מדינת ישראל, שגם בימים שטרום המלחמה הנוכחית חוותה על בשרה לא מעט אירועים ותקופות של מתח, מחזיקה בלא מעט גופים ונכסים אנושיים שיודעים לתת מענה בזמן אמת גם לקשים שבמקרים. ועדיין, אירועי 7 באוקטובר 2023 הפכו רבים מהם לכאלו הזקוקים בעצמם לסיוע מסוג כזה או אחר. כמה מהם מצאו בחודשים האחרונים שותפה עוצמתית ומפתיעה, בדמותה של קבוצת בזן.
קבוצת בזן, מפעלי בתי הזיקוק וכרמל אולפינים היושבים במפרץ חיפה, הינה אחת מהחברות המשמעותיות בתעשייה הישראלית, בתחום האנרגיה ובכלל. בזן התגייסה מאז פרוץ המלחמה בשלוש חזיתות עיקריות - שמירה על הרציפות האנרגטית במשק, אספקת מוצרי גלם לכ־320 מפעלים בתחום הפלסטיקה, ותמיכה משמעותית בעורף הישראלי.
עם פרוץ המלחמה הגדילה הקבוצה את תקציב התרומות ל־30 מיליון שקלים, והיא פועלת מהיום הראשון בסיוע רחב היקף במספר תחומים: סיוע מיידי בתמיכה בחיילי צה"ל, סיוע בפינוי תושבים ותמיכה בעמותות המתמחות בטיפול נפשי. הפעילות נעשית בשיתוף ועדי העובדים, והקבוצה מעודדת התנדבות עובדים בנושאים שונים בכל חלקי המדינה.
הגופים שקיבלו מענה מהחברה בימיה הראשונים של המלחמה הופתעו והרגישו שמקור אנרגיה חדש ומשמעותי נוסף להם. שוחחנו עם כמה מהארגונים שחשים, אולי, שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה.
בארגון העריכו באותם הרגעים את המחסור התקציבי במיליונים, והחלו לשגר בקשות עזרה לכל הכיוונים, אבל דבר לא הכין את ויסנשטרן, כך הוא מספר, לאותו הטלפון שבו התבשר שבזן החליטה להעביר לארגון תרומה של מיליון שקלים: "מעבר לכסף עצמו, שאפשר לי מיד להזמין עוד ציוד ועוד 150 שכפ"צים וקסדות, הייתה בשיחה הזאת נתינת כוח משמעותית. יש סיפור מפורסם על רבי עקיבא, שאמר לתלמידיו על אשתו 'שלי ושלכם - שלה הוא', על התמיכה שלה שאפשרה לו להפוך לרבי עקיבא. אז ככה אני הרגשתי לגבי בזן - שהעשייה שלי עכשיו, היא בעצם שלהם. אי אפשר לקחת את זה מהם".
ויסנשטרן מספר על מצבה הלא פשוט של זק"א לפני המלחמה, והתחושה שעבודת הקודש שהארגון עושה לא באמת מקבלת הכרה: "מהבחינה הזאת, אני חוויתי את בזן כחיבוק של ממש. זה היה מעבר לתרומה הכספית, זה היה רגע שבו הרגשתי פתאום שמישהו רואה אותנו. מישהו שמסתכל עלינו ויודע מה אנחנו עושים - ועצם הדבר הזה נותן כל כך הרבה כוח להמשך. כקהילה עסקית הם הראשונים שהתייצבו לצדנו בכזה כוח משמעותי. הם קיבלו החלטה מיידית, בלי להתמהמה ולדון ולחשוב, פשוט הריצו את ההחלטה והביעו אמון. בשבילי זה היה משהו שהפר את תחושת הלבד, ונתן לנו את הכוח לעשות ולרצות להמשיך לעשות גם הלאה".
"זה קשה לדמיין, אבל העיר פשוט נסגרה", היא משחזרת. "אין חנויות, אין בנקים, אין מוסדות חינוך כמובן. כך שאנשים, ולאו דווקא ממשפחות רווחה, מצאו את עצמם במצבים של חוסר אונים. יכול להיות שיש להם יכולת כלכלית, אבל אין להם שום אפשרות לעשות איתה משהו. אין איפה לקנות שום דבר, אין בנקים להוציא כסף, כלום".
במצב הזה ניסתה העירייה לתת מענה לשלל צרכים של התושבים. "חילקנו 3,000 ארוחות חמות ביום", היא מספרת. "לנשות מילואימניקים שהיו תקועות בבית עם ילדים קטנים, לקשישים שנעזבו על ידי המטפלים שלהם שברחו מהארץ ועוד. אנשים שלא הייתה להם האפשרות לצאת מהבית ולקנות מצרכים. גם לילדים חילקנו ערכות צביעה ומשחקים, הבאנו חוגים ללובי של הבניינים כדי שילדים שלא יצאו מהבית שבועות - יוכלו להתאוורר ל־40 דקות. הרגשנו כמו עיר רפאים". הצורך של הילדים, המשפחות והקשישים היה מיידי, מספרת ביטון, אבל הסיוע הממשלתי לא הגיע עדיין בשלב זה.
"זה היה רגע שבו בזן, לצד גופים פילנתרופיים נוספים, עשה עבורנו משהו שהיינו זקוקים לו כל כך. הייתה להם הערנות והיכולת לבוא ולשאול מה הצורך, ולתת מענה שהוא מעכשיו לעכשיו", היא אומרת. "ככה, למשל, יכולנו לבוא אליהם עם בעיה של משפחות שבהן מישהו מבני הבית הוא בעל צרכים מיוחדים, והמשפחה זקוקה לפינוי מהעיר. מדובר כאמור על משפחות עם צרכים מיוחדים, משפחות ללא ממ"ד. בזן סייעו לנו עם זה באופן דרמטי ואפשרו לנו לתת מענה במהירות שבה היינו צריכים אותו. המדינה עוד הייתה בשוק בשלב הזה, לקח לה זמן להיכנס מתחת לאלונקה. אבל בזן אפשרו לנו להוציא את המשפחות האלה לבתי מלון ולדאוג לרווחתן".
נוסף על התמיכה הכספית והמענה המהיר, ביטון מזכירה שוב ושוב את העובדה שראשי החברה הגיעו לעיר לביקור סולידריות: "עצם העובדה שיו"ר דירקטוריון בזן, משה קפלינסקי, הגיע לפה עם הצוות שלו - רק לעצם ההגעה הייתה חשיבות. הם באו להיפגש עם ראש העיר והמנכ"ל, עשו סיבוב כדי לראות הכל, את הפגיעות, את העיר השוממה. הם הגיעו אלינו לחמ"ל וראו מה אנחנו עושים, איך אנחנו מחלקים את האוכל ומה אנחנו צריכים. זו הפגנת סולידריות שקשה להפחית מהחשיבות שלה".
הסולידריות הזאת, היא מעידה, נשמרת גם ביומיום: "כשמנהלת מבזן מתקשרת אליי ואומרת לי 'תחזיקו מעמד', כשיש אצלנו אזעקות, וזה בזמן שאני יודעת שהיא גרה בתל אביב וגם אצלה יש אזעקות, יש בזה משהו מחזק נורא. תחושה אמיתית של חיבור וסולידריות, ואי אפשר להמעיט בערכה".
ברגעים האלו, שבהם ניסה הארגון להתארגן באופן המיטבי ביותר, הגיעה אליו פנייה מפתיעה - מבזן. "לא הכרנו לפני", מספרת שפרוט, "אבל יו"ר בזן ביקש להכיר אותנו בישיבת זום וכך עשינו, וכבר במהלך אותה פגישה הוא הציע לנו תרומה נדיבה ממש לצורכי הטיפול בנפגעי האסון. כמובן שהתרומה הזאת שיפרה לאין ערוך את היכולות שלנו. הצלחנו להגדיל את מספר המטפלים שלנו מ־100 ל־300, בלי להתפשר על האיכות שלהם", מפרטת שפרוט. "הם כולם מטפלים מנוסים וברמה גבוהה - לא הורדנו את הסטנדרט. מספר המטופלים שלנו עלה, בהתאם, מ־300 ל־1,300, כשאנחנו מצליחים לאפשר מענה גם למעגלים רחוקים יותר של נפגעים, שבחלק מהמקרים פשוט נופלים בין הכיסאות, כיוון שהם לא נפגעים ישירים ולא מקבלים מיד סיוע מהמדינה".
התרעות פיקוד העורף