"קמנו למציאות ביטחונית מלחיצה, שבה מבוגרים וצעירים, הורים וילדים כאחד, מתמודדים עם תחושות של דריכות, מתח, חשש וחוסר ודאות", אומרת אפרת ברנע, פסיכולוגית בכירה לילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש רמת חן של שירותי בריאות כללית במחוז תל אביב.
"מצד אחד, לרובינו יש תחושה שהמצב אינו בשליטתנו אלא מדובר במציאות חיצונית. מאידך, הניסיון מלמד שגם במצבים כגון אלה ניתן לייצר תחושה של ביטחון רגשי, אשר תורמת לרווחה הנפשית שלנו, בעתות רוגע ובזמנים אחרים", היא מציינת וממליצה שורת המלצות:
שליטה על כמות ועל אופן העברת המידע לילדים. "כולם זקוקים למידע על המציאות כדי להרגיש עם יתר מוכנות והתארגנות לקראתה. מבוגרים הרבה פעמים משיגים תחושה של וודאות דרך חיבור רציף לערוצי החדשות. ילדים חשופים למידע הזה ולרוב הוא נוטה להציף אותם. על ההורים לדאוג לקבל גישה למידע חדשותי, תוך שימת לב מרבית שלא לחשוף את ילדיהם באופן לא מבוקר לכך, שכן מידע מדוד ומותאם, המתווך על ידי ההורים עצמם עוזרים ביצירת השגת בטחון רגשי אצל הילדים", היא ממליצה.
מתן תוקף לרגשות ותמיכה בערוץ הרגשי. "בתקופות כאלו עולים רגשות עם גוון שלילי, החל מחשש ופחד ועד לחוויה של אין אונים וחוסר ישע. לעתים הורים מרגישים צורך לשנות את המצב הרגשי של ילדיהם ולהביא אותם במהרה לחוף המבטחים של רגשות עם גוון חיובי. יחד עם זאת, ביטחון רגשי משיגים באמצעות מתן תוקף, הכרה ושיום של רגש. אנו כהורים לא צריכים בהכרח לשפר את המצב הרגשי של הילדים אלא להדגיש כי מה שהם מרגישים הוא טבעי ושאנו מחזיקים את הרגש ביחד: 'אני מבינה את הדאגה שלך, טבעי לחשוש, גם אני דואגת לפעמים, חשוב שתרגיש שאתה לא לבד, הנה אני פה איתך, אנחנו ביחד'".
מתן לגיטימציה לבטא מחשבות של דאגה ולתפעל תסריטי פעולה קוגניטיביים.
"ביטחון רגשי ניתן להשיג תוך מתן היתר לילדים לבטא את מגוון המחשבות שלהם ולתת להם מענה מלא. למשל: "ומה אם לא נשמע את האזעקה בלילה?" ההורה יכול לענות: "כשם שכל בוקר אנו מתעוררים מצליל השעון המעורר, כך נתעורר מצליל האזעקה, אנו מיומנים לכך".
לדבריה, חשוב לזכור שלילדים יש יכולת לחשיבה מופשטת, אך עדיין זקוקים לחיבור מוחשי לפעולה ולעשייה בכדי להבין ולחבר בין הידע לבין תחושה של ביטחון. לכן מתרגלים איתם הליכה למרחב המוגן, חוזרים איתם על אפיון צליל האזעקה בשונה מצלילים מתריעים אחרים ומזכירים שתפקיד הצליל הוא לא להבהיל אלא לסמן תחילתה של פעולת הליכה למרחב מוגן.
עוררות תחושת היזימה, השליטה והבחירה. "לצד התמיכה הרגשית והנגשת תסריטי פעולה קוגניטיביים, חשוב מאד להשרות עמדה של מסוגלות ויכולת. ניתן לעורר בילדים עמדה כזו בכך שיחד חושבים על תפקיד ששמור להם: "מה דעתך שאתה זה שתדאג לקחת איתך את הבובה שלך למרחב המוגן?", "את רוצה לסדר איתי את הכיסאות בחדר שיהיה לנו נעים ולהביא משחקים?". מתן תפקיד לילדים מחבר אותם לכוחות, ליכולת ההתמודדות לחוויית היחד, השותפות והשייכות וכך ניתן להגביר את ביטחונם הרגשי.
התרעות פיקוד העורף