"המצב כרגע לא פשוט ברמה הכלכלית. בינואר קיבלנו מקדמות על חשבון חודש אוקטובר. כלכלית זה מאוד מטריד, במיוחד שהעסק מפרנס הרבה אנשים. גם התחושה של לעבור פתאום מ־100% פעילות למצב שבו רק מלון אחד עובד - זה לא פשוט. האנרגיות של כולם מאוד נמוכות, קשה לכולנו מנטלית. גם בימים אלה אנחנו נהנים להיות כולנו יחד, אבל דווקא עכשיו כעסק משפחתי החשש שלנו הוא יותר גדול מפני שהמצב משפיע מבחינה כלכלית על יותר אנשים בתוך המשפחה. אבל אני מאוד אופטימית, מאמינה שאנשים ירצו לחזור לצפון כשכל זה ייגמר. אנשים אוהבים לטייל, להתחבר לטבע. אנחנו מאמינים שעוד יבואו ימים טובים יותר".
קשיי מלחמה: "כל המשפחה שלנו גרה במושב יערה, חמש דקות משלומי, בקרבה לגבול לבנון. זה כארבעה חודשים אנחנו מפונים מהבית שלנו, נמצאים באילת. האזור שלנו אזור מלחמה, המושב שטח צבאי סגור. העסק עצמו היה ממוקם באכזיב, בשמורת טבע מהממת, באזור מדהים, בין נהריה לראש הנקרה. האזור שבו היינו מוציאים טיולים גם נמצא בקרבה לגבול, באזור שמאוים ביטחונית, ומטיילים לא באים עכשיו".
"ב־7 באוקטובר קמנו ליום שחור, ליום מלחמה. היומן היה מפוצץ. מ־08:00 בבוקר קיבלנו טלפון אחר טלפון של ביטולים. מאז העסק שלנו סגור. כולנו מרגישים חרדה קיומית מאוד גדולה. מה יהיה? האם העסק ימשיך להתקיים? האם אנשים יבואו לאזור שלנו ביום שאחרי? האם נצליח לשקם את העסק, את הרייזרים? כיום הרייזרים מאוחסנים במחסן, מה שאומר בין היתר צמיגים שהתיישנו, מצברים שאינם תקינים, חלודה ועוד".
"עסק משפחתי זה עסק שבא מהלב, השקעה 24/7, ופתאום ביום אחד הכל התנפץ לנו בפרצוף. ממקום מאוד גבוה ירדנו לאפס. יש הרבה תסכול. בימים אלה אני מתעסקת בעיקר בעניינים בירוקרטיים שקשורים לפיצויים. הלוואי שהייתה לנו תמונה ברורה של מה הולך לקרות. לצערי הרב, במשך ארבעה חודשים אין לנו תמונה ברורה לגבי שום דבר. שלושה תאים משפחתיים לא מתפרנסים עכשיו. אני רוצה לחשוב שביום שנחזור המדינה תיתן לנו מענה גם כלכלי וגם תעזור לפתח יותר שטחים לתיירות. אני מקווה מאוד שייתנו לנו יד, שתהיה הבנה, שיתמכו ושבאמת יעזרו לנו".
"אחי ואני גדלנו יחד כל החיים. הדבר הכי חשוב בעסק זה שיש על מי לסמוך. אבא שלנו חינך אותנו לעשייה, לעבודה. לקוחות מכירים אותנו מגיל קטן, אומרים: 'איזה יופי, בניתם פה אימפריה'. כשפתחנו את העסק של האירועים, פיצלנו בינינו את הניהול. אחי מנהל את 'אחים דובקין' ואני את 'משק דובקין'. דבר מאוד חשוב בעסקים זה לסמוך אחד על השני. אין כמו המשפחה. לפעמים יש גם קשיים, לא הכל ורוד, אבל בסוף זה כמו זוגיות. בסוף יודעים להסתדר ולהצליח".
"מבחינה כלכלית זה הפך את כל העולם שלנו, אבל אנחנו לא מוותרים בקלות. אנחנו אנשים פעילים, דומיננטיים, עם מוטיבציה. אבל גם כשהכל יסתיים ונחזור למושב וננסה להניע הכל מחדש - אף אחד לא מבטיח שלקוחות יחזרו, שתהיה עבודה. אף אחד לא מבטיח שום דבר. זה לא פשוט, אין פרנסה. אנחנו מחכים לפיצויים אבל לא מסתמכים על זה, חושבים איך ממשיכים הלאה ואיך מצילים את המצב. אופטימיות תמיד קיימת. אנחנו מתכננים לחזור, להמשיך בעשייה, הילדים שלנו הם דור רביעי במשק. סבא וסבתא שלנו הקימו את המושב. אנחנו מצד אחד מאוד שבורים ועצובים מהמצב, מצד שני רוצים שצה"ל ימשיך כדי שזה יסתיים בהכרעה".
התרעות פיקוד העורף