יצחק בונצל, ששכל את בנו עמית ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה, התראיין הבוקר (רביעי) ב-103FM, וסיפר על הימים הקשים שעוברים עליו ועל משפחתו. "מנסים לנשום, קשה מאוד", ציין.
עוד הוסיף: "אי אפשר לתאר במילים את הקושי להתמודד עם המצב החדש הזה שאתה יודע שלא ניתן לשנות את הגזרה, ושאין סיכוי שנוכל להחזיר את עמית הביתה. ראינו שחטיבת הצנחנים יוצאת להתרעננות מתוך עזה, ועמית שלנו נותר מאחור. אני לא חושב שנעמוד בסיטואציה של לבוא לשם, אתה מחכה שעמית יבוא מולך. זה בוקר שמח מבחינתנו שחייליו של עמית וחבריו חזרו בשלום לארץ, אבל אחד נותר מאחור וזה לא פשוט".
הוא סיפר בכאב: "אין מה לפתוח טלוויזיה, לא פתחתי מאז. אני עוקב יותר על ה'הותר לפרסום' החדש, אני מרגיש מה הם חווים באותו רגע. אני רואה את אותו אירוע של הדפיקה בדלת אצל אותם אנשים מדהימים שחרב עליהם עולמם. נוצר קשר בין המשפחות השכולות לא ממקום פוליטי, היות ואנחנו עושים הכל כדי שהלחימה לא תיעצר והלחימה תושלם כדי שמות בנינו לא יהיה לשווא. אנחנו עוסקים בכל דרך אפשרית בכך שהלחימה תושלם".
"זה לא נקרא להתעורר כי לא באמת ישנת. זו לא השינה שאנחנו מכירים. כל הגוף במערבולת, בסיטואציה שאתה לא מכיר. קשה לתאר את התחושות, אין לי מילים, אין לי איך להגדיר את מה שאנחנו חווים. אין מפלט. זה לא דומה למצב בו קברת הורים, ותמיד כואב לך ואתה מתגעגע. יש פה אירוע שאני לא יודע להסביר, ציין.
הוא סיפר על הביקורים שערך אצל משפחות שכולות אחרות, וכאלה שילדיהן נפצעו במלחמה באורח קשה: מהרגע שסיימנו את הטקס בהר הרצל, נסענו קודם כל לנחם משפחות של נופלים שאנו לא מכירים, כדי גם להתחזק וגם לחזק. ביום שישי התחלנו מסע, אנחנו עוברים במחלקות שיקום בבתי החולים.
אתה עובר חדר חדר עם הורים ששבורים בצדק, יושבים מול ילד יפה תואר שאין לו רגל או שהוא שרוף, הרמנו והקמנו אותם. אמרתי להם 'לא יהיה עתיד מעמית, לא תהיה חתונה, אתם צריכים להבין את גודל הנס שקרה לכם'. הם פתאום מבינים את הנס בזה שיש להם ילד חי, נושם ומדבר".
התרעות פיקוד העורף