איפלח, תושב ראשון לציון, בן 89, אב לארבעה וסב לחמישה, כבר הספיק לעשות הרבה בחייו, ושנים רבות עבד במכון התקנים הישראלי. אבל כשהוא מתחיל לספר על ההתנדבות, העיניים שלו בורקות מהתרגשות. "יום אחד עברתי ליד התורים הארוכים לחלוקת מזון. ביקשתי לשאול במה מדובר ואמרו לי שזהו אזור לחלוקת מזון של פתחון לב. באותו רגע החלטתי לקחת חלק ולהתנדב בארגון. מאז ומתמיד אהבתי לעזור לאנשים. מאותו יום אני מגיע מדי בוקר לתת את החלק שלי בתרומה לקהילה ולמעוטי יכולת".
ב־20 השנים האחרונות מתנדב גבי בפתחון לב, והוא המתנדב הוותיק ביותר בארגון. "במהלך כל השנים המשכנו בחלוקת המזון גם בשגרה וגם בחירום. לא ויתרנו גם בזמנים הקשים ביותר", הוא מספר, ומציין כי המלחמה הנוכחית היא אפילו קשה יותר מאשר בתקופות משבר קודמות. "מאז 7 באוקטובר מגיעה כמות אנשים כפולה מאשר בשגרה, הרבה יותר טלפונים ובקשות לסיוע ומזון, הכמויות בלתי נתפסות ויש בכל רגע נתון צורך עז בכוח אדם רב יותר".
הוא מוסיף: "אחד הסיפורים שהכי חקוקים לי בזיכרון הוא שבאחד הימים ראיתי אישה מאוד מבוגרת שבקושי מצליחה ללכת. ניגשתי אליה ושאלתי אותה איפה הילדים שלה שיעזרו לה, והיא ענתה שהיא לבד. הבנתי שהיא זקוקה לעזרה, הבאתי לה אוכל והסעתי אותה הביתה. יש סיפורים רבים כמו זה, ומבחינתי חשוב לפקוח את העיניים ולעזור כמה שאפשר למי שצריך. אמשיך להגיע לפתחון לב בכל בוקר מתוך תחושת שליחות, ואמשיך להגיע ולהתנדב שם עד יומי האחרון. כל מי שצריך ממני עזרה - יקבל".
השבוע צוין בעולם היום הבינלאומי למעורבות קהילתית, אלא שעבור גבי היום עצמו הוא עוד יום במהלך השנה. "כל מי שהחיידק הזה של לעזור לאנשים נמצא אצלו בלב ובבטן יגיד לך שאנחנו לא צריכים יום מיוחד להתנדב. זה משהו שהוא בשבילנו כמו לאכול, לישון ולנשום. חלק מכל יום בחיינו".
התרעות פיקוד העורף