"אני מרגישה שהשכיחו את אבי גם אם הדבר לא נעשה בכוונת זדון", כך אמרה בראיון לפני 19 שנה תמה שוחט, רעייתו של שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט ובתו של ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, שבסוף השבוע הלכה לעולמה בגיל 86. הדברים נאמרו לרגל הופעתה בהוצאת "כתר" של "אשכול", הביוגרפיה המקיפה מאוד, שהקדיש ההיסטוריון פרופ' יוסי גולדשטיין לאביה.
"רבים מתגעגעים לתקופה שלו, למנהיגות שלו ולשכל הישר שהפגין", היא הוסיפה. "אני מקווה שההיסטוריה, שיש לה הרבה גלגולים, תחזיר אותו כדמות שכדאי ללמוד ממנה כמה דברים".
תמה הייתה בתו השנייה של אשכול מרעייתו השנייה, אלישבע. באווירה של הימים ההם היא לא הייתה מודעת בהתחלה למעמדו של אביה, אז מנהל "מקורות", כמנהיג. "כילדה, בעוד שידעתי על פעילותו ב'מקורות', לא היה לי שמץ של מושג על פעילותו ב'הגנה', כמי שהיה מופקד על הצד הכספי של הארגון. זה היה סוד עד תום תקופת המנדט הבריטי. אני לא זוכרת את עצמי מתהלכת כבת-של. בהיותנו בדגניה ב' היה לנו חשוב להיות כמו כולם. לא 'להתגאוון'. לא להשוויץ".
עם הקמת המדינה היה אשכול גזבר הסוכנות היהודית וראש המחלקה להתיישבות, כשבגלי העלייה ההמוניים הוא ניצח על הקמת יישובים ברחבי הארץ. "לא פעם נסעתי איתו לראות את היישובים החדשים אפילו על חשבון הלימודים", היא הביאה סיפור לא הכי חינוכי מבית אשכול. "עד אילת הגעתי איתו, כשבדרך הסתובבנו במכרות הנחושת בתמנע".
כששאלתיה מה השתנה במשפחת אשכול עם כניסת אביה לממשלה, תחילה כשר החקלאות והפיתוח, לאחר מכן כשר האוצר, שכיהן בתפקיד 11 שנה, יותר מכל הבאים אחריו, סיפרה: "הרבה מאוד השתנה אצלנו. עברנו לגור בירושלים, ליד עמק המצלבה, בעיצומה של תקופת הצנע. אמא שלנו, אלישבע, שהייתה אשה עם הרבה תושייה, הקימה לול קטן מאחורי הבית".
"הצרות של המיתון נתלו בו", העידה. "אז התחיל הסיפור של 'בדיחות אשכול', שלגביו הקשה מהן הייתה 'האחרון יכבה את האור'. כבתו, הכאיבו לי מאוד הבדיחות ההן. אבא לקח אותן ללב, אבל בהומור שלו הגיב - 'יכולתי לחבר בדיחות יותר טובות'. חלקן היו ביידיש, השפה שאהב לדבר עם אמא כדי שלא נבין".
תמה שוחט הייתה בוגרת בית החינוך לילדי עובדים בתל-אביב. בצבא היא שירתה כנח"לאית בנחל-עוז. באוניברסיטה העברית היא למדה עבודה סוציאלית, מה שהביא לעיסוקה בפרויקטים חברתיים, שהיו קשורים לקליטת עלייה ולילדים בסיכון.
היא הייתה נשואה מ-59' ל"בייגה", חברה מימי הנעורים בתל-אביב, שאיתו היא הייתה בהקמת ערד. כשהיא נשאלה כיצד קיבל אביה את "בייגה", השיבה: "אבא שלי קיבל אותו נחמד מאוד והיה בא לבקר אותנו בערד גם בימי סופה".
התרעות פיקוד העורף