"נראה שלצערנו המוזיקה היא הדבר הכמעט יחיד שיכול להביא קצת שקט לחיינו הסוערים בימים אלה", אומרת הזמרת יסמין לוי, שתופיע בחמישי השבוע עם התזמורת הסימפונית חיפה בניצוחו של גיל שוחט באלם "קריגר" בעיר הכרמל במסגרת "סדרת הזהב". "אני חושבת שבקונצרט שלנו נביא סוג של מפלט, רגעי אמנם, מהמתרחש".

כמנהגה, תתמרן לוי, 47, בקונצרט בין שירי הלדינו, שעליהם היא גדלה, לבין הטנגו הארגנטינאי, האהוב עליה. "זה יהיה ערב על טהרת הספרדיות הרומנטית הכואבת עם מנצח וירטואוז כמו גיל, המפיק המוזיקלי של האלבום האחרון שלי, 'קול ופסנתר', שבהינף יד עובר בין עולמות מוזיקליים שונים בצורה שמעודי לא נתקלתי בכשכמותה", מבטיחה לוי.

למרות זאת, מפתיע לשמוע אותה, שגרירה מוזיקלית מובהקת שלנו בעולם, אומרת: "כאמנית אני מרגישה זרה בארצי, כשעם המוזיקה שלי אין לי פה בית, או במילים אחרות - יש לי בית בכל העולם, אבל אין לי בית באף מקום בעולם. עם מוזיקת העולם שאני שרה אני נודדת כמו  צועני, אבל אין לי נחלה לשים את הראש ולנוח. הבית שלי הן הנשמות העצובות שיש בעולם, כי רק שם המוזיקה שלי מתקבלת".

אגב כך נהיית פתאום...שחקנית.
"אכן, מה תאמר על זה? בכלל לא תכננתי להתנסות בכך עד שהבמאי אדם סנדרסון, הבן של דני, הזמין אותי להופיע כ...בתולה קטועת רגליים ממורמרת בסדרה שלו 'בתולות'. 'בואי, יש לי דמות בשבילך', הוא קרא לי. ואז מאור זגורי הציע לי להופיע בהצגה המוזיקלית 'זה אני', בקאמרי. כמובן, שנעניתי, אבל להבא אם להופיע בתיאטרון, אז כשחקנית נטו, לא כזמרת משחקת, לאחר שהחלום שלי היה לעשות תיאטרון, אם כי בשביל זה עלי להיפטר מהביישנות שלי".

לא התלבטת אם להיענות להצעה של זגורי? הרי איל גולן, שההצגה התבססה על שיריו, איננו נחשב כקונצנזוס.
"ההצגה לא הייתה קשורה לאיל גולן חוץ מהשימוש בשיריו כדי להביא סיפור אחר לגמרי. לכן, יכולתי להתחבר אליה. לא כן היה בהצגת 'סאלומה', שבה הופעתי בלונדון ויצאתי ממנה חבולה רגשית ובלי לדעת איך אחזור להיות יסמין. ככה זה כשנענים לאתגרים ומה שהביא אותי להצגת 'איש חסיד היה', ב'תיאטרון העברי', גם אם היו שהרימו גבה איך בכלל הגעתי לכך מהלדינו".

לוי איננה מפסיקה להפתיע. לאחר שעברה את סיפו של התיאטרון, החלטתה להתמקצע בתחום הביאה אותה לקורס משחק בסטודיו יורם לוינשטיין שנמשך ארבעה חודשים, "מה שהיה אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי בחיים".

מה תעשי עם ה"מתנה" הזאת?
"אני מתכוונת לשחק... הומלסית, זמרת לשעבר, דמות עלובה ופתטית, בהצגת יחיד שאני כותבת. כמו כן, אני כותבת... סדרת פשע מזעזעת, שמי שיראה אותי בה לא יאמין שלפניו בתפקיד של עבריינית לסבית מי שמוכרת כזמרת של הלדינו. נראה לי שכאן אפילו אמי לא תכיר אותי (צוחקת)".

אזכורה של כוכבה, אמה של יסמין, מחזיר אותי אל סיפורה הבלתי שגרתי כבתו של המלחין, עובד קול ישראל, יצחק לוי, מחיה שירת הלדינו עם ארבעת כרכי רומנסות ושירי-עם יהודיים שהוציא ונפטר בדמי ימיו משטף-דם במוח, מבלי שבתו התינוקת זכתה להכירו. "זאת הייתה הצוואה של יצחק, שלילדים שלנו יהיה איזשהו קשר למוזיקה", סיפרה כוכבה, כשהזדמנתי לביתן בשכונת בקעה, בירושלים, לרגל הופעת אלבום משותף שלהן.

"רק בגיל 17 התברר לי שאני מסוגלת לשיר", סיפרה לוי, אז ביישנית שמיעטה בדיבורים ועדיין עבדה בסוכנות-רכב של בני-משפחה. "זה קרה לי לפני הצבא, כשביקרתי בספרד אצל חוליה, ידידה של אמא. כאשר היא ביקשה ממני לשיר רומנסה של אבא, השתחרר אצלי משהו".

לאחר שאחיה, יובל, קידם אותה לקריירה, היה זה המוזיקאי והמפיק ישי אמיר, ש"היה אהבת חיי" והזניק אותה לקריירה סובבת עולם מדהימה, עם מעריצים אפילו באיראן וגם נשא אותה לאשה. לא מכבר הם הפרידו כוחות והיא, הירושלמית המושבעת, עברה עם ילדיהם, מיכאל (11.5) ומנואלה (9), לתל-אביב, "גם אם לא אמרתי את המילה האחרונה לגבי ירושלים". את מקומו של אמיר כמנהלה האישי ממלא פול ברגר, מפיק יהודי, היושב בלונדון, "מה שלא מפריע לנו להיות בקשר יום-יומי".

די מפתיעה הפרידה שלך מישי.
"גם אני הופתעתי מהעוצמות שהתגלו בי ולא ידעתי על קיומן, לאחר שחשבתי שאני אפילו לא יודעת לרשום צ'ק. והנה אני מסיימת כעת אלבום בספרדית, שכתבתי את כולו ואני מפיקה אותו, כשלעומת העבר אני מתנהלת על מי-מנוחות".