהוא שם עליי עין. התחלנו לדבר ומשם הכל היסטוריה”. אבי ולירון החלו לצאת ואחרי שבע שנים, ב־2008, כשהוא סיים תואר שני והיא תואר ראשון, נישאו.
ב־2002 כשלירון עמדה להתגייס לצה”ל, אבי ארגן לה מסיבת הפתעה והזמין אליה את המשפחה המורחבת. בין המוזמנים היה אחיה הגדול של לירון, אבישי, אז חייל בן 20, ואחותו הגדולה של אבי, קרן, אז סטודנטית בת 25. “הגעתי עם בת זוג וכשנכנסתי לבית וראיתי את קרן יושבת על הספה בסלון – ‘שמתי עין’”, מספר אבישי. “אחרי כמה שבועות, כשההורים של אבי וקרן היו בחו”ל, אמא שלי הזמינה את קרן לאכול איתנו ארוחת שישי וכשהדלת נפתחה והיא עמדה בכניסה – ידעתי שהיא תהיה אשתי”.
“הוא היה חמוד אבל לא היה לי עניין רומנטי בו, גם כי הוא היה עם חברה וגם כי הוא צעיר ממני בחמש שנים”, נזכרת קרן. סביב אבי ולירון התהדקו הקשרים ונוצרה חבורה, שנפגשה בקביעות לשחק קלפים ולצפות בסרטים, וכללה גם את קרן ואבישי. “אבי ואבישי התחברו והסתדרו טוב וגם אני וקרן הפכנו לחברות מאוד טובות”, מספרת לירון. “לא חשבנו בשום תסריט שיתפתח ביניהם משהו רומנטי”.
אבל ב־2004 אבישי הציע לקרן לצאת. “אבישי ניגש אליי ואמר לי בצחוק שהוא רוצה ‘לבקש את ידה’ של אחותי, כלומר להציע לה לצאת איתו, והתייעץ איתי איך לעשות את זה”, מספר אבי. “הצעתי שנצא יחד למועדון ה’אולטרסאונד’ ביגור ושישאל את קרן. והוא עשה את זה. יום למחרת קרן אמרה לי שאבישי נישק אותה ושהוא רוצה שהם יהיו ביחד. אמרתי לה שאני חושב שזה רעיון מעולה”.
“לקחתי שלושה שבועות לחשוב אם לתת לזה צ’אנס והחלטתי שלא”, אומרת קרן. “חשבתי שמי שתזכה בו תהיה בת מזל אבל חששתי שאם לא ילך לנו זה יכול לפגוע ביחסים של אבי ולירון וגם מבחינת הפרש הגילים זו לא הייתה אופציה מבחינתי. התייעצתי עם אבי והוא אמר: ‘גם אם תיפרדו, אתם לא תעשו רע אחד לשנייה’. הוא שכנע אותי להסכים”.
כשאבישי החליט להציע נישואים לקרן, הוא שוב ניגש להתייעץ עם אבי, “אבל אז התברר שגם הוא מתכנן להציע ללירון נישואים בערך באותו מועד”, מספר אבישי. “העלינו את הנושא בפני ההורים והם הציעו שבגלל שקרן ואני האחים הגדולים במשפחות – שאנחנו נתחתן שנה לפניהם”.
משפחות פרג’ון ופינגרהוט
ב־1999 נפגשו ערן פינגרהוט ושגית פרג’ון בחופשה באילת דרך זוג חברים. "כשחזרנו מהחופשה הקשר בינינו התחיל להעמיק. מההתחלה ידענו שזה הולך לכיוון רציני", מספר ערן, המתגורר עם משפחתו בקיבוץ אלומות.
“התאהבנו מיד ויצאנו שלוש שנים ובשנת 2002 התחתנו ותוך זמן קצר כבר הפכנו להורים”, מוסיפה שגית. עוד בטרם נישאו שגית וערן, שגית כבר סימנה לאחיה אליאב, הקטן ממנה בשנה, ייעוד רומנטי. “בפעם הראשונה שפגשתי את שרית, אמרתי לה שהיא תהיה גיסתי”, היא מספרת.
“כששגית וערן התחתנו היה לי חבר ולאליאב הייתה חברה. שגית תמיד הייתה אומרת לי: ‘תמשיכי לצאת, בסוף בכל מקרה תתחתני עם אחי’”, משחזרת שרית. “כשערן ושגית התחתנו הייתי חיילת ובמפגשים המשפחתיים אמא שלי תמיד נהגה לומר שאליאב מסתכל עליי כמו חתול על שמנת”. “כנראה שהיא צדקה”, מעיר אליאב.
שבת משפחתית בים הביאה לתפנית. “המשפחה המורחבת נפגשה בים ושם פגשתי את אליאב כמובן, ולמחרת הוא צלצל אליי והציע לי לצאת”, אומרת שרית.
משפחת שובלי
הסיפור מתחיל בשידוך של הדודים של חנה ושל שאול. “השתתפתי בצעדת שלושת הימים של שנת 1970 וכיוון שקיבלתי מדוד שלי את הכתובת של חנה, שלחתי לה גלויה משם”, מספר שאול. “כתבתי לה בגלויה שכשתסתיים הצעדה אקפוץ לתל אביב בכדי לפגוש אותה. כשהגעתי ראיתי שש אחיות דומות אחת לשנייה ולא ידעתי מי זו מי”.
“אהבתי מאוד לטפל באחיינים שלי ולעזור לחנה ושאול עם הפרחים אז ביליתי די הרבה במושב, למרות שגרתי בתל אביב”, מספרת עדנה. “כשנתן, אחיו הקטן של שאול, שגדול ממני בשנה, ראה אותי שם, מצאתי חן בעיניו ואחותי חנה שיגעה אותו להתקשר אליי”.
“עדנה כל הזמן הייתה מגיעה למושב וכשהיא טיפלה באחיינים שלנו הגעתי לעזור לה”, פורש נתן את גרסתו. “היינו נשארים לדבר עד השעות הקטנות של הלילה ומפה זו היסטוריה”.
עדנה ונתן נישאו בשנת 1985, לאחר שבע שנות זוגיות. “בתקופה הזו היינו ‘און אנד אוף’”, אומר נתן. “נפרדנו, חזרנו, נפרדנו, חזרנו, יצאנו עם אחרים ובפעם האחרונה כשחזרנו פשוט הצעתי לה להתחתן איתי”. שתי האחיות ושני האחים גרים בשכנות זה לזה במושב. לעדנה ונתן שלושה ילדים ולחנה ולשאול ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
התרעות פיקוד העורף