באפריל 2015 נחתי למשימה של יממה בפולין: למצוא בטרבלינקה אבן אדמונית ובולטת שניתן יהיה להדביק על המצבה של סבא שלי, במקום האבן שהוצבה שם שנים קודם לכן (לזכר משפחתו שנרצחה במחנה) ונעלמה באופן פתאומי. מחוץ לנמל התעופה שופן המתין לי מדריך מקומי עם רכב גדול, שהיה נחוש ליצוק תוכן בתוך משימת הנהיגה הפשוטה שהוטלה עליו.
למרות הדרשה של אותו מדריך, השמאל בפולין חי אז וקיים עד היום. ואם להאמין לסקרים האחרונים שפורסמו לקראת הבחירות שייערכו במדינה בעוד כחצי שנה, הוא אפילו יכול לנצח אם רק יימצא הפעם מנהיג להתלכד סביבו. פולין חצויה כבר תקופה סביב מספר סוגיות ליבה כמו הפלות, הישארות או יציאה מהאיחוד האירופי, ובעיקר אופן הטיפול במשבר הכלכלי, שלפי מפלגת השלטון נבע בעיקר בשל קליטת הפליטים מאוקראינה. השינויים שבוצעו בבית המשפט העליון אומנם העניקו למפלגת חוק וצדק אחיזה טובה יותר במוסדות המדינה, אבל לא בהכרח קנו את לבם של רוב מצביעי המרכז.
בגדול, פולין נמצאת בסוג של משבר זהות, כמו מדינה אחרת שכולנו מכירים. ובשני המקרים לא מדובר רק במאבק הרגיל של שמאל־ימין או ליברליזם־שמרנות. פולין וישראל דומות הרבה יותר: שתי מדינות בעלות היסטוריה מפוארת אך גם מדממת ומלאת טראומות; מדינות שחוות כבר שנים ארוכות איום קיומי מצד מעצמה אזורית; מדינות שלאומיותן התגבשה סביב יסוד דתי (לפחות 90% מהפולנים הם קתולים). ויותר מכך, מדובר בשתי מדינות שבונות כבר שנים את הנרטיב המכונן שלהן סביב קורבנות העבר. עכשיו לכו תריבו עם פולנים מי סבל יותר בתקופה האפלה בהיסטוריה.
על פניו התשובה ברורה. שישה מיליון נרצחים יהודים בשואה לעומת פחות מ־2 מיליון בפולין. מחנות השמדה מול אפליה על רקע גזעי. אנשים שנושלו מרכושם וגורשו מביתם לעומת עם שנלחם עם צבא ונשק על אדמתו. אבל בעולם שבו האמת היא עניין גמיש, שום דבר לא מובן מאליו. והאמת היא שהסילופים לא התחילו עם חילופי השלטון לפני שמונה שנים.
כבר בסתיו 1945, זמן קצר מתום מלחמת העולם השנייה, הוערך מספר אזרחי פולין שנספו בכ־4.8 מיליון, כשמתוכם 3 מיליון יהודים. אלא שבפולין לא רצו לקבע דווקא את היהודים כקורבנות העיקריים של המלחמה ולכן הוחלט לכל הפחות להשוות את המספר - 3 מיליון נרצחים פולנים ו־3 מיליון נרצחים יהודים. על פי חלק מהחוקרים, אחד האנשים שעמדו מאחורי הנתון הזה הוא אדם בשם יקוב ברמן, ששירת במשטרה החשאית הפולנית ומאוחר יותר גם פתח בקריירה פוליטית.
כפי שניתן לנחש משמו, ברמן היה יהודי, אבל בראש ובראשונה הזדהה כקומוניסט. הוא הבין מיד שאם מספר היהודים שנרצחו יהיה גבוה כמעט פי שניים ממספר הפולנים, הדבר יקשה על הקומוניסטים לכבוש לבבות בדעת הקהל הפולנית, שראתה בכובש הזר שלוחה של "שלטון יהודי". אז הוחלט כאמור להשוות ולהגיע למספר הסמלי של 6 מיליון אזרחי פולין שאיבדו את חייהם במלחמה.
לאחר שמפלגת חוק וצדק עלתה לשלטון ב־2015, נאסר בחוק הפולני להשתמש בכל ביטוי שמצרף את העם הפולני אל רשימת המקרבנים במקום לספור אותו אך ורק בין הקורבנות. המשמעות היא שאסור לדבר על אלפי יהודים שנרצחו בידי פולנים או על אווירה אנטישמית בימי המלחמה, שהתבטאה גם בסחיטת יהודים ובהסגרתם לידי הגרמנים.
להזכירכם, קצת כמונו ובמידה מסוימת של צדק, מדובר בעם שקורבנותו אומנותו. לכן לא תופתעו מתוצאות הסקר שנערך עוד ב־2015 בקרב תלמידי תיכון פולנים, שבדק את ידיעותיהם על האירוע המחריד שבו נשרפו 1,500 יהודים באסם ביֶדוַובּנֶה בידי 1,500 שכניהם הפולנים. 46% מהתלמידים טענו כי הפולנים בעיירה הסתירו יהודים - ואלה נרצחו בשל כך בידי הגרמנים. 26% ענו שחיילים רוסים, במשותף עם חיילים גרמנים, בכלל רצחו בידוובנה שבויי מלחמה פולנים. פחות מ־15% ידעו שאכן פולנים רצחו שם יהודים בימי הכאוס של תחילת מבצע ברברוסה - אך גם אותם צדיקים בסדום טענו שהמעשה בוצע בהוראת ובהשגחת הגרמנים.
סקר חשוב יותר שנועד לבדוק את הנרטיב הפולני לסיפור השואה, מבוצע במדינה אחת לכמה שנים בשלושת העשורים האחרונים, וממצאיו לא פחות ממדהימים. בשנת 1992 נשאל הציבור הפולני הרחב שאלה פשוטה: "מי סבל יותר במלחמת העולם השנייה?". 46% ענו שאלה היו היהודים ורק 6% טענו שהפולנים סבלו יותר. אותו סקר בדיוק בוצע חמש פעמים נוספות מאז והמגמה ברורה: בשנת 2021 ענו 51% מהנשאלים כי היהודים והפולנים סבלו באותה מידה.
26% טענו שהיהודים סבלו יותר, ו־20% טענו שהפולנים הם הקורבנות העיקריים של המלחמה. המשמעות היא שנכון להיום יותר מ־70% מהציבור הפולני בטוח שהוריו וסביו סבלו במידה זהה או רבה יותר מהיהודים בתקופת השואה. אפשר לגחך על תחרות הסבל הזו, אבל ניתן גם לומר באופן חד־משמעי: זו אולי לא הכחשת שואה, אבל בהחלט עיוות איום שלה.
וכך חזרנו אל בורות הביוב, לשוק ולכיכר. כבר ביום השואה הקרוב תצא לפולין הסנונית הראשונה - משלחת רשמית של החינוך הבלתי פורמלי, שתציין גם 80 שנים למרד גטו ורשה. זו הייתה שנה סוערת למדי ומלאה בגילויים בכל הקשור למה שהתרחש בימים האיומים של ורשה 1943. פתיחתו של מוזיאון גטו ורשה אומנם נדחתה בשלב זה, אבל כבר בקיץ האחרון קיים המוזיאון חפירות שהעלו ממצאים לא פחות ממדהימים. סמוך לאנדרטת המרד, שממוקמת מעל הבונקר שבו התחבאו אנשיו של מרדכי אנילביץ', נמצאו בונקרים שבתוכם תשמישי קדושה, כלי אוכל, חפצים אישיים ואפילו עצמות אדם שהובאו בינואר האחרון לקבורה בבית העלמין אוקופובה.
התרעות פיקוד העורף