אלימות במשפחה היא לא גזירת גורל: לקראת יום המאבק הבינ"ל באלימות נגד נשים ויצו מעלה את הילדים לראש סדר היום הציבורי והפוליטי במדינת ישראל ומתמקדת בילדים הנפגעים מחשיפה לאלימות ונותרו "שקופים"- לא נראים, לא נשמעים.
לפי הנתונים שפרסמה ויצו, כ-600 אלף ילדים חשופים לאלימות במשפחה בישראל, מתוכם רק מספר זעום של ילדים - 1,976 - טופלו במקלטים ובמרכזים למניעה ולטיפול באלימות בשנת 2021
לקראת היום הבינ"ל למאבק באלימות נגד נשים, ויצו דורשת מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לקחת אחריות על אותם ילדים, במטרה לזהות אותם בזמן לטפל בהם כדי שאלימות במשפחה לא תהפוך לגזירת גורל עבור אותם ילדים ולמגיפה חברתית המשתוללת ללא שליטה בחברה.
הילדים החשופים לאלימות במשפחה, אשר כונו עד לאחרונה 'שקופים' ו'קורבנות משניים', מקבלים לאחרונה הכרה – במחקרים ובספרות המקצועית – כנפגעים ישירות וכפוסט טראומטיים. עם הזמן הולכת ומשתרשת התפיסה שלפיה חשיפת ילדים לאלימות במשפחה היא פגיעה בהם הן לטווח הקצר, לטווח הארוך וסיכון בשימור מנגנון העברה בין-דורית עד אחרון הדורות.
לפי דיווחי משרד הרווחה, בשנת 2021 טופלו במקלטים ובמרכזים למניעה ולטיפול באלימות רק 1,976 ילדים. זהו מספר זעום ביחס למספר הילדים החשופים לאלימות, הנאמד בכ-600,000 ילדים.
בפועל, זהו כשל ביכולת הגורמים הציבוריים בישראל קרי: משרדי החינוך והבריאות, לזהות ילדים חשופים לאלימות ולהפנות אותם לטיפול באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות שמפעיל משרד הרווחה והביטחון החברתי.
במקרים של רצח האם או רצח והתאבדות האם והאב-הילדים בישראל מקבלים מענה חירומי אך מענה זה אינו לוקח את הצורך בטיפול ארוך טווח בצל הטראומה והתפרקות המשפחה.
התוכנית 'ילדים חשופים לאלימות' היא חלק ממהלך שמובילה ויצו בהצפת התופעה כתנאי ראשון להכרה בה ולבניית מענים מתאימים. המטרה של התוכנית היא להניע שינוי חברתי שיבוא לידי ביטוי ברמת המיקרו עם הכשרת אנשי המקצוע הפוגשים את הילדים ביום-יום – גננות, מורות ומורים, רופאים, פיזיותרפיסטים, צוותי התפתחות הילד, אחיות טיפת חלב, עו"סיות, פסיכולוגיות, שכן חשוב מאד לערוך תשאול מקצועי ולחשוף את הנושא בצורה רגישה המבטיחה פרטיות וחיסיון ובעיקר מותאמת לשלב ההתפתחותי בו נמצא.ת הילד.ה.
ברמת המאקרו - תכלול שיתוף הפעולה של כלל המערכות הרלוונטיות תוך הכוונה לשירותים המתאימים ואישור התקציב הנדרש להפעלת התוכנית הבין-משרדית למאבק באלימות, הכוללת תוכניות לאיתור וטיפול בילדים אלו, ה'שקופים', מרמת התא המשפחתי ועד לקובעי המדיניות במדינת ישראל.
נייר העמדה של ויצו לקראת יום המאבק הבינ"ל באלימות נגד נשים אף נותן מספר דוגמאות מהנעשה בעולם: "אמנת איסטנבול" אושרה בוועדת השרים של מועצת אירופה ב-2011, ישראל טרם הצטרפה להאמנה. המדינות שהצטרפו מחויבות לפי סעיף 26 לפעול גם לטובת ילדים חשופים לאלימות.
צוות המומחים של ההאמנה לפיתוח מדידה והערכה GREVIO הבהיר כי נוסף על שירות פסיכולוגי יש להעניק מענים חינוכיים ופעילויות פנאי על מנת לתמוך בילדים החשופים לאלימות. יש לסייע להם לפתח קשרים חיוביים כל זאת תוך תמיכה באם שורדת האלימות בתפקידה ההורי.
לקראת יום המאבק הבינ"ל באלימות נגד נשים, ויצו מציבה את נושא הילדים החשופים לאלימות בראש סדרי העדיפויות תוך שימת דגש חזק על הגנה לה זכאים הילדים ומניעת העברה בין-דורית באופן מעשי הכולל:
- תקצוב התוכנית הבין-משרדית באופן המחזק את הגורמים באיתור ילדים אלו באמצעות מתן הכשרות ויצו לכל אנשי חינוך, בריאות, רווחה נותני השירות
- תכלול הקשר הבין-משרדי על מנת להסדיר זיהוי וטיפול בילדים
- הנגשת שירותי טיפול בילדים במקלטים, מרכזים לטיפול ומניעת אלימות ובמוסדות החינוך, תוך תקצוב משמעותי בפריסה ארצית
- הבניית תורת התערבות ארצית הכוללת תהליכי הערכה ארוכי טווח
- הצטרפות ישראל ל"אמנת איסטנבול" וביצוע המתווה שההאמנה מנסה להבטיח
במקביל, מערך המניעה בויצו מפעיל תוכניות ייחודיות לצמצום היקפי התופעה – באמצעות עבודה עם מתבגרים ועם אנשי ונשות מקצוע במשרדי הבריאות הרווחה והחינוך. בין התוכניות: "שלי ורק שלי": התוכנית הוקמה בנובמבר 2016, התכנית סדנאית ועוסקת במניעת אלימות בזוגיות צעירה. עד היום השתתפו בסדנאות למעלה מ-30,000 בני נוער והודרכו במקביל 168 צוותי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי.
תוכנית נוספת היא "ילדים חשופים": התוכנית הוקמה ב-2017, עד כה הוכשרו 11,605 צוותי בריאות/חינוך/רווחה ב-250 הכשרות וכנסים ברחבי הארץ. בנוסף מטפלת ויצו בילדות.ים והוריהם במרכזים לטיפול מניעת אלימות, מקלטים ו-8 קהילות בהן משתתפות מאות נשים יוצאות מקלט וילדיהן.
רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצו: "הורי הילדים ה"שקופים" עסוקים באלימות בבית היא הופכת לדומיננטית בעולמם הרגשי והם הופכים לא זמינים רגשית לילדיהם, והשאלה הנשאלת – מי ה"מבוגר האחראי" שיקח אחריות להפסקת נטישת ילדים אלו בבית ובקהילה? מתי נפסיק להישאב למקומות של חשש, אי נעימות, קושי מנקיטת עמדה?
"מתי החברה הישראלית תפסיק לדבר בסיסמאות של "די לאלימות" ותנקוט במעשים התומכים בהפיכת הילדים מ"שקופים" ל-"נוכחים" – באופן עקבי נעסוק באיתור והנגשת סיוע לילד.ה ולהוריו מתוך הבנה שאלימות לא נשארת בבתים-היא גולשת! גולשת לנהגים בכבישים, גולשת למגרשי הכדורגל, לבתי הספר ולמקומות הבילוי והעבודה.
"'אובדן משילות' הוא השלב הכאוטי אליו הגיעה מדינת ישראל במקומות שהפכו ל"שקופים" בפריפריה. חברה אלימה צומחת ומתפשטת ללא שליטה במקום בו רשויות המדינה "שיחררו" עצמם מאחריות. כשהיינו קטנים המשפט "זה יגמר בבכי" ליווה כל משחק שהפך להשתוללות, אז כדי שזה לא ייגמר בבכי - על כולנו להתעשת חברה אזרחית, רשויות החוק, החינוך, הרווחה והבריאות - לקחת אחריות על ילדים אלו ולפעול באופן מקיף וארוך טווח להבטיח את שלומם ועתיד כולנו.
"מה חובת המדינה לעשות בכדי לשנות את גורל הילדים? להכשיר במוסדות אקדמיים כל רופא, מורה, אחות, עו"ס, פסיכולוג לאיתור וזיהוי ילדים אלו. להתאים את החקיקה בישראל באופן שיאפשר טיפול של מערכת הרווחה בילדים לאחר איתורם. להטמיע בתוכניות החינוך כמקצוע חובה מגיל 3-18 את מניעת האלימות לצד טיפוח השוויון המגדרי שהוא תנאי יסוד לחברה בריאה. להחמיר את הענישה ולסמן קו אדום חברתי ברור וללא היסוס ומסרים סותרים המאפיינים כיום את ההתייחסות לבעיה".