מחזה כפי שראיתי היום בסורוקה, איני זוכר: פקק אמבולנסים שנמשך לאורך היום, לאחר שפצועים ממשיכים לזרום בכל רגע. אמבולנסים חיכו במשך דקות ארוכות בתור, רק כדי להיכנס לתחומי המיון. מחזה איום שממחיש את חומרת האירוע. עוד פצוע ועוד פצוע מפונה על האלונקה וזה לא מסתיים - גם בשעה זו. משפחות רבות שהגיעו לחפש את יקיריהן, בחוסר וודאות, מבלי לדעת האם הם פונו לבית החולים, או מה עלה בגורלם.
מימדי האסון עדיין לא ברורים. ברחבי חצר המיון ובעמדות הקבלה הקורסות נשמעות צעקות, זעקות וקריאות בלתי נגמרות של הצוות הרפואי: "יש לי שניים, יש לי שלוש". בני המשפחה שממשיכים להגיע, הולכים ממקום למקום בחוסר ידיעה, תוך שהם מנסים להשיג פיסת מידע על יקיריהן. גם אנשי כוחות הביטחון נמצאים כאן, חיילים ושוטרים מפטרלים בכוננות רבה בשטח בית החולים. בשל ריבוי פניות למוקד המידע, הצוותים הרפואים לא מספיקים לתת מענה רגשי למי שזקוק לכך.