כשנטלי סננדג'י, יהודייה אמריקאית, הגיעה לביקור בישראל שבמהלכו גם יצאה לרקוד במסיבת נובה, היא לא שיערה לעצמה שבעקבות הבילוי הזה היא תעסוק לפרנסתה בהסברה ובמאבק באנטישמיות בעולם. "יש מלא אנשים ברחבי העולם, במיוחד מהדור החדש, שפשוט לא מבינים את המצב, לא מבינים מה קרה. כשהם יוצאים לרחובות ואומרים From the river to the sea, הם לא באמת מבינים על מה הם מדברים. הבעיה היא שחמאס מאוד טובים במניפולציות, ואנחנו צריכים להילחם נגד זה", היא אומרת לאחר שחזרה ארצה במטרה לפגוש את מי שהציל אותה בעת מנוסתה מהמחבלים.
בזמן שהיא מנסה להימלט, קיבלה סננדג'י שיחת טלפון מאמה שבארצות הברית. "בתור ישראלית, אמא שלי תמיד הייתה מכורה לחדשות", היא מספרת. "היא התקשרה אליי בסביבות 8:00 בבוקר. בזמן שהיא התקשרה הייתה שנייה שלא היו בה יריות, אז עניתי והרגעתי אותה. אמרתי לה שהייתי במסיבה אחרת ושאני במקום בטוח, בדרך הביתה. ואז התחילו שוב יריות ורקטות, אנשים התחילו לצעוק, אמרתי לה שאין קליטה ושאתקשר יותר מאוחר. תוך כדי ריצה הצלחתי לצלם רק כמה תמונות, כי הייתי עסוקה בהימלטות. ראיתי את הסרטונים של חבר'ה שצילמו תוך שהם רצים ואמרתי איך הם הצליחו גם לרוץ וגם לצלם סרטונים. טוב שיש את הסרטונים האלה, שאנשים יראו מה קרה".
אחרי ארבע שעות של ריצה, כשעתיים לפני מושב פטיש, סננדג'י התיישבה עם חבריה מתחת לעץ כדי לנשום לשנייה, ו"אז ראינו טנדר לבן שפתאום הגיע משום מקום", היא משחזרת. "ישר חשבנו שזה מחבל, הסתכלנו אחד על השני, אמרנו שזה הסוף שלנו, ואז הטנדר ממש התקרב והבנו שזה לא מחבל, אלא אדם מפטיש שבא להציל אותנו. הוא אמר ששמע חדשות, לא חשב פעמיים, פשוט לקח את הטנדר שלו והתחיל לנסוע כדי להציל חיים של אחרים. עלינו על הטנדר שלו והוא לקח אותנו למושב. כשירדנו, הוא ישר הסתובב וחזר כדי להציל עוד אנשים. לקח לנו כחודשיים אחרי המסיבה להבין מי זה האדם הזה. הצלחנו לאתר את שמו, משה סעתי, ועכשיו בביקורי בארץ פגשתי אותו פנים מול פנים על מנת להודות לו. אם הוא לא היה מוצא אותנו באותה שבת, אני לא חושבת שהיינו יוצאים בשלום. זה היה או מזל או שאלוהים שמר עליי. ראיתי את הסרט התיעודי NOVA# (בבימויו של דן פאר - א"ש), וזיהיתי שהייתי באותה שעה ובאותו מקום איפה שחבר'ה רבים רצו ולא יצאו מכך בשלום".
ימים ספורים לאחר מכן, סננדג'י הייתה כבר בחזרה בארצות הברית, "ואז התחלתי להתראיין בעיתונות, במהדורות חדשות שונות", היא מספרת. "הייתי עושה בין ארבעה לשישה ראיונות ביום. הרגשתי שזה באמת חשוב. לעומת אחרים, אני יצאתי משם יחסית בשלום נפשית ופיזית. היו ניצולים ששבועיים לא יכלו לצאת מהחדר ולדבר. אני באותם הרגעים כאמור 'התנתקתי', זה כנראה מה שהגן עליי, וכשחולצתי משם מצבי היה יותר טוב משל רוב האנשים. לכן אמרתי שחשוב לי להיות הקול של מי שלא יכולים לדבר ולהסביר לעולם מה קרה".
בעקבות הראיונות בתקשורת האמריקאית, מספרת סננדג'י, היא קיבלה פנייה מתנועת CAM - התנועה למאבק באנטישמיות, שנוסדה בשנת 2019 והפכה מאז הקמתה לקול מוביל במאבק הבינלאומי באנטישמיות. התנועה מטפחת בריתות, יוזמות וקשרים עם קובעי מדיניות ברמה הגלובלית, הלאומית והמקומית. עם פרוץ המלחמה הקימה התנועה קרן חירום לסיוע לקהילות שנפגעו מאירועי הטבח, שגייסה כבר למעלה ממיליון דולר למטרות קהילתיות שונות: "התקשרו אליי מהתנועה ושאלו אם אני רוצה להצטרף אליהם לוושינגטון כדי לדבר עם סנאטורים ולספר להם את הסיפור שלי. אמרתי שכן, שזה מאוד חשוב לי. דיברנו שם עם הרבה סנאטורים, ובמקביל המשכתי להתראיין לכלי תקשורת. ואז סשה רויטמן־דרטווה, מנכ"ל תנועת CAM, שאל אותי מה אני עושה ביומיום שלי. עניתי לו שעדיין לא חזרתי לעבודה שלי. הוא שאל אם היה מעניין אותי להתחיל לעבוד בהסברה, מה שבעצם כבר התחלתי לעשות. שמחתי להצטרף אליהם. בתור בת לישראלית שגדלה בארצות הברית, תמיד הייתי מאוד ציונית, מגיל מאוד קטן אהבתי את הארץ, רציתי לשפר את העברית שלי. הצטרפתי אליהם, ובין השאר סיפרתי לאחרונה את סיפורי בכנס ראשי ערים אירופיות שהתקיים בגרמניה".
התרעות פיקוד העורף