סיוון כהן לא חשבה מעולם שהמסיבה ברעים, בה עבדה עם בן זוגה יניב סרודי ז"ל, תהיה הרגע בה תאבד את אהבת חייה. "הוא היה הגבר הכי מיוחד שהכרתי בחיי, יישובניק בן 26, צעיר ויפה פנימית וחיצונית, עזר תמיד לכולן בלי לחשוב על עצמו - ותמיד היה מוקף במאות חברים - מהפנימייה שגדל בה, מהיישוב ובהמשך מהמכינה ומשירותו הצבאי כמפקד. היינו ביחד תשעה חודשים ולא הספקתי להכיר את כל חבריו", ספדה לו, "בהתחלה, הוא היה רגוע מאוד ואמר לי אל תדאגי, אלה רק טילים - זה יעבור, אבל בהמשך כשהבנו שזה רציני אמרתי לו בוא נברח מפה. הוא אמר שהיה מת להישאר עם המאבטחים של המסיבה ולעזור להם לעצור את המחבלים אבל הוא לא רוצה להשאיר אותי לבד. חיפשנו מקום להתחבא ובמקביל הראשונים שיצאו מהמסיבה חזרו פצועים אז התחלנו לעזור להם שם בחמ"ל רפואה. בשלב מסוים, היריות התגברו - עלינו על הרכב וברחנו".
"אספנו זוג מאבטחים שעבדו איתנו והתחבאנו מאחורי הר בין העצים. משום מקום הגיעו עוד שמונה אנשים והתחננו לעזרה, כשאחד מהם כבר סובל מפצעי ירי בידו, יניב ישר אמר בואו, פינינו להם מקום ברכב והם נדחסו איתנו. בשלב הזה חזרנו למסיבה והשוטרים צרחו עלינו, תוך כדי ירי חי, 'למה חזרתם? תברחו מהר'. הוא נלחץ כי הבין שיש לו אחריות על המון אנשים -אז הוא התחיל לנסוע הכי מהר שיכל, כשבדרך פגעו בנו ארבע חוליות מחבלים- ופנינו לכיוון הלא נכון, בסיס רעים", הוסיפה, "בשלב הזה נפצעתי ברגל. צרחתי לו שאני מדממת ואז רק שמתי לב שהוא נפגע בכתף וברגל. למרות זאת, הוא לא הוריד את הרגל מהגז, כשבמקביל כל הדרך מלאה בגופות".
היא הוסיפה: "לא ראיתי אותו כשהוציאו אותי מהבסיס והאמת, שהייתי בטוחה שהוא ייצא מזה, אבל בשני בצהריים הקב"ט הראשי של המסיבה התקשר אלי והודיע לי שהוא מת. שוחררתי מבית החולים ישר להלוויה שלו, ובהמשך גיליתי ששעה לאחר מכן, קברו את בן הזוג של חברה טובה שהיתה גם היא בפסטיבל. הגורל של שתינו נקשר עכשיו, ויניב פשוט הציל אותי. אין רגעים שאני לא נשברת ובוכה, אבל הכאב הפיזי מתגמד לעומת הכאב על האובדן - ואני יודעת שהוא היה רוצה שאהיה חזקה, וכועס אם אשבר, אז אני חיה בשבילו כרגע, כשהנחמה היחידה שלי היא שהיינו צמודים בחודשים האחרונים. הוא אהב אותי כמו שלא אהבו אותי בחיים, הגבר הכי מיוחד שהכרתי ולא דמיינתי שזה יסתיים כך".
התרעות פיקוד העורף