על רקע האיומים של הממשלה הנכנסת על תאגיד השידור הציבורי, צמצום תקציביו וסמכויותיו, זאת בצד ההצעה לביטולה של הרשות השנייה כך שהפיקוח על חברות החדשות יהיה פוליטי ולא מקצועי והצעות חוק נוספות, התכנסו היום (ראשון) באוניברסיטת בר אילן עיתונאים בכירים, ראשי מערכות התקשורת וחוקרים העומדים בראש תוכניות ללימודי תקשורת במוסדות האקדמיים בארץ ל"כנס חירום של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל".

בין דוברי כנס החירום נמנו: נשיא מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, כב' השופט (בדימוס) חנן מלצר; מנכ"ל חדשות 12, מר אבי וייס; עורך ישראל היום, מר עומר לחמנוביץ'; דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, פרופ' מיכל אלברשטין, עיתונאית ועורכת בעיתון דה-מרקר, גב' מירב ארלוזרוב; סמנכ"ל תוכן בערוץ 13, מר רותם דנון; העיתונאי רזי ברקאי;  וד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת. 

השופט (בדימוס) מלצר הציג גילוי דעת, שעליו חתמו יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת, ראשי גופי התקשורת בארץ, עיתונאים ועיתונאיות וראשי חוגים לתקשורת מ-14 אוניברסיטאות ומכללות ברחבי הארץ. בגילוי הדעת נכתב, בין היתר: "פגיעה בעיתונות החופשית משמעותה פוליטיזציה של שוק התקשורת בישראל וחבלה ביכולתם של אזרחים לקבל מידע ולבקר את מעשי השלטון בממשקים מולו, ובכללם: בחינוך, בבריאות, בכלכלה, ובביטחון האישי. עיתונות עצמאית היא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. עצם האיום בפגיעה בגופים אלו ובמטה לחמם של עיתונאיות ועיתונאים, כמו גם עצם הרעיון להכפיף את הערוצים המסחריים וחברות החדשות שלהם לממשלה, מהווים מכה קשה ביכולתם לסקר ולבקר את השלטון, כל שלטון".

נשיא מועצת העיתונות והתקשורת בישראל, השופט (בדימוס) חנן מלצר: "התכניות עליהן התבשרנו, אם תממושנה, עלולות להביא לכך שישראל לא תחשב עוד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. יתר על כן, עצם האיום בקיומן של תכניות אלו יש בו משום פגיעה בחופש העיתונות והתקשורת כדי להטיל מורא על עורכים ועיתונאים ולהגביל את חופש הסיקור. מנחם בגין קבע בהקשר לשידור הציבורי שתי קביעות שהיו נכונות בזמנו והן תקפות עד היום. (א) אין להתערב בחופש התקשורת על דרך של צנזורה מכל סוג שהוא אלא מטעמי בטחון מובהקים. אם לא תאמר כן  תמצא הצנזורה מלבינה את פני המדינה ברבים. (ב) השידור הציבורי אסור לו להיות שידור של הממשלה. שירות השידור כל עוד הוא ממלכתי חייב לעמוד לרשותם של כל אזרחי המדינה. ההתכנסות היום מציגה חזית רחבה וא-פוליטית של המועצה, כלי תקשורת, מרצים לתקשורת, עורכים ועורכות, עיתונאיות ועיתונאים. וההתייצבות היא כללית שכן יש תחושה שהפגיעה בשער. לפיכך זו אזעקת אמת וכולם מאוחדים בקריאה – לא יקום ולא יהיה".

מנכ"ל חדשות 12, אבי וייס: "הם רציניים, החלטיים, הם לא מתכוונים לוותר, אבל גם אנחנו לא. הם נחושים, אבל גם אנחנו. אנחנו נשמור על תקשורת חופשית. לא מדובר במאבק על פרנסה, אלא על המדינה. כי אין מדינה דמוקרטית בלי תקשורת חופשית. לצערי הרב, יש מי שהתבלבלו. הם שכחו שהבוסים שלנו, העיתונאים, הם לא הפוליטיקאים - הם הצופים, המאזינים, הם האזרחים והאזרחיות, ימנים שמאלנים, אנשי מרכז, דתיים וחילונים. בשבילם אנחנו עובדים ונמשיך להילחם על עיתונות שמשרתת את הציבור, את זכותו לדעת ונמשיך לפעול לתקשורת שאינה חוששת ואינה מתקרנפת".

ד"ר עמית קמה, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת: "עלינו להיות מוטרדים מן החרב המתהפכת מעל ראשו של השידור הציבורי. האיום מהווה מעשה אלים, המטיל את יראתו על ציבור שלם של העוסקים בַמלאכה. פוליטיקה של הפחדה היא אלימות לעילא, משום שהיא מכוננת את הבסיס עליו ממומשות פעילויות אלימוֹת. הפחדה היא התיאוריה, אלימות היא הפרקטיקה. אני קורא כאן לשר התקשורת ולאנשי דְברוֹ: האלימות שאתם מחוללים מכוננת משטר המבוסס על פחד וחרדה. משטר שבו אין לאדם ו/או לגוף תקשורת יכולת להתבטא כהלכה ולומר דברי אמת נכוחה. למשטר כזה אין דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה!"

עומר לחמנוביץ', עורך 'עיתון ישראל היום': "בנובמבר 2014, באמצעות מהלכים לא דמוקרטיים, ניסו פוליטיקאים לחוקק חוק שיאיים על קיום "ישראל היום" כמערכת עצמאית. מן אותו הרגע, החלטתי ביני לבין עצמי שתמיד – תמיד – אעמוד לצד כל כלי תקשורת שמאוים על ידי דרג פוליטי בהשתקה או בסגירה. הדבר נכון כפליים לגבי תאגיד השידור "כאן". קיומו של השידור הציבורי הוא נקודת ייחוס עבור התקשורת הישראלית כולה. הוא הופך את כולנו לטובים יותר, חזקים יותר, ומייצגים באופן מדויק ומהימן יותר את הקהל שלנו".

מירב ארלוזרוב, עיתונאית ועורכת בעיתון 'דה מרקר': "לא בכדי הצעת החוק של קרעי כורכת יחד את החלשת השידור הציבורי החופשי, עם קידום הרווחים של בעלי שליטה פרטיים בתחנות רדיו אזוריות מסוימות, כי כדי שכלכלת המקורבים תפרח חייבים להשתיק את התקשורת החופשית. לא פחות משיש כאן מזימה לחסל את הדמוקרטיה הישראלית, יש כאן כנראה מזימה להעביר עושר לידי קומץ מקורבים. הון שלטון ישן ורקוב. חייבים תקשורת חזקה כדי לבלום זאת".

פרופ' אריאל בנדור, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן: "בז'רגון האקדמי חופש הביטוי והעיתונות נחשב חלק מערוצי השינוי הפוליטי, כמו הזכות לבחור ולהיבחר. לממשלה הנבחרת יש עניין, לגיטימי כשלעצמו, בבחירתה גם בעתיד. דווקא בשל כך אסור לה לחולל שינויים מהותיים, שאינם נשענים על קונצנזוס רחב, העלולים לפגוע בערוצי השינוי הפוליטי, שבלעדיהם אין – ולא יכולה להיות – דמוקרטיה".

העיתונאי רזי ברקאי: "המאבק של התאגיד הוא מאבק של כולנו ואני שמח שמתגלים כאן סימנים של סולידריות. יש בזה גם צד ערכי: התאגיד עושה יופי של עבודה עיתונאית ואסור לגעת בו. ויש בסולדריות גם צד אינטרסנטי: עם האובססיה הבלתי נגמרת של הממשלה הזו, היום זה התאגיד, מחר זה שוב אנחנו כולנו".

בין ראשי המחלקות שחתמו על גילוי הדעת נמנים ד״ר ירון אריאל, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ד"ר יובל גוז'נסקי, המכללה האקדמית ספיר, פרופ' נורית טל-אור, אוניברסיטת חיפה, ד"ר עמית לביא-דינור, אוניברסיטת רייכמן, ד"ר מיה מזור טרגרמן, המרכז האקדמי לחינוך וחברה אורנים, ד״ר עידית מנוסביץ', המכללה האקדמית כנרת, פרופ' חיים נוי, אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר דן ערב, המכללה למנהל, פרופ' פול פרוש, האונ' העברית,  פרופ' ערן פישר, האונ' הפתוחה, פרופ' צבי רייך, אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' אלעד שגב, אוניברסיטת תל-אביב ופרופ' דורון שולצינר, המכללה האקדמית הדסה.  

בכנס נכחו נציגי כלי תקשורת רבים, עורכים עיתונאים, ביניהם כבוד השופטת בדימוס דליה דורנר, אלוף בן, עורך הארץ; דנה וייס, חדשות 12; גולן בר יוסף, עורך מעריב; אריה גולן, כאן ב'; נחמה דואק, ישראל היום; חגי גולן, עורך גלובס; גל ברגר, כאן ב'; שלום קיטל, כאן ב'; דניאל אופיר, כאן 11; ברוך קרא, ערוץ 13; מיכה ינון, לשעבר יו"ר רשות השידור ועוד.