כשהתגייס, עבר מיון ראשוני ללהקת פיקוד הדרום ומהמיון השני הוא יצא בידיים ריקות. תבורי איננו יכול לשכוח את זה. “לאחר טירונות בתותחנים, שמו אותי שקמיסט באיזה בסיס. בטוח שהייתה שם אפליה", הוא משחזר כשנימת העלבון מאז מהדהדת מדבריו. “כן, שקמיסט, אז מובן למה השתחררתי לפני הזמן למילואים בהג"א והלכתי להופיע בחתונות תמורת שכר צנוע של 100 דולר בערב כהתחלה".
מאותה התחלה הגיע תבורי רחוק. כשראיינתי אותו לראשונה בסתיו 77', הוא הגיע אליי במכונית “דודג' דארט" אמריקאית מפוארת. המכונית עשתה רושם רב בשכונה הרמת־גנית שלי. אז הוא כבר כיכב עם אלבום הבכורה שלו, “חיפשתי שירים לצאת לעולם", שבו נכלל השיר “אלנה" (שבאלבומיו של תבורי נקרא בטעות “הלנה") אשר שם אותו על המפה עם תקליטון שהוציא. “אלנה, הלנה, אף פעם לא ייחסתי לכך חשיבות", הוא מעיר. “אני שר פעם ככה, פעם ככה, זה לא משנה לי ולפעמים אני מתבדח ושר ‘איננה'. חיפשתי מי יוכל לכתוב לי שירים. מכיוון שאז היה מפורסם הילד נועם קניאל, ששר את ‘גלי' בפסטיבל הילדים, עלה בי הרעיון לפנות לאביו, המלחין אלי קניאל, שהזמין אותי אליו, לשמוע שירים שכתב. הוא ניגש לפסנתר וכשפתח עם ‘הדרך איננה/ נמשכת בלי די/ איפה את, אלנה? הקשיבי אליי', זה ישר תפס אותי, כי הייתי קצת עצוב אחרי פרידה מאיזו חברה. זה היה השיר הראשון שהקלטתי".
לשיר התלוותה שערורייה זוטא בשל עטיפת התקליטון, שעליה התנוסס צילומה של בחורה מעורטלת מגבה. “בהתחלה רצינו למשוך קהל ולכן שמנו את התמונה הזאת", תבורי טוען. “כשפרצו מחאות, אחרי שנמכרו כבר כאלף עותקים מהתקליטון, שמנו עטיפה אחרת כדי לא להסתבך עם הדתיים".
עד מהרה נהיה תבורי זמר של פסטיבלים. את מסעו ביניהם הוא החל בזכייה בשלהי 77' בפסטיבל הזמר המזרחי (או “למנצח שיר מזמור" בשמו הרשמי) השמיני עם “שחורה אני ונאווה" בלחנו של גרי גרנד האלמוני למילים משיר השירים. “כשהציעו לי לבצע את השיר, לא רציתי", הוא נזכר. “הסכמתי רק כשאפשרו לי לעשות בו שינויים, כולל הוספת מאוול".
כעבור שנה דורג תבורי שני בפסטיבל המזרחי עם שירם של אביהו מדינה ויהודה בדיחי, “כינור דוד", שהפך ללהיט, בעוד שירם של השרעבים, "שדי אל מה נורא", שזכה בבכורה - נשכח כליל. בהופעתו השלישית בפסטיבל ניצח תבורי עם לחנו לשיר “משה", שאת מילותיו כתבו מדינה והעיתונאי אורי אלוני. “יצא לי לחן על הגיטרה", מציין תבורי. “אני גם מלחין, מאמי. יש לי כמה שירים באקו"ם".
בפסטיבל הזמר החסידי הוא דורג במקום השני עם השיר “ברכנו", שהלחין מדינה. “אני נוהג להתבדח בשפת הכדורגל שזה היה בשבילי משחק חוץ, כי כולם שם היו אשכנזים, סליחה על הביטוי, ואני הייתי המזרחי היחיד", הוא מעיר וטועה, משום שגם אופירה גלוסקא הייתה שם בין המשתתפים.
ב־2004, שנה לאחר שפסטיבל ישראל חלק לו כבוד במופע לציון 30 שנות קריירה, שבו מיטב הזמרים שרו את שיריו, הוציא את “את בראש שלי", אלבום השירים המקוריים האחרון שלו - ולא יסף. “אלבומים כבר לא הולכים", הוא אומר. “שאשקיע מהכסף שאין לי במשהו שמראש ברור שלא יצליח? לא כדאי. ובשביל מה? הקלטתי מעל 200 שירים, שרובם לא הושמעו. שקודם ישמיעו אותם".
כששאלתי אותך בראיון ב־85' איך אתה רואה את עצמך כעבור 20 שנה, השבת: “נראה לי שאז אשב באיזו וילה יפה בהרצליה פיתוח עם הרבה שערות לבנות, מגדל בכיף את הילדים שלי, שיהיו כמה שיותר ולא צריך לרוץ אחרי הופעות כמו היום".
אביהו מדינה: “בוקר אחד, כשנסעתי בשכונת התקווה, שמעתי ממערכת הכריזה בחנות התקליטים של האחים ראובני שיר חדש, ‘אין לי אהבה', שצד את אוזניי מושר בפיו של זמר אלמוני שלא זיהיתי. כשנכנסתי לחנות, התוודעתי לראשונה לשם שימי תבורי. במקרה נפגשנו כעבור שבועיים אצל יוסף בן־ישראל, מפיק הפסטיבל המזרחי והחמאתי לו על ביצוע השיר. הוא ביקש שאכתוב לו שיר לפסטיבל וזה היה ‘כינור דוד'. אגב כך התברר לנו שאנחנו קרובי משפחה, הסבים שלנו היו אחים. לאחר ההצלחה של ‘ברכנו', הלחנתי לפסטיבל הזמר החסידי של 82' לבקשתו של שימי את ‘אל תשליכני לעת זקנה'. כשהשמעתי לו את השיר, הוא מאוד לא רצה אותו. הוא אמר ‘זה שיר מאיית (מת - יב"א), שיר לזקנים, שלא מתאים לחסידי', וביקש שאכתוב לו במקומו משהו קצבי. לא ויתרתי לו, חשבתי ש'אל תשליכני' יותר מרגש מ'ברכנו'. אבל שימי לא רצה בשום פנים ואופן, ואז הייתה לי בעיה, בגלל שהלחנתי את השיר בדיוק לפי המנעד הקולי שלו ולכן לא יכולתי להעביר אותו לזמר אחר. אמרתי לו שלא אלחין לו שירים כל עוד שלא יקליט את ‘אל תשליכני'. יום אחד הוא שמע אותי בטלוויזיה שר שיר חדש שאותו לא הכיר. אז הוא התקשר אליי ואמר שאם אתן לו להקליט ראשון את השיר הזה, ‘אליך אלוהיי', הוא יקליט איתי את ‘אל תשליכני'. כששאלתי אותו למה הוא זקוק לי להקלטת השיר, הוא ענה ‘כי השיר הזה הוא פשלה, נפילה על הפנים, ואם אפול, אני רוצה ליפול איתך'. מאז הוא מתפרנס יפה מאוד מהשיר הזה".
ננסי ברנדס: “לקראת הופעה שלנו בלוס אנג'לס שימי אמר ‘עכשיו אתה יורד עליי ומפרק אותי לחתיכות'. הוא הבין שכך אנחנו יכולים למשוך קהל, על ידי זה שאני יורד על פרה קדושה כמו שימי, שהוא כוכב ענק. שימי נתון למצבי רוח: יום עסל, יום בסל. הוא בנאדם טוב וזמר גדול, אבל לא יציב. צחוק, צחוק, אבל כך הוא פספס את ‘הפרח בגני', כמו שכמעט פספס את ‘אל תשליכני'. מה לעשות, הוא לא הכי מבין בלהיטים".
התרעות פיקוד העורף