"נלחמנו ביחד בעזה ועכשיו אנחנו כאן ביחד בשיקום, נוצרו כאן חברויות לכל החיים, יש כאן שותפות גורל ואחדות המטרה", סיפר אחד מהם על רקע מכתבי ברכה חמים, שנשלחו אליו מאנשים שכלל אינו מכיר.
בבית החולים השיקומי החדש, שעד המלחמה שימש כבניין שיקום המבוגר, הפכה "המרפסת" שבקומה העליונה, למוקד של מפגשים, על רקע מוסיקה וכיבוד בשפע. "לעיתים גם עושים כאן 'על האש' בערב, אנחנו מוקפים בבני משפחה וגם חברים שמגיעים בעת החופשה הקצרה מהלחימה ברצועת עזה ומרעיפים עלינו המון אהבה", סיפר אחד מהם – "אנחנו לא רוצים לעזוב, יש כאן את האווירה המיוחדת של שותפות גורל וביחד".
במרכז השיקום הוותיק, הסמוך אליו, הפך הלובי למוקד של מופעי תרבות ומוסיקה ואף הוקמה בימת מופעים, כאשר אומנים מגיעים בתדירות גבוהה. "בערב זה מזכיר את הזאפה והברבי ואפילו בר ברחוב דיזנגוף. שומרים על מורל גבוה", סיפר אחד מהחיילים המאושפזים – "אני מרגיש כמו בתל אביב".
חייל נוסף, העובר תהליך שיקום, הציג בגאווה תליון תלוי על צווארו והסביר: "זה רסיס שהוצא בניתוח מהיד שלי ותמיד הוא ישאר איתי. אני ביחידה ששינתה את הנוף בעזה".
חייל מילואים, כבן 38, שהצליח להגיע לארץ מהודו לאחר פרוץ המלחמה ונפצע בעת שנלחם ברצועת עזה, סיפר כאשר הוא יושב על כיסא גלגלים: "אני עובר תהליך שיקום שצפוי להיות ארוך ומקווה לשוב ללכת בכוחות עצמי על הרגליים". אשתו שהייתה לצידו עודדה אותו בביטחון: "עוד תקום כמו גדול".
"הצלחנו לווסת עובדים ובשבועות הראשונים של המלחמה, כשלא היו לימודים, פתחנו בשיתוף עם עיריית רמת גן כיתות לימוד וגנים לילדי העובדים", הוא מציין עוד ומדגיש: "המשכנו כל הזמן ואנו ממשיכים במתן שגרת הטיפולים השוטפים שנקבעה עוד בטרם המלחמה וזאת, על מנת לאפשר לאזרחי ישראל גם בעת הזו טיפול רפואי מיטבי, כפי שהם ראויים לו. היה חשוב לנו לשמור על שגרה גם בעת מלחמה".
המרכז הרפואי שיבא, מאז הקמתו בשנת 1948, ידוע כמרכז מוביל לשיקום פצועי מלחמה וגם במלחמה הזו, כפי שקרה במלחמות קודמות, הפך המתחם הענק, שכבר זכה לכינוי "עיר הבריאות", לסוג של בסיס צבאי.
התרעות פיקוד העורף