פלישת מחבלי חמאס בשבת ה–7 באוקטובר בדרך לטבח איום, תוך ניצול מחדל חמור וכשל מערכתי, ייכנסו לספרי ההיסטוריה של עם ישראל, אלא שלצד הרע והשפל נחשפים סיפורי העוז והגבורה והם יתפסו מקום של כבוד בתוך אותה היסטוריה כי בנחישותם מנעו אסון גדול הרבה יותר.
"בחלוף דקות בודדות, אני שומע מכיוון הכניסה לישוב יכיני צעקות סמוך לשעה הצהוב שהיה סגור. אני לוקח איתי ארבעה לוחמים של מג"ב, לוקח מאחת הלוחמות את ה-M16 כי הגעתי מהבית עם אקדח ואנחנו מזהים שני רכבים - אחד קורולה והשני טנדר, ומחבלים חמושים מובילים בכוח שתי נשים לכיוון הרכבים ואני מבין שמדובר באירוע חטיפה. בזה הרגע לקחתי את ה–M16 של הלוחמת מאי גרשון מיחידת הסמ"ג ואנחנו מתחילים לנהל קרב מול המחבלים".
"בשלב הזה אני נכנס וסורק את הרכב של המחבלים כשהם עצמם כאמור נכנסו ליישוב יכיני. אני מוציא משם קלצ'ניקוב שהיה תקול ומחסניות, זורק אותם באחד השיחים ומחליט שלמרות הפציעה, בגלל שהיא לא מגבילה את התנועה שלי, אני ממשיך להיאבק במחבלים עד הגעת כוחות התגבור - אחרת המחבלים ישחטו את תושבי יכיני אחד אחר השני".
"זה השלב בעצם שבו הוא נכנס איתי דרך פתח צדדי לישוב יכיני ולא מהשער הראשי. לאחר כניסה לתוך הישוב וסריקה בין החצרות אני מגיע לכביש ומזהה מספר מחבלים מולי. אנחנו מתחילים קרב יריות אני מקבל כדור בברך ימין. הלוחמת מאי אומרת לי "קלימי אנחנו חייבים לחזור לאחור כי אתה פצוע". ראיתי שאנחנו עם תחמושת מצומצמת אבל מנגד הבנתי שאנחנו חייבים להמשיך בלחימה. אני עושה למאי גרשוני הלוחמת הנפלאה ועם קצין נוסף שיחה קצרה, וחושף בפניהם שאנחנו עם כמות מאד מצומצמת של תחמושת ואנחנו חייבים להחזיק לחימה של חצי שעה לפחות עד שיגיע כוח. אנחנו רואים את המחבלים מרחק של כ–150 מטרים מאיתנו. מאי והקצין מבינים את המשימה ואנחנו מתחילים את הקרב הנחוש. כאן אני מזהה אזרח הרוג בין הרכבים ואני מבין שאנחנו בלוחמה חיה".
התרעות פיקוד העורף