"כבר כמה פעמים נסעתי להתנדב בקיבוץ גבולות בנגב המערבי. קטפנו אשכוליות ותפוזים", מספר אבבה קאסה, 60, מאשדוד, שעלה בגיל 30 מאתיופיה, ועבד בארץ בדואר וגם סייע לאשתו בייבוא תבלינים מאתיופיה וקמח טף. "קודם כל, חקלאות היא לא דבר חדש בשבילי", הוא אומר. "באתיופיה עסקתי בהדרכה של חקלאים. הייתי אחראי על 4,000 עובדים שעסקו בחקלאות. אני וכל המתנדבים ממש נהנינו בהתנדבות. הרגשתי מאוד טוב, קודם כל כי אני עוזר למדינה שלנו. הילדים שלנו במלחמה, ואנחנו עוזרים במה שאנחנו יכולים. כמו כן, ההתנדבות גם עושה לנו תחושה טובה, שאנחנו עושים דברים שאנחנו כל כך אוהבים. גם החקלאי שהגענו אליו היה ממש מבסוט, אמר שאין כמו המתנדבים שלנו. ביום אחד מילאנו 92 ארגזים, כולם היו בהלם. בעל הבית בא, ראה את זה והיה מאוד שמח".
"אפשר להגיד שמגיל אפס הייתי מחובר לחקלאות", אומר יהודה ברקה, 58, אב בית בבית ספר, שעלה מאתיופיה בגיל 18. "גדלתי בחקלאות, גידלנו באתיופיה המון דברים, את כל הדברים לצרכים שלנו גידלנו. לכן גם לעדה האתיופית היה קל להתנדב בחקלאות, כי היא מכירה את זה. הם לא הלכו כדי לעשות סלפי, אלא כדי באמת לעשות את העבודה. מעל 10 אלף איש מהעדה כבר התנדבו. יצא לי לקטוף תות שדה בחדרה ואני מתכוון לצאת להתנדב עוד".
לפני כשבועיים התקיימה ועידת ישראל לחקלאות. "המתנדבים שלנו קיבלו, כאמור, פידבקים נהדרים מהחקלאים, מהשטח, מפני שהם ממש אנשי מקצוע", מספר יברקן. "בוועידה הזמינו אותי כאורח כבוד, והגיעו גם נציגים מהמתנדבים. אחד החקלאים אמר שהוא כולו צמרמורת מאיך שהם מצילים אותו. מישהי אחרת אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא מבינה מה זה עם ישראל חי".
"הגיעו אלינו עדויות מכל הארץ על הספקים גבוהים ועל מוטיבציה יוצאת מגדר הרגיל שגילו אחינו האתיופים כמתנדבים בחקלאות בכל רחבי הארץ", מציין מוסקוביץ'. "מסתבר שמדינת ישראל פספסה את הכישורים החקלאיים ואת היכולות המיוחדות של בני העדה בזמן קליטתם בישראל. בזמן שחקלאים זועקים לסיוע, הם נאלצים לעבוד עם מעט מתנדבים, שאינם בעלי הכשרה מקצועית ולכן עבודתם אטית יותר. אנו מבינים שהפתרון נמצא ממש כאן. זה הזמן לעודד עבודה עברית ולצמצם את התלות שלנו בעובדים זרים. לאחר הוועידה נפגשנו עם גדי יברקן, שארגן אלפי מתנדבים בכל הארץ, וגיבשנו תוכנית פעולה כהמשך הירתמות בני העדה האתיופית להצלת החקלאות ושילובם בענף".
התרעות פיקוד העורף