הכירו את משיאת המשואה, אשת החינוך יהודית נגוסה, ראש המכינה הקדם-צבאית "הזדמנות לשנות" הפועלת בקיבוץ עין השלושה, הסמוך לגבול עזה. המכינה פונה לנערים אשר קיבלו פטור מגיוס על רקע אי-התאמה ועבר פלילי ומוכנים לעבור תהליך שינוי אינטנסיבי, ומעניקה להם הזדמנות שניה לשירות צבאי משמעותי.
"חשוב שנדע היכן השורשים שלנו": החלוצה בת ה-17 שתדליק משואה ביום העצמאות
נגוסה, בת למשפחה יוצאת אתיופיה, שירתה בעבר בשירות הבטחון הכללי. אחרי שחרורה פנתה לחנך בעולם המכינות הקדם-צבאיות ופעלה רבות לשילוב צעירי הקהילה האתיופית והפריפריה הישראלית במכינות. על עצמה היא מספרת: "אני בת לעולים מאתיופיה, יש לי 7 אחים. למדתי תואר ראשון בקריה האקדמית אונו, תואר שני במדיניות ציבורית בתל אביב".
"גדלתי בקרית מלאכי, עיר פריפריאלית שבתקופה שלי. כשהייתי ילדה העברתי את הזמן בעיקר עם ילדים בשכונה, לא היה לי כלים או הבנה למה שהחיים מכינים לי. בתיכון הצטרפתי למועצת הנוער והפכתי ליו"ר, שם זאת הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי אחריות, על הנערים בקרית מלאכי, על קידום פרויקטים.
"אחד הפרויקטים שקידמנו היה ציפורי לילה, באותה תקופה לא היה אינטרנט נגיש כמו היום, אז פתחנו מועדון בקרית מלאכי, דאגנו לקפה, פינות שתיה ואינטרנט חופשי לכל הנערים כדי שיגיעו בחופש הגדול ויהיו איתנו, במקום שיסתובבו ברחובות ויסתבכו בכל מיני דברים. זה מילא בי משהו שהיה חסר באותה תקופה שפתח לי את הראש לכיוונים חדשים".
כשהיית נערה, את מרגישה שקיבלת את אותן הזדמנויות כמו ילד בתל אביב?"
"חד משמעית לא. אני ברוך השם הייתי בכתה מדעית, בכתה הטובה ביותר כי השקעתי המון בלימודים, ההורים שלי חינכו אותי מגיל קטן שזה המפתח: ללמוד, להשקיע, להתמיד ושרק ככה אני אצליח כי הם לא רצו שאחווה את הקושי שהיה להם, שהם היו נאבקים בעבודות קשות כדי להביא אוכל הביתה או כל דבר שהיינו צריכים ועדיין המגמות היו מאוד מצומצמות.
"רק בצבא הבנתי פעם ראשונה מה קורה בחוץ. מחוץ לבועה של קרית מלאכי. פתאום אני שומעת מחברים בצבא על איך שהם גדלו, על תיאטרון ועל מחשבים. על טיולים בארץ וחוגים, דברים שלא היו לי. שירתתי בתור לוחמת בקרק"ל ועל פניו כולנו בשירות הצבאי התחלנו באותה נקודה ופתאום אני מבינה שאנחנו לא מתחילים מאותה נקודה".
היא סיפרה מדוע החליטה לעזוב את השב"כ ולעבור לתחום החינוך: "אני הייתי בטוחה שהחיים שלי הולכים בכיוון הביטחוני. זה גם מאוד מעניין אותי ואני באה מהמקום הזה. היה לי לא פשוט להגיע למקום שרציתי להיות בו. אבל באותה תקופה המשכתי להתנדב כל הזמן בקרית מלאכי עם נוער, הייתי חלק מפרויקט שעוזר למלש"בים לפני גיוס - ההדרכה שאני לא קיבלתי. ההסבר של התפקידים בצבא.
"היה לי חשוב להעביר את זה, שידעו שיש עוד אופציות. אפשר להיות לוחמים, במודיעין ועוד המון תפקידים חשובים. כל אחד מה שמתאים לו. הדרכתי ואימנתי נערים ב"אחרי" לפני הצבא. כל מה שאני לא קיבלתי, היה לי מאוד חשוב להעביר. ושם בנקודה הזאת הבנתי שאני צריכה לעזוב את השירות בשב"כ ולהתמקד בתחום החינוכי. מהמקום של יהודית הנערה שלא קיבלה מספיק.
"בסוף אני דוגמא חיה לאותם נערים שאני מחנכת כי אני מגיעה מאותו מקום שהנערים האלה מגיעים. ההורים שלנו עובדים בעבודות מאוד קשות, באים מבתים שאין כסף או אפשרויות מרחיקות לכת וגדלתי בעיר פרפיריאלית כמוהם ובסוף ראיתי שהעבודה הקשה והאמונה. ההורים שלי כל כך האמינו בי, זה השיח שלי כל הזמן עם הנערים.
היא סיפרה כי "תמיד יש לי הנושאים החברתיים, כל זמן פנוי שהיה לי הקדשתי להתנדבות. זה היה סופר משמעותי ומאתגר כי רציתי לתת 100 אחוז מעצמי לכל נער שפנה אליי, כשבמקביל עבדתי בשב"כ והייתי סטודנטית. הגעתי לשלב בשירות בשב"כ שהבנתי שאני צריכה לעשות ויתורים כי אי אפשר לעשות הכל בחיים ואני צריכה לשלם מחיר קשה והחלטתי לעזוב את השירות ולפנות לחיים החינוכיים.
"ניהלתי את מכינת "ארז באר שבע" , זה היה מאוד משמעותי עבורי. אחרי שסיימתי 3 שנים במכינה הודעתי למנהל שאני עוזבת, רציתי לטוס לחול. הוצעו לי המון תפקידים בתחום החינוכי, אבל סירבתי בנימוס כי רציתי שנה לעצמי, לראות דברים חדשים.
"שניה לפני שקניתי כרטיס טיסה קיבלתי שיחת טלפון מאיש העסקים והיזם אביחי סטולרו שיחד עם שותפים נוספים הקים את מכינת "הזדמנות לשנות" והוא הציע לי לנהל את המכינה. מהר מאוד מצאתי את עצמי אומרת כן. למכינה מגיעים נערים שקיבלו פטור מגיוס על רקע עברם עם החוק - ועל הרצון שלהם להשתנות ולקבל הזדמנות שנייה כדי שיוכלו להשתלב בשירות צבאי משמעותי ולחזור למסלול חיים נורמטיבי".
"זה לא פשוט, חלק מהנערים מגיעים ממעצרים, מעצרי בית, פרשו מהלימודים בגילאים מאוד צעירים. עכשיו בוא תגיד להם לעמוד בלוז שבנינו להם מ 6 בבוקר ועד 10 בלילה וכל דקה מהלוז אנחנו דורשים מהם.
"היה נער שהיה שנה במעצר בית ראה כל היום נטפליקס, הוא אמר לי "את רוצה שאני אקום כל בוקר ב 6 בבוקר", זה אפילו קצת לא הגיוני בהתחלה אבל אנחנו האמנו שזה יביא שינוי. אנחנו לא מוותרים על אף נער, אנחנו נותנים 100 הזדמנויות לא 1. גם כשקשה, מועדים או שהם בעצמם אומרים לי "זה גדול עליי אני הולך הביתה" - אנחנו נשלח מדריך אליהם עד הבית ולא נוותר".
כשנשאלה אם יש לה דוגמא לנער כזה סיפרה: "נער מדהים מאזור המרכז, היה לו תיק פלילי על החזקת נשק וישב מעל שנה בכלא. הוא השתחרר ואז נכנס לעוד תיק של אלימות. הוא גדל במשפחה מאוד לא פשוטה ופרש מהלימודים. אחרי המעצר שלו בתיק אלימות הציעו לו הליך שיקומי והוא בחר בזה. לפני תחילת המכינה הלכנו אליו לביקור בית, התרשמנו שזה נער שרוצה שינוי, זה יהיה לא פשוט אבל הוא מאוד רוצה.
"כשהוא הגיע למכינה היה לו מאוד לא פשוט אבל ראינו איך לאט לאט הוא צומח ומשתנה, מוכן לשמוע ולקבל ביקורת. לאורך הדרך הוא נגמל מסמים וממש עכשיו בימים הקרובים הוא מתגייס לצבא. צה"ל עשה פה צעד מאוד משמעותי שסומך עלינו כמכינה ונותן לנו את האמון כי לפני זה אף אחד לא נתן לו סיכוי".
היא סיפרה כי "בערך 90 אחוז מהחניכים מתגייסים לצה"ל. גם הצבא זה לא מספיק, יש לנו מנטורים שמלווים אותם בצבא ואנחנו מדברים על להקים מסגרת שתהיה להם אחרי הצבא, לעזור להם בתעסוקה ואקדמיה. אנחנו מבינים שהשלב הקשה הוא אחרי הצבא, לחזור לחיים הנורמטיבים".
כשנשאלה אם בתוך המכינה מרגישים את הויכוחים שיש כיום על הרפורמה המשפטית השיבה: "אנחנו מדברים במכינה על הכל. אנחנו רוצים דעות מגוונות ואת השיח המורכב. זה חשוב. אנחנו דנים, מביעים את הדעה שלנו אבל בסוף אנחנו זוכרים שכולנו אחים וזה מה שאני מקווה שיצא גם לחברה הישראלית הגדולה. בסוף כולנו אחים ואף אחד לא הולך לעזוב את המדינה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד ולכבד את כלל האוכלוסיה הישראלית".
היא הסכימה כי חל שינוי ביחד לילדים מהפריפריה: "דברים משתנים. עצם זה שיש מכינות חצי שנתיות שהוקמו לילדים בפריפריה וכאלה שלא קיבלו הזדמנות זה כבר בשורה משמעותית. האם זה מספיק? לא. יש עוד הרבה מה לעשות. נער צריך לקבל הזדמנות שווה מהיום שהוא נולד, לא משנה מאיפה הוא מגיע. יש לנו לאן להתקדם בחברה, אבל כן יש שינוי".
על התקרית של סלמון טקה ז"ל אמרה: "הבנתי שהגזענות לא פוסחת על אף אחד. זה שהייתי בצבא, תרמתי - לא אומר שכשאני אשב בספסל מתחת לבית, אני לא אחווה מקרה של גזענות כי היא קיימת והיא בוערת".
כשנשאלה איך סביבתה קיבלה את הבשורה על כך שנבחרה להשיא משואה השיבה: "התגובות הכי מרגשות היו מהחניכים. הרגשתי שהם מחזירים לי את האמונה העיוורת שנתתי להם. זה מאוד ריגש אותם ומשמעותי עבורם. אני חייבת להגיד אין לי זכות קיום בעולם החינוך בלעדיהם. זה לא רק שלי, זה כמובן גם שלהם".
היא הוסיפה: "זה מאוד מרגש. זה לא משהו שציפיתי לו. זה תפס אותי אחרי יום מאוד עמוס. זה מאוד מרגש, אני אוהבת את המדינה בכל ליבי. מאז שאני נערה, אני משתדלת בחלקת האלוהים שלי לעשות שיהיה פה טוב. איפה שאני יכולה להשפיע ולתרום - זה מה שמעסיק אותי ופתאום לקבל את ההוקרה הזאת זה פשוט מרגש, ההתרגשות היא עצומה, גם שלי וגם של המשפחה שלי, של ההורים שלי. אני תמיד אומרת להם שזה יותר שלהם מאשר שלי".