על אף שהיא אינה נחשבת כשפה רשמית, לשפה הערבית מעמד מיוחד בישראל, בהתאם לחוק יסוד, על רקע העובדה שבמדינת ישראל גרים יהודים וערבים. בשל כך, בישראל ישנו ביקוש מתמיד ללימודי השפה הערבית, בין אם במסגרות חינוכיות ממוסדות (בתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות), בין אם בבתי ספר פרטיים ובין אם בעמותות שחרטו על דגלן ללמד את השפה, הספרותית והמדוברת. עם זאת, בעקבות מאורעות 7 באוקטובר, מדווחים מוסדות רבים ללימוד ערבית על עלייה דרסטית במספר הישראלים שמעוניינים להתחיל ללמוד את השפה ועקרונותיה, כל אחד מסיבותיו שלו.
“אין ספק שאנחנו רואים עלייה בכמות התלמידים שנרשמו, ואם עד 7 באוקטובר היו נרשמים 50 אנשים בממוצע בכל יום לאתר שלנו, אז מ־7 באוקטובר ועד עכשיו נרשמים 100־150 איש ביום”, מציין גלעד סוויט, המייסד והמנהל המקצועי של “מדרסה”, ארגון חברתי, חינוכי וטכנולוגי, בית ספר מקוון חינמי ללימוד השפה הערבית, המלמד נכון לעתה כ־150 אלף משתמשים בממוצע. “המלחמה הגבירה מוטיבציות שהיו קיימות עוד לפני המלחמה. הרעיון של ללמוד ערבית הוא כבר מזמן לא טרנד חולף, אלא מדובר בהבנה שלגור בארץ מבלי לדעת ערבית זו חוויה מנותקת מהסביבה שבה אנחנו חיים, זה הרצון לדעת מה קורה סביבנו, בין אם מסיבות ביטחוניות ובטיחותיות, בין אם מתוך פחד, ובין אם מתוך רצון להתחבר ולפתח קשרים אנושיים ועסקיים, ולהתחבר למורשת אישית והיסטורית. אלו מוטיבציות שקיבלו בוסט במלחמה”.
“תמיד יש ביקוש ללימודי ערבית, אבל בשלושת החודשים האחרונים זה משהו חוצה נורמה”, מסבירה מור שפירא, מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן וחוקרת במכון “ממרי” לתקשורת המזרח התיכון. “הסיבה הראשונה והבולטת לכך היא שאנחנו במלחמה. זה לא שאנחנו מדינה שאין בה מבצעים, ולא באמת צריך לשכנע אנשים ללמוד ערבית, אבל מאז 7 באוקטובר הרבה אנשים התפכחו ורוצים ללמוד את השפה ואת התרבות הערבית כדי להבין טוב יותר את המנטליות הים תיכונית של 'האויב’ או ‘השכן’. אתה מבין שלא הכל שחור או לבן, לא כל המוסלמים שונאים אותנו, וכדי להבין יותר טוב את המצב אתה צריך ללמוד את השפה שהיא המארג העיקרי המחבר את רובדי התרבות במזרח התיכון. לא מעט מהסטודנטים שלי נלחמים בעזה והם לפעמים שולחים לי בוואטסאפ כל מיני ספרים או גרפיטי שהם מנסים להבין את פירושם. אז אתה מבין את החשיבות כי זה יעזור לך להכיר יותר טוב את השטח. השפה היא מעין כלי נשק עבורם בשטח”.
שפירא מציינת כי בעקבות המלחמה כמות הנרשמים לקורס שלה עלתה משמעותית: “בגלל שאני מלמדת ערבית מדוברת למתקדמים, שזה לא קל, אז משישה תלמידים בתחילת הסמסטר, אנחנו עומדים עכשיו על 40 תלמידים, וזה רק עולה. אנשים מבינים שהתיווך היחיד הטוב בינם לבין הערבים היא השפה, וכשאתה מדבר איתם בשפה שלהם – הם מכבדים אותך. לפני שיעור אני מכינה דברים אקוטיים מאותו יום, למשל השבוע הראיתי להם סרטון שאל־ג’זירה פרסם של נועה ארגמני ושני הנרצחים איתי סבירסקי ויוסי שרעבי ז”ל, וניתחנו את ההסברה של הערוץ. ככה הסטודנטים מבינים את החשיבות ואיך לקרוא את הדברים. אני מאמינה שהגל הזה רק ילך יגדל כי אנשים מבינים שהשפה הזו היא חלק בלתי נפרד מהמציאות. יש סטודנטים שרוצים ללמוד כדי ‘להכיר את האויב’ ויש כאלה שרוצים ללמוד כדי להתחבר איתו. זה לא באמת משנה מה הסיבה, כי ברגע שהם מתחילים ללמוד הם מבינים את הנושא על שלל המורכבויות שלו וזה משנה את התפיסה ולפעמים גם את הסיבות שגרמו להם ללמוד את השפה”.
בלנדר (Blend.ar) הוא ארגון המטפח קשרים משמעותיים וברי־קיימא בין יהודים לערבים באמצעות שיטה חדשנית ללימוד שפה ותרבות ערבית. חן קופרמן, המייסד, המנהל המקצועי והמנכ”ל, שהקים את הארגון ב־2020, מעיד כי מאז 7 באוקטובר חלה עלייה של מעל 100% בכמות הסטודנטים שנרשמו ללימודים: “התחום במגמת עלייה לאורך השנים, בייחוד בעידן הרשתות החברתיות. יש לנו אולפן פיזי בשכונות ערביות בחיפה ובאבו גוש. זה כולל התערות בקהילה מתוך הבנה שאתה צריך להבין ולהכיר את התרבות לעומק. לא רק את השפה אלא המכלול מורכב הרבה יותר. נרשמו אצלנו גם הרבה מילואימניקים שמשרתים בעזה כרגע ורוצים ללמוד את השפה ובכלל, אנשים מבינים את החשיבות של לימוד השפה”.
לדברי קופרמן, המלחמה אילצה אותו להתאים את הפורמט למצב: “המצב הקשה על מתן קורסים פיזיים כי יש לי מורים יהודים במילואים ומורות ערביות שחששו לצאת מהקהילה שלהן, אז בהתחלה רוב הקורסים היו בזום, אבל בדצמבר חזרנו לשיעורים פיזיים. טכנית אנחנו בבית ספר אומנם מלמדים ערבית, אבל שמים דגש על הכרת התרבות, מה שמעבר למילים, איך לייצר אינטראקציות משמעותיות עם ערבים - וגם מתרגלים עם ערבים".
יוסי “עאדל” (יוסי דניאל), מורה לערבית, בוגר חיל המודיעין ומערכת הביטחון, מייסד פרויקט מד’אפה ללימוד ערבית מדוברת (ארגונים, קבוצות ויחידים), מצביע גם הוא על עלייה משמעותית של 50% בביקוש של מספר הפונים ללימוד השפה המדוברת, בעיקר בתוכנית האישית של אחד על אחד: "יש המון סיבות לכך: חבר’ה שצריכים את השפה בהיבט הביטחוני וחלק שצריכים את השפה בשביל עסקים, אבל תמיד צריך לדעת שכשאתה לומד שפה אתה לומד עם ותרבות. 7 באוקטובר גרם לשתי תופעות בלימוד השפה: האחת – אנשים רוצים ללמוד את השפה כגשר לשלום, והשנייה – אנשים שרוצים ללמוד את השפה כי זו שפת האויב. לדעתי, קודם כל אתה צריך ללמוד את השפה ככלי פרקטי כי השכנים שלך מדברים ערבית".
"במסגרת הלקחים של 7 באוקטובר חובה להנחיל את השפה הערבית עוד מכיתות בית ספר יסודי. מאז 7 באוקטובר אני חווה עלייה אצל המון חבר’ה צעירים לפני הגיוס לצבא שרוצים ללמוד את השפה כדי לרכוש כלים שהצבא לא ייתן להם. אחרי 7 באוקטובר הם הבינו כמה הם חיים בתוך בועה ומנותקים תרבותית. יש גם מבוגרים שרוצים ללמוד כדי להבין את השפה וגם כי הם רואים בכך תקווה שאחרי המלחמה יהיה פה דו־קיום ואז השפה הזו הכרחית".
התרעות פיקוד העורף