תקציר מנהלים: הכירו את עמוס שפירא, מועמד לראשות עיריית תל אביב

"עיר נבחנת על פי כמות האינטראקציות שהיא מייצרת ביום"

עמוס שפירא, מועמד לראשות עיריית תל אביב

מהצד השני אני דור שישי בארץ. סבי היה רב אורתודוקסי בצפת, והתחתן עם סבתי בנישואים שניים. הם היו ממייסדי יסוד המעלה בתקופה שהייתה חרדית, ומשם עברו למזרח ירושלים וניהלו מלון דרכים. בגלל כיבוש העיר הם נאלצו לרדת לשכונת נווה שאנן בתל אביב.

הוריי גדלו בתל אביב, נפגשו, וכשהספרדייה והאשכנזי החליטו להתחתן, שתי המשפחות קיבלו את זה קשה. אבי למד טכנאות חשמל והקים עסק לייצור פלטות חשמליות ממוקשים בריטיים והתקדם למכירת כיריים ותנורים. אמי הייתה מורה, ועד גיל 93 עדיין לימדה באופן פרטי ילדים שהתקשו בלימודים.

היה מאבק בין אבי לאמי אם אלך לתיכון מקצועי או עיוני. אבי כמעט ניצח: הייתי אמור ללכת לאורט סינגלובסקי ולא קיבלו אותי, כי נכתב עליי בהתנהגות "מניח את הדעת". הייתי פרחח והלכתי לתיכון שלווה, תיכון הזדמנות שנייה, ובזכות המורים שהיו שם לא מצאתי את עצמי ברחוב. מאז בוערת בי האמונה שלכל ילד מגיעה הזדמנות.

אחרי שהייתה לי בגרות, אבא לקח אותי לשיחה ואמר שבן אדם צריך מקצוע וכדאי לי ללכת לטכני של חיל האוויר. שמעתי "חיל האוויר" והסכמתי מיד. דחיתי בשנה את הגיוס, סיימתי בהצטיינות ונשארתי שם כמורה במהלך השירות צבאי.

תוך כדי דפדוף בעיתון בחדר מדריכים ראיתי מודעה: "דרושים אנשי מכירות לחברה הדרומית" (היום סנו). שלחתי פנייה והזמינו אותי לראיון. ברונו לנדסברג, שראיין אותי, שאל מתי אני יכול להתחיל. הייתי בצבא והוא אמר שיחכה לי. אחרי השחרור התחלתי לעבוד במוצרים לניקיון ולהברקת רצפות בסנו, נסעתי מחיפה לתל אביב, ובמקביל למדתי הנדסאות והתחלתי תואר בכלכלה. אחרי שנתיים עברתי להיות איש מכירות בחוגלה.

הרשתות רוצות להצטייר כמו רובין הוד שנלחם בעשירים, אבל מעלות את מחיר המותג הפרטי שלהן, והיצרנים סופגים את עליות המחירים, את התייקרות החשמל ואת עליית הריבית. עד מתי אפשר לדחוק יצרן, שמחיר המטרה שלו עולה והוא לא מעלה מחירים? ככה מגיעים למצב של מחלבות רמת הגולן שמתמוטטות כלכלית. מבחינה ניהולית־כלכלית, השאיפה היא שכל מוצר יצדיק את קיומו.

הודעתי שאני רץ, ואז חולדאי חזר בו. אבל אני הבנתי לעומק מה קורה בעיר ושיש לי הניסיון, היכולת והסיכוי להצליח. אין אפשרות בכלל שלא אהיה ראש עיר - אני לא פועל מתוך גחמה. אני מקבל הדים, עושה סקרים, נפגש עם מומחים ולא בא על תנאי. אני לא רואה את עצמי כסגן, מכיוון שאני לא צריך משכורת, ואני אתרום לעיר בכל דרך אפשרית.

פחות אנשים הגיעו לתל אביב לקנות ולהגיע לעבודה, כי היא הפכה להיברידית, ולא יורדים לאכול צהריים. יש סכנה לעיר מבחינת ההכנסות. תל אביב היא עיר מדהימה, שלא הייתי מחליף בעד שום הון בעולם, אבל כל העיר חפורה בבת אחת, החפירות נמשכות הרבה מעבר לתכנון, ומישהו משלם על זה.

הייתי עושה את הכל כדי לזרז את העבודות, עושה סדר בקורקינטים החשמליים, לוקח את כל הפקחים - שלא ייתנו דוחות חנייה מצדי - נותן דוחות לקורקינטים שרוכבים על המדרכות ולמפעילים שלהם ומאפשר להולכי הרגל לצעוד עליהן בבטחה. כמו כן, הייתי עוצר את הסלילה ואת החפירה של שבילי האופניים - לא צריך הכל ביחד.

המיקוד המרכזי צריך להיות באוטובוסים. אסטרטג התחבורה המוביל בארץ נמצא איתי והוא אומר שאפשר להביא להקלה בתנועה בעיר בתוך שנה־שנתיים בניהול נכון - לא צריך לחכות לרכבת הקלה או למטרו. אפשר להשתמש ב"רכבות על גלגלים", אוטובוסים בקיבולת גדולה יותר, ובלי צורך בתשתיות מיוחדות.

בשנה האחרונה אני נפגש עם מומחים ותושבים, ואחת התלונות החוזרות היא שלא מקשיבים להם ולא לפעילי השכונות. ההתייחסות של העירייה היא "אנחנו יודעים טוב מכם מה טוב לתושבים", כאילו הם נתינים שצריך להראות להם את האור הגנוז. יש מחקרים שמוכיחים שהסיבה להצלחה או לכישלון היא היעדר יכולת הקשבה. אני מתחייב שבחצי השנה הראשונה אעשה סקר בקרב העובדים באיזו מידה הם יכולים להביע את דעתם בניגוד לדעתם של המנהלים.