“עכשיו כשאבי לא נמצא אני מתעסקת בזה, החל מלענות לטלפונים של אנשים שרוצים לבוא, לדאוג למשפחות המפונים שמגיעות לפה, לדאוג לכל העובדים שמתחזקים את הצימרים וכו’", היא מספרת. "יש גם את כל הניהול וזה דורש המון־המון התעסקות, וכל ההתנהלות הכלכלית, התשלומים, הקבלות וכו’. זה באמת מאתגר וזה אומנם לא מצריך ידע שלא היה לי, אבל זה דורש הרבה זמן והתעסקות”.
מצד שני יש בזה גם הזדמנות, אני כן רואה יכולות וחוזקות שלי שאני מביאה לעסק שבשוטף זה כמעט שלא קורה כי אבי היה מנהל את זה, אז אני חושבת שיש לי מה לתרום ואולי להגדיל את העסק למחוזות נוספים. יש כמה דברים שהפתיעו אותי לטובה. אני גם מגלה בעצמי חוזקות שלא הכרתי בווליום כזה”.
העניינים השתנו בשבת השחורה כשסתיו גויס בצהריים למילואים. “בשבועיים הראשונים העסק היה סגור כי סתיו לא היה ולשני הילדים שלנו גם לא היו מסגרות, מה גם שאחת העובדות שלנו החליטה בגלל ההפגזות לעזוב את האזור”, מספרת עופר. “בהמשך פתחנו את המקום במתכונת מצומצמת כי ראינו את הביקוש של אנשים להתאוורר ולשתות קפה. בחודש הראשון היו לנו יותר הוצאות מהכנסות”.
אחרי שהבינה שייקח זמן עד שסתיו יחזור לעסק, החליטה עופר לתפוס את המושכות ולמלא את התפקיד שלו. “עכשיו אנחנו שלושה אנשים, בני משפחה, עושים מה שסתיו היה עושה", היא אומרת. "גייסתי את דודה שלי לשמור על הילדים בחמש בבוקר כדי שאני אעשה את מה שסתיו היה עושה, ואז מגיעה הסבתא של הילדים לקחת אותם לגן כדי שגם דודה שלי תלך לעבוד. התרגלתי לשגרה הזמנית הזו ואנחנו טיפוסים הישרדותיים. זה מצב הזוי אבל הייתי חייבת לתפוס את העסק כי בלי סתיו הוא קורס”.
לדברי עופר, העסק עכשיו חזר לשגרת החירום המסוימת הזו, והיא, מבחינתה, מחכה לשובו של סתיו לנהל את העניינים. “זה לא קל ולא פשוט אבל זה הבייבי של סתיו ושלי", היא אומרת. "שנינו גם עצמאים במקביל. סתיו עובד גם בשיפוצים ועכשיו מן הסתם זה הוקפא כי הוא במילואים, אז העסק הזה הוא מה שמחזיק אותנו כלכלית והייתי חייבת ללמוד את כל מה שסתיו עשה, עם כל הקושי שכרוך בכך, כדי שהעסק ישרוד”. ד
“גל מייצר תכשיטים, מייבא תכשיטים ומעביר סדנאות ליצירה ועיצוב תכשיטים”, מספרת ענת, המגדירה את עצמה ”אמא של החיילים הבודדים” בהרצליה. היא משקיעה את זמנה בסיוע לחיילים, בעבודתה בבקרים כמנהלת משרד של חוקר שריפות ועתה גם מנהלת, זמנית, את העסק של בנה הביולוגי. “אני מטפלת לגל בתכשיטים, מוכרת, רצה לספק את הסחורה לאנשים, וזה היה די קשה בהתחלה לעמוד באתגר", היא אומרת. "הייתי צריכה ללמוד את העסק כי זה לא התחום שלי, וזה היה קשה כי גל לא כל הזמן זמין בטלפון כדי להדריך אותי, אז בין לבין הייתי שואלת אותו שאלות וכשהוא היה יכול הוא היה עונה. אבל לאט־ לאט הצלחתי איכשהו להשתלט על העניין”.
הכניסה של ענת לעסק של בנה לא הייתה חלקה, וגם לא מיידית, אבל הידיעה שבנה, הנמצא במארבים ובקרבות, רגוע לגבי העסק שלו – שווה לה הכל. “בשבת השחורה בשעה 10:30 בבוקר גל כבר לקח את התיק ויצא למלחמה", היא אומרת. "בהתחלה לא התעסקתי עם העסק כי הראש שלי היה במקום אחר, בדאגה ובפחד, אבל כשכבר התחלנו לחיות בתוך המלחמה, לחזור לשגרת חיים בצל המלחמה הזו, הרגשתי שגל מתבאס שנעצר לו הכל כי הוא בדיוק נכנס לשיפוץ של הסדנה והיה באמצע תהליך של שדרוג העסק – והכל נעמד.
הוא אמר לי שכל הסחורה שלו תקועה ושהוא לא עושה כלום וזה כואב לו. אז הבן הגדול שלי, שנמצא בחל”ת, הציע שנעזור יחד לגל. הוא והכלה שלי תפסו את המושכות ואנחנו עכשיו שלושתנו נרתמים למשימה. קיבלתי החלטה שאני עוזרת לו, הקמתי גם דוכן בבית חיל האוויר, באישור, ומכרתי את התכשיטים של גל, וזה היה מדהים. עשינו סכום מטורף של כסף וגל היה בשוק, בהלם. אנשים נרתמו, פרגנו, קנו, וראיתי שזה הולך יפה אז התחלתי לשווק יותר בפייסבוק וברשתות את התכשיטים שלו, התחלתי לקבל הזמנות ולעבוד”.
“מצאנו את עצמנו בלי פרנסה ובלי עבודה וכך נולד ’בוטיקניק’ כסוג של עסק זמני שנועד לתת מענה למצב הקיים. אבל הזמני הפך לקבוע. בהתחלה ’בוטיקניק’ היה עסק של שנינו, גדלנו והתפתחנו והייתי עד 2021 בעסק. בשלב מסוים, כשהבנו שהקורונה עדיין לא נגמרת, החלטנו שאנחנו צריכים הכנסה נוספת אז חזרתי לעבוד בהוראה ויוסי מנהל מאז את ’בוטיקניק’ לבד. אני התנתקתי לחלוטין מהעסק כי הייתי עסוקה בהוראה. זה גם נורא קשה לערבב זוגיות ועסקים בלי קשר”.
ב־7 באוקטובר יוסי גויס בצו 8 למלחמה. מי שנאלצה לתפוס את המושכות בעסק היא שיר, שמג’נגלת בין משרתה כמורה, הטיפול בילדים ואחזקה שוטפת של "בוטיקניק". “בשבוע הראשון למלחמה העסק נסגר והיה סגור כמעט חודש, חיכינו לראות מה יהיה כי הייתה אי־ודאות מוחלטת”, היא אומרת. “בחודש זה עשינו העברה לכל שיחות הטלפון של העסק אליי, וכמורה, בחודש הראשון עבדנו דרך הזום אז שילבתי בין ההוראה בזום, השיחות שקיבלנו לעסק מלקוחות וארבעה ילדים בבית.
גם כל מה שהיה בעסק הוצאנו כתרומות לחולים ולחיילים כדי להעלות את המורל בעורף ובחזית. כשראינו שהמלחמה לא הולכת להסתיים בקרוב, הבנו שעדיף לפתוח עם צוות העובדים המצומצם שהיה אז ולהניע את זה”.
שיר מבקשת לציין את התרגשותה מהתמיכה של הלקוחות ביוסי, בה ובעסק: “מי שיודע שיוסי במילואים דואג להגיע לרכוש, לפרגן ולתמוך בנו, וזה משהו שמחמם את הלב. תחשוב שהיינו במצב של חודש בלי עבודה, בלי פרנסה ועסק סגור, כשיש לנו ארבעה ילדים פה בבית. למרות המצב אנחנו כן מצליחים להרים את הראש מעל המים ויש תמיכה של הלקוחות שלנו ואנחנו מצליחים לתפעל את זה למרות שזה לא קל ולא פשוט, אבל ברור שהעסק מחכה ליוסי כשהוא יחזור”.
התרעות פיקוד העורף