בהתייחסותו לנאומו של נסראללה, הוא לא מראה חשש או פחד: ״אני מודה שאני מסרב להתייחס לזה ולתת לזה במה, אני מניח שאראה את הנאום אך מסרב לתת לנסראללה להכתיב את הטון ולהכניס אותנו ללחץ - כי זו המטרה שלו בסופו של דבר. אנחנו ערוכים לכל מה שיהיה, ולמה שיחליטו המנהיגים והממשלה שלנו. בכל מקרה, הצבא ערוך בצורה חזקה מאוד ללחימה ולהתפתחות בצפון - וגם אנחנו, אנשי כיתת הכוננות. אנחנו שומרים על הבית״.
על פינוי התושבים מהקיבוץ, הוא מסביר כי ״אין כיוון לחזרה באופק, אנחנו עוד לא יודעים מה קורה. המצב מאוד מאוד קשה לאזרחים - כולנו עזבנו את החיים המוכרים שלנו. את בית הספר, העבודות, הבית, הקהילה. קשה מאוד לנסות להעתיק את החיים שלנו למקום אחר. למרות התמיכה מהממשלה שמנסה לקדם ולעזור למפונים, אנו עדיין נתקלים בקשיים. אנחנו ההורים צריכים להכיל את הילדים, לתפקד בעצמנו, לדאוג לביטחון שלנו ושל הילדים - כל זה בעוד שגם לנו בעצמנו חסרה הסביבה המוכרת והרגילה.
"כמעט כל היישוב מפונה, אנחנו עם מספר מועט של תושבים שגם מהם אנחנו מפצירים לעזוב. מי שביישוב הם בעיקר כוחות הביטחון, כיתות הכוננות וצוותי החירום. כשהיישוב מפונה - הרבה יותר קל לנו מבחינת החשש לביטחון לתושבים, ויש לנו מרווח פעולה לעבוד בשקט - ממוקדי מטרה ולא לדאוג למסביב.
״אנחנו מודעים לכך שהלחימה תקח הרבה זמן, וניתן לצה״ל כמה זמן שצריך כדי להסיר ולסכל את האיום של חיזבאללה״, הוא מוסיף. ״לאור מה שקרה בדרום, הרבה מהתושבים לא ירצו לחזור אם האיום לא יוסר, אז כך שאין ברירה להישאר במצב הנוכחי כמה זמן שצריך כדי שהצבא יפעל, ושנוכל לחזור למושבה בטוחה יותר״.
מאז תחילת הלחימה, המושבה מטולה חטפה לא מעט ירי פצמ״רים ונ״ט - כולל פגיעות ברכוש: ״אנחנו הכי קרובים לגבול, וממש כמעין מובלעת בתוך לבנון. אנחנו רגילים לשגרת החירום הזו, ויודעים להתמגן יחד עם הכוחות השונים ביישוב שיודעים לטפל בכל איום וגחמה מצד פעילי חיזבאללה - אז כדאי להם לא לנסות אותנו.
"בנוסף, אנו סומכים על המפקדים בצה״ל שידעו לעשות את הדברים בצורה נכונה - ואם צריך הם יכנסו ללבנון וירחיקו את הפעילים שמפריעים לשגרת חיינו. אני מאוד מקווה שכן תהיה פעילות יזומה בתוך לבנון, אך כרגע אנחנו בסיטואציה של שמירה על הקיים כדי לתת לצה״ל לפעול ולנקות את הגבול הדרומי ברצועת עזה. נקווה שגם ננקה את אויבנו מהגבול הצפוני - ונחיה במדינה שקטה ובטוחה הרבה יותר״.