"ישר ניגשתי לטלפון. קבוצת הוואסטאפ של הבניין כבר רעשה", אמרה פרנקו בפתח דבריה, "כל אחד שאל אם הרגשנו את זה, חברות סימסו לי. לא הצלחתי להכיל את התרחיש הזה. הגוף פתאום מגיב, דפיקות לב, זיעה קרה. פחדתי על הילדים שלי, כי אני יודעת מה התוצאה של רעידות אדמה, לצערי. רק לפני כמה שעות הצלחתי באמת להירגע מכל העניין".
"הדבר הראשון שאמרתי לבעלי זה שאנחנו בורחים לאימא שלי", שחזרה פרנקו, "אני פחות או יותר זוכרת את אותו אירוע לפני 23 שנה. דיברתי אז עם אחי התאום, אריה, בעיקר רציתי לוודא שהוא עונה לי, כי ההורים לא שמעו אותי. הוא היה ממש צמוד אליי, אבל בשלב מסוים הוא כבר לא ענה".
"בתור ילדה בת תשע לא הבנתי מה המשמעות של זה, לא הבנתי מה זה מוות בכלל. מה פתאום שדבר כזה יקרה? רק אחרי שהטיסו אותי לבית החולים תל השומר, אחרי שבוע של אשפוז, סיפרו לי את זה", הודתה פרנקו, "המשפחה עטפה אותי לכל אורך הדרך. זה חוסר אונים מוחלט. אי-ודאות מוחלט זה הדבר הכי קשה שאפשר לשאת, כשיש חושך בעיקר שלא רואים קצה אור וזה ממש קשה, זה כמו להיות עיוור. אני זוכרת שניסיתי לצעוק אבל באיזשהו שלב ויתרתי כי הבנתי שלא שומעים אותי". כל הסיפור הזה מלווה אותי כל החיים, ועכשיו זה קיבל משמעות אחרת כי אני היום אני כמעט בגיל של אימא שלי שחוותה את האירוע אז".
התרעות פיקוד העורף