אחרי שעברנו את החודש הראשון של הלוחמה וכבר חשפנו לא מעט סיפורי גבורה לצד סיפורי טראומה שלוו במראות אימה ופחד מטורף, אנחנו מנסים להבין את הנזקים שהותירה אותה שבת נוראית בעיקר בקרב נפשם של הלוחמים שנשאבו לתוך האירוע, הראשונים שהגיעו לזירות קרב ממש כמו לוחמי מג"ב.
כדי להבין את ההשלכות ובכל זאת לצאת מעודדים מאד נוכח הקביעה שהלוחמים לפחות בשלב הזה היו מוכנים להמשיך אפילו לתוך עזה ועסוקים יותר בתהייה "אם היינו עושים דברים אחרת אולי היינו מצילים יותר חיים", זאת חרף העובדה שהם נלחמו מעטים מול רבים לעיתים לוחם אחד מול עשרה מחבלים ויותר ובסיומו של דבר ידם היתה על העליונה.
שוחחנו עם מי שעומדת בראש מערך בריאות הנפש במג"ב וכן עם מי שמייצגת את היחידה בפיקוד דרום של מג"ב מי שהיתה הראשונה שנקלעה לאירוע ולפגישה עם הלוחמים.
רפ"ק דניאלה סולמון, 46, נשואה ואם לשלושה ילדים קצינת בריאות הנפש (קב"ן) הראשית של מג"ב, החלה את דרכה במקצוע בצה"ל במשך שמונה שנים ולאחריהן עברה למשטרה הכחולה ששם שירתה במשך שלוש שנים. בשש השנים האחרונות היא בתפקידה הנוכחי במג"ב כשתחת אחריותה מאות לוחמים וקצינים לרבות מהחטיבה הטקטית, החטיפה לבט"פ, מג"ב דרום ושאר לוחמי החייל.
"בעקרון אני רוצה לספר קצת על תחילת המלחמה. ביום הראשון של המלחמה ברגע שהבנו שזה אירוע שהוא חריג בהיקף שלו, ישבתי עם היועצת הארגונית ועשינו איזשהו מיפוי של יחידות, בעצם צרכים שונים ורמות חשיפה כי הנטייה שלנו כאנשי טיפול הרבה פעמים היא לרוץ ולטפל ופה בגלל גודל האירוע היתה איזה שהיא הבנה שצריך קודם להבין שנייה מה קורה, לתכנן את זה טוב טוב כדי לתת את המענים הנכונים".
"אז בעצם עשינו מיפוי, מה עושים כרגע ממש ברגע הראשון כשברגע הראשון היה ברור לנו שאנחנו עובדים על פי עקרונות מחקריים שעובדים לפיהם בצה"ל ובמשטרה, עקרונות קמ"צ (קרבה, מידיות וציפייה). משמע שאנחנו צריכים להיות הכי קרוב ללוחם לטפל בו שם, הכי מהר להגיע אליו לטיפול והציפייה שלנו להחזיר אותו לתפקוד מלא כמה שיותר מהר. אני לא לוקחת אותו אחורה, אנחנו בעצם מחזקים את הכוחות שלו ומנסים לשמור כמה שיותר על רציפות תפקודית של הלוחם. אלא העקרונות בעצם להתערבות הראשונה".
"אחר כך בהמשך חילקנו את זה לעולמות תוכן. יש לנו עולמות תוכן של שדה הקרב, של סכנת חיים מראות ותכנים מאד קשים של שדה הקרב בתוך לחימה מאד אינטנסיבית, עולם תוכן של אובדן, אנשים שאיבדו בני משפחה בדרום, אם זה חברים וקרובים במסיבה וכן אם חברים לוחמים וכן עולם תוכן אחר קצת שזה החשיפה למראות ותכנים קשים שזה מה שחוו אצלנו החוקרים שפעלו בבסיס שורה. לכל עולם תוכן כזה בנינו לפי פרוטוקולים מסודרים מחקרית ממש חליפת התערבות חליפת חוסן לכל אחד מהצרכים האלה ושם נכנסנו לטיפול ביחידות".
"ברגע הראשוני לוחמים ויחידות לוחמות מגיבים לאירוע למרות העצימות והדואינג באמת שומר על אנשים. ברור לי שאם בעולם המבצעי יכולה להיות רגיעה אחרי האירועים האלו, בעולם הנפש האתגר שלנו לא רק כחייל אלא אפילו כמדינה ההתמודדות היא רק בראשיתה והאירועים רק מתחילים מהיום זה ברור לי. כי השלב הראשוני של ההישרדות עבר ופתאום צפים דברים לכן בכלל אנחנו לא מאבחנים בחודש הראשון יש את ה– AFR שזו תגובת דחק חריפה אבל היא בעצם טבעית. אנחנו מאמינים בכוחות הנפש לשקם את עצמה. אנחנו מדברים על התקופה שבה אנחנו יודעים שזה יכול לצוץ בעוד כחודש חודשיים ובעיקר בנוגע להפרעות מעולם החרדות. פה זה האתגר הגדול שלנו, לבנות תוכנית שהיא גם מותאמת לשלב הראשוני, גם לשלב הביניים וגם בראייה קדימה איך אנחנו משמרים את החוסן, את האיתנות ואת היכולות של האנשים שלנו".
בתוך בריאות הנפש מי שהייתה הראשונה שנאלצה לתת מענה ולהיות שם עבור לוחמי מג"ב היא רפ"ק גילה ליבוביץ אביטבול, קב"נית מג"ב דרום, נשואה ואם לשלושה ילדים.
רפ"ק ליבוביץ' מוסיפה ומסכמת: "אנשים בסופו של דבר תפקדו וחזרו לתפקד גם אחרי האירועים הקשים, לוחמים שגם אחרי פציעה חזרו לזירות כי הם מלאים ברוח, רצון ואמונה בניצחון שלנו, בדרך ובתפקיד שלנו כלוחמי מג"ב. אנחנו גם יוזמים פניות אל כל מי שהיה מעורב באירועים, קיימנו מפגשים בגלל היקף הפעילות והכל כדי למנוע תגובות ונזקים. החבר'ה שלנו נחשפו למראות ואירועים שכל נפש בריאה תתקשה להתמודד איתם וכרגע הם עדיין בלחימה והם ממשיכים לתפקד ואנחנו נגיע גם אחר כך אליהם, וזה בוודאי לא יהיה פשוט. כמויות בלתי נתפסות של גופות, מראות של שדות קרב בתוך ערי מגורים וישובים וזה עדיין לא נכנס לשלב העיבוד אצל הלוחמים ואנחנו נהיה שם ונעשה את מה שצריך".
התרעות פיקוד העורף